הרב הוכנס למעצר; כך הוא הצליח לשכנע את השופט

כל שנה אתה רואה את זה מחדש..

את הילדים החמודים שסוחבים על גבי עגלות סופר, מספר קרשים ומשטחו שמצאו  שאיתם מקימים את המדורה של ל"ג בעומר, שכפי הבנתם "יזכו" לצלות בה הלילה תפוחי אדמה ומרשמלו..

והאמת, כל שנה שאני רואה אותם, ואתה מריח ככה את התקופה, אני שואל את עצמי:

"למה"?

"למה, הדבר שהכי מבטא את רשב"י יותר מכל, זה אור, אור התורה, אור המנורה, אור של מדורה?

זה מבטא את רשב"י – מדורות לכבודו?

את השאלה הזו, לא אני שואל, אלא בעל הבני יששכר (אייר, מאמר ג' אות ג') והוא מבאר דבר נפלא ביותר, וזה לשונו:

"ובזה תבין מנהג ישראל תורה הוא להדליק נרות ומאורות ביום זה, לכבוד האור כי טוב שמתחיל להתנוצץ ביום זה היקר ל"ג בעומר טו"ב ימים קודם מתן תורה, ולכבוד נשמת מאור התורה בוצינא קדישא אשר נתגלה ביום הזה, וכיום הזה עלה לשמי מרומים והוא יומא דהילולא דיליה לאורו ניסע ונלך, לכבוד ספרו הקדוש זוהר ומאיר ומבהיק מסוף העולם ועד סופו (אשר כתב ר' אבא ביום הזה), והוא מאיר לנו בגלותינו עד כי יבוא משיח צדקנו דאתמר ביה ויאמר אלוקים יהי או"ר, זה אורו של מלך המשיח יבוא במהרה בימינו ויגלה לנו האור הגנוז, והמשכילים יזהירו הרקיע, ותבין לפי זה אשר נתאמת לנו מאנשי אמת אשר השמחה ביום הזה על ציון ר' שמעון בר יוחאי היא שלא כטבע דכתיב' אור צדיקים ישמח' ע"כ.

בינינו..

כל אחד מחכה לניצוץ של תורה..

כזה שיסחוף את האדם ואת נשמתו מעלה מעלה, "כאור מופלא רום מעלה"..

וביום הקדוש הזה, טו"ב ימים קודם מתן תורה, ולכבוד נשמת אורו של רשב"י, אנו פועלים ומדליקים מדורות אש להבת שלהבת, שתהיה עולה מאליה, ולא בכדי השמחה ביום הזה גם על ציונו של ר' שמעון בר יוחאי, היא שמחה שלא כדרך הטבע, כי תורתנו הקדושה חופפת עלינו לאורה גם ביום הזה, היא פורשת כנפיה..

בזכות מי שהריק את דמו עליה 13 שנה במערה…

לא היה לו כלום, הוא פשוט ברח ממלכות הרומאים, ונכנס ללמוד לא חשבונאות, ותואר ראשון, אלא תורה שהיא סם חיים..

אז עכשיו אנו מבינים את הזכות הגדולה של התורה הקדושה שהגנה על רשב"י..

אז עכשיו אנו מבינים מה זה "כדאי לסמוך עליו בשעת הדחק"?

ואיך נינצל בכל העניינים בחיים בזכות רשב"י?

בואו ותשמעו סיפור (אעירה שחר, מועדים, קנה):
משפחה אחת עמדה לפני לידת בנם, אולם מטעמים שונים שנבעו מקשיים בחייהם, הם סירבו לגדלו וביקשו למוסרו לאימוץ. פרטי המקרה הובאו לפניי, ואז הסברתי למשפחה שעליהם לדאוג לכך שהרך הנולד יימסר לאימוץ במשפחה יהודית בלבד שהרי אם יימסר למשפחה בלתי יהודית הוא יגדל כנוכרי לכל דבר ועניין.

מבחינה חוקית, היה מחובת המשפחה לעשות זאת בידיעת השלטונות ולא על דעת עצמם, ומשום כך המלצתי לסדיר את כל העניינים הרשמיים באמצעות עורך דין, כך שהכל ייעשה באופן משפטי.

חלפה תקופה מסוימת, ונודע לי שאכן נולד בן בשעה טובה לאותה משפחה, כיבדוני בסנדקאות במעמד ברית המילה, והרב פולטורק זצ"ל שימש כמוהל, ובמעמד רבנים חשובים נוספים נערכה שמחת ברית המילה, שלאחריה הועבר התינוק למאמציו – משפחה יהודית טובה וראויה. אך דא עקא העניין לא הוסדר על ידי עורך דין כפי שביקשתי .

