חודשיים וחצי מלאי מתח, תקווה ותפילה, באו הערב אל קיצם כאשר מרן האדמו"ר מויזניץ נכנס אל היכל בית המדרש הגדול בקריית החסידות בבני ברק, אותו מילאו וגדשו אלפי חסידים מכל רחבי הארץ, כאשר אף אחד לא ההין להחמיץ את המעמד ההיסטורי. בקהילות החסידות בכל הארץ ביטלו את ההדלקות הקהילתיות והגברים כולם נסעו להשתתף במעמד המרכזי במחיצת האדמו"ר, ואילו לנשים שודר מעגל סגור בלייב.
לאחר שהחסידים סיימו את תפילת ערבית, החלו לשורר ניגוני כיסופין והכנה ואז רעדו אמות הסיפין בשירה עוצמתית ואדירה 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה', בניגון קצבי וסוער שהולחן במיוחד לקראת המעמד. האדמו"ר נכנס וסקר בפנים מאירות את הקהל העצום שרקד, שר ואף בכה בהתרגשות. כאשר הגיע למקומו על גבי הבמה המוגבהת בקדמת בית המדרש עצרו חברי המקהלה את המוזיקה, וכאיש אחד בירכו אלפי החסידים יחד את ברכת שהחיינו בשם ומלכות.
עוד באתר:
מרן האדמו"ר פתח באמירת ספירת העומר, כאשר החסידים מאזינים ברגש לספירה מפי האדמו"ר, לראשונה השנה. בסיום התיישב כלפי הקהל ופתח בניגוני התעוררות במשך שעה ארוכה. ואז, עלתה השלהבת והאדמו"ר נעמד על רגליו והצית את המדורה לכבוד הרשב"י.
האדמו"ר נשא דברי ברכה בהם הביע את גודל התרגשותו ושמחתו, ואף סיפר כי זקינו הרבי ה'אמרי חיים' היה פעם במצב רפואי קשה אך התעקש לצאת מבית הרפואה ולנסוע לקריה בבני ברק, לראות את חסידיו ולשמוח יחד על כל הטוב. דבריו של הרבי הדהדו בלבבות החסידים המרוגשים.
בסיום המעמד, קיים האדמו"ר את מנהג חץ וקשת כאשר במשך שעה ארוכה הוא מחזיק בחץ ופניו אחוזות שרעפים, לאחר מספר דקות של מתח ודריכות, ירה האדמו"ר את החיצים כאשר הוא מטעים כי רשב"י הוא הלב הפועם של עם ישראל, ואז פתח שוב בשירת 'כל ימיו אשר חיה, אות הקשת לא נראה'.