דורון כץ-אשר, שנחטפה לרצועת עזה יחד עם שתי בנותיה הקטנות במתקפת הטרור הקשה של חמאס בבוקר חג שמחת תורה תשפ"ד, פרסמה פוסט אישי ברשתות החברתיות ובו היא מבקשת מהציבור עזרה – הפעם לא כדי להשתחרר מהשבי, אלא כדי להשתקם ממנו.
"היי, למי שעדיין לא מכיר אותי. שמי דורון כץ-אשר, ואני הייתי שם. בשבי. בלב הגיהנום. ב-7 באוקטובר נחטפתי. במשך שבועות ארוכים הייתי כלואה, פצועה, רחוקה מהבית, מהחיים, ממה שאני. לא ידעתי אם אחיה. לא ידעתי אם אחזור. והחשש הכי גדול שלי, כאמא, היה כמובן על חיי הילדות הקטנות שלי, שנחטפו, נפצעו והיו גם הן בשבי. בידי המפלצות. הרגשתי לרגע שנלקחה ממני הזכות להגן עליהן. ואז חזרתי. שוחררתי מהתופת ומהחושך שלא אשכח לעולם. שבתי אל חיק המשפחה, רק שהמשפחה שלי לא שלמה. אמא שלי האהובה ואחי הגיבור נרצחו על ידי הרוע באותו יום קשה מנשוא."
דורון שבה מהשבי במסגרת עסקת החטופים של נובמבר 2023. היא ניסתה לאחות את שבריה ולהתחיל מחדש, אך גילתה שהמסע רק מתחיל.
עוד באתר:
"חשבתי שהחיים סוף-סוף האירו לי פנים כשהעזתי לחלום על עתיד טוב ואחר. המשפחה שלנו התרחבה, לפני כחודשיים ילדתי תינוקת מתוקה שהגיעה וגרמה ללב שלי להתרחב. חשבתי לעצמי שמעבר לשמחה, זו הוכחה שלא ישברו אותי, אותנו. הם גדעו את חייהם של אמי ואחי, ואני מביאה חיים חדשים לעולם. המשכיות לדור שנרצח. הