האם מודאגת: התופעה המסוכנת שמאיימת על ילדי ישראל

"התופעה של דחייה חברתית היא תופעה שכולנו יכולים לזכור אותה מהילדות," מסבירה אולמן, "אבל התופעה הקשה של החרם, של ההתעמרות המאורגנת כלפי ילד מסוים, זה משהו, לצערנו, מאוד מאוד הרים ראש בשנים האחרונות." היא מדגישה כי חרם אינו אירוע חד-פעמי, אלא תהליך מתמשך שיכול להתגבש לאט או במהירות, אך תמיד כרוך בהדרה מוחלטת של הילד מהקבוצה.

השיחה התקיימה על רקע התקרבות ל"ג בעומר, תקופה שבה ההתארגנויות החברתיות של ילדים ובני נוער מתגברות. בעוד שבגילאים הצעירים ההורים והמורים מעורבים יותר, ככל שהילדים גדלים, הפיקוח מצד המבוגרים פוחת, והתופעה הופכת לקשה יותר לזיהוי. "ככל שהגיל עולה, ההתערבות ההורית וגם של צוותי ההוראה קצת מתרחקת," מציין מימרן, ומעלה את השאלה כיצד ניתן לזהות חרם במסגרות של בני נוער, כמו ישיבות או סמינרים.

אולמן מספקת תשובה ברורה ומדאיגה: "חרם זה הדרה, זאת אומרת, הדרה של קבוצה של יחיד ממנה, הדרה מוצהרת, מוכרת ומגובשת על ידי כלל המרכיבים של הקבוצה." היא מתארת מצב שבו הילד המוחרם הופך ל"מוקצה מחמת מיאוס", כלומר, כל מי שינסה להתקרב אליו עלול לשלם מחיר חברתי כבד. התוצאות יכולות לנוע בין התעלמות מוחלטת, שבה הילד הופך ל"אוויר", ועד לאלימות פיזית או מילולית קשה.

השיחה מדגישה כי חרמות אינם מוגבלים לגילאים צעירים. גם בקרב בני נוער ואף צעירים, התופעה קיימת, לעיתים מבלי שהם עצמם מודעים לכך שהם משתתפים בחרם. "הם לא תמיד מודעים שזה מה שהם עושים," אומר מימרן, ומצביע על כך שיריבויות, מתחים או תחרות יכולים להוביל להדרה קבוצתית מבלי שהמשתתפים מכנים זאת "חרם".

הפתרון, לדברי אולמן ומימרן, טמון בהעלאת המודעות. "המאבק הזה חשוב, העלאת המודעות חשובה לעין ערוך," אומר מימרן, ומוסיף כי שיחה בודדת אינה מספיקה. "צריך לדחוף את הדבר הזה, שיכנס למודעות הצוות החינוכי, ההורים, האווירה בכלל, כדי לעקור אותו מהשורש." הוא מציין כי לאחרונה נשמעים סיפורים קשים על מקרים של חרמות שדורשים טיפול דחוף, ומבטיח כי הנושא ימשיך להיות מוצף בתקשורת.

אולמן מסכמת בצורך להתמיד בשיח על הנושא: "אנחנו ננהל מעת לעת שיחות על העניין הזה, כדי להטמיע משהו." היא מדגישה כי המודעות של הורים, מחנכים וילדים היא המפתח למניעת התופעה ולהגנה על הילדים המוחרמים.

ל"ג בעומר, עם ההתכנסויות החברתיות והחוויות המשותפות, הוא זמן שבו הילדים נמצאים במרכז. זו גם הזדמנות להורים ולמחנכים להיות ערניים יותר לסימני מצוקה, לזהות התנהגויות של הדרה ולפעול במהירות כדי למנוע חרמות.