עיקר הבעיה החלה לאחר מספר חודשים מהולדת הבן, בני המשפחה חזרו בהם מהחלטתם וביקשו חזרה לגדל את ילדם, ואילו המשפחה המאמצת סירבה ופנתה לשלטונות. כאשר עורבו הגורמים הרשמיים בעניין, התברר שאני גם כן הייתי מעורב בעניין זה ואני הוא שיעצתי להם לאמצו במשפחה יהודית, כמובן שאין לי כל אשמה בדבר שהעניין לא הוסדר כראוי על ידי עורך דין, אולם מאחר ושמי עלה בהקשר לפרשייה זו – זומנתי לבירור וחקירה יחד עם הרבנים שהשתתפו במעמד הברית.

הובאנו לפני שופט לאחר לילה שלם שהיינו במעצר, וכשנשאלתי כיצד יעצתי עצה שהיא נגד החוק לכאורה, נעניתי ואמרתי "כבוד השופט, הנני דמות תורנית. וכשהגיע לפני מקרה זה, הרי היה מחובתי שלא לייעץ דבר נגד תורתנו הקדושה, וכשם שלכל דת ישנם חוקים, כך לתורתנו הקדושה ישנם חוקים ומשפטים"…

הדברים הנרגשים שאמרתי נכנסו אל ליבו של השופט, ובאמת הוא קיבל את הטענה ושוחררנו כולנו לחיים טובים ולשלום. אולם עם כל זאת נותרה מועקה בליבי, היות ולא היה בידי אישור רשמי וחתום מבית המשפט שהתביעה בוטלה. עז היה רצוני לקבל מכתב כזה שיהיה לי עדות שאני זכאי וחף מכל אשמה, ולא הסתפקתי במילותיו של השופט שנאמרו בעל פה.

ימים ספורים לאחר מכן נזדמן לי לשהות בארץ ישראל עם נוות ביתי הרבנית שתחי'. את השהות בארץ הקודש הקדשנו בין היתר לעלייה לציונם של הצדיקים זיע"א להתפלל ולבקש על הפרט ועל הכלל. כך הגענו גם לציונו הטהור של ר' שמעון בר יוחאי זיע"א. נושא התביעה לא מש ממני והתחננתי מקירות ליבי להקב"ה שיושיעני, ואקבל בקרוב מכתב רשמי המעיד על חפותי.

התפילה הייתה כה חזקה ובוקעת רקיעים, עד כי חשבתי בבירור שהקב"ה עימי ושמע לתפילתי. כשסיימנו את התפילה על ציון הצדיק זיע"א נפניתי ואמרתי לרבנית שתחי', חש אני בקרוב שבסיעתא דשמיא אתבשר בקרוב רשמית שאין נגדי כל תביעה. ואות וסימן בידי – אם מכאן ועד חזרתנו לעיר אשדוד נפגוש בשני אנשים ששמם "שמעון" כשם רשב"י, זוהי ההוכחה שתפילתי נתקבלה בעזר ה' יתברך".

והנה עוד טרם פנינו לדרכינו, שמעתי מאחור מאן דהוא הקורא בשמי, וראיתי לנגד עיניי את מר שמעון דהאן נ"י שבא לשאול בשלומי ולבקש את ברכתי. שמחתי מאוד לפגוש בו ואף נשקתיו בחיבה, והבנתי שאכן הסימן שנתתי בסיעתא דשמיא מתקיים.

כעת ציפיתי לפגוש את האדם השני הקרוי שמעון. ותוך כדי שמנו פעמינו להשתטח על ציונו של האריז"ל הקדוש הטמון בעיר צפת. בצאתנו מן המקום, בא למולי מר שמעון בן אחותי. הוא הגיע מקנדה מקום מגוריו להשתטח על ציוני הצדיקים בארץ ישראל. מה גדולה הייתה שמחתי, כי מלבד שזכיתי לפוגשו – הרי כך נתקיים הסימן שנתתי. מעתה הסרתי דאגה מליבי, ביודעי שה' יתברך שמע לתפילתי, וכששבנו לצרפת כבר הגיע מכתב רשום וחתום מבית המשפט ובו הצהרה מפורשת כי התיק נסגר והנני זכאי לחלוטין, הודו לה' כי טוב.

זהו כוחה של התורה הקדושה, זה כוחו של רשב"י, וזה כוחו של מי שמשתדל לכבוד רשב"י.

"זכותו יגן לנו היא מאירת עינינו הוא ימליץ טוב בעדנו אדוננו בר יוחאי"

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואת מורי ורבי

עטרת ראשנו רבי חיים שמעון פינטו

בתושח"י