החטוף שאל בעזה: "ה', איך אתה מרגיש?"

בתוכנית 'מבט לחיים' ברדיו 'קול חי', השיב הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון לשאלת מאזינה על דבריו המרגשים של החטוף עומר שם טוב, שסיפר כי במנהרות החשוכות של חמאס שאל תחילה לשלומו של הקדוש ברוך הוא לפני שביקש עבור עצמו. הרב קשר את דבריו לתורת החסידות, תוך התייחסות לספר התניא, פרק י"ח, והציע תובנות עמוקות על דבקות אלוקית ועל כוחה של הנפש היהודית גם ברגעים הקשים ביותר.

המאזינה פתחה בשאלה שהותירה אותה ואת בעלה נפעמים: "שמעתי משהו שחטוף אמר, עומר שם טוב, שכשהיה במנהרות הוא דיבר עם השם, ושאל קודם כל מה שלום השם, ורק אז ביקש. זה ממש דיבר אליי ואל בעלי, יצאנו מהכלים. מה דעת החסידות על זה, ואיך אפשר ליישם זאת?".

הרב ג'ייקובסון השיב בהתרגשות: "זה כל כך מעניין שאת שואלת, כי גם אשתי הראתה לי את הקליפ הזה אתמול, ויצאנו מהכלים. עומר שם טוב, בתוך מנהרות אפלות של הרוצחים הארורים מחמאס, יימח שמם וזכרם, ביטא במילים ספורות את המדרגות הכי גבוהות של תורת החסידות. בחסידות מוסבר שבשיא הדבקות, אדמו"ר הזקן, בעל התניא, היה אומר לקדוש ברוך הוא: 'מילי בשמיים וימך לא חפצתי בארץ, אני לא רוצה את גן עדן שלך, לא עולם הבא, אני רוצה רק אותך.' יהודי זה, עומר, ללא ביטחון לשני רגעים, שואל תחילה: 'מה שלומך, אבא? איך אתה מרגיש? מה קורה אצלך?' זה הזכיר לי וורט של הבעל שם טוב על הפסוק בתהילים כ': 'ימלא ה' כל משאלותיך.' הבעל שם טוב אומר שהבקשה צריכה להיות שימלא ה', שהשכינה תתמלא, כי כל חיסרון בעם ישראל הוא חיסרון כביכול בשכינה."

עוד באתר:

שבוע מאתגר

החורף חוזר בעוצמה: כך ייראו הימים הקרובים

קובי אליה

צפו

"אפשר לפרוץ": נחשפה פרשיית "רכבי הפלדה" של משפחת הפשע

אבי יעקב

החברים לא ויתרו

מחוץ לחומות הכלא הצבאי: חגיגת פורים מאוחרת

נתי קאליש

ניסים גלויים

פצוע אחד בלבד ב"ה: שוב, פגיעת רסיס בבניין בלב בני ברק

פנחס בן זיו

הרב המשיך וקשר זאת למגיד ממזריטש: "המגיד אומר שכתוב במשנה: 'אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש.' כובד ראש פירושו להתפלל עבור השכינה, הראש של הכל, המנהיג של הכל. עומר שם טוב הוא התגלמות נפלאה של דבקות זו. זה לא היה רעיון שלמד בישיבה או שיעור מוסר. זה בתוך העצמות שלו, הקדוש ברוך הוא חי בתוכו. זה דבר נורא ונפלא."

בהתייחסות לספר התניא, פרק י"ח, הרב הסביר: "כתוב בתניא, פרק י"ח, שלכל יהודי יש קדושה טבעית, אהבה מסותרת, ירושה מהאבות הקדושים, שנותנת כוח למסירות נפש על קידוש השם, אפילו לקל שבקלים. ראינו בהיסטוריה שיהודים, גם כאלה שהיו מנוכרים מיהדות, ברגעי ניסיון קשים גילו דבקות באלוקים חיים, כי זה חי במציאות שלהם, בנקודת היחידה שבנפש, קשר שמעל השכל."

לשאלת המאזינה כיצד ליישם זאת בחיי היומיום, הרב הציע: "מה שלמדתי מזה הוא דבקות נפלאה של נשמה יהודית, במסירות נפש מעל טעם ודעת. החטופים, שסבלו ייסורים בלתי נתפסים, היו יכולים להתכחש להשם, אבל הם מצאו אותו במנהרות ושאלו לשלומו. איך עושים זאת? דברי אליו אותנטית, כמו שאת מדברת עם ילדייך או בעלך. כפי שכתוב: 'אני לדודי ודודי לי', 'פתחי לי אחותי, רעייתי.' האבות והאימהות חיו את האלוקות כחוויה גופנית, בתוך העצמות. כשאת מתפללת, דברי אליו כאל אבא, שאלי מה שלומו, התענייני בו. זו דרגה חדשה, אבל היא אותנטית. התפילה צריכה להיות כמו שיחה עם מישהו קרוב, כי השכינה אינה רחוקה במרום, אלא בתוכך."

הרב סיים בהתרגשות: "חשבתי לעצמי שצריך לכתוב מאמר על זה, להראות מה זה יהודי, איך מדבר יהודי. שנראה את פדיון החטופים בשלום, דידן נצח." דבריו משקפים את עומק החסידות, המדגישה דבקות אותנטית ואישית עם הקדוש ברוך הוא, בהשראת סיפורו של עומר שם טוב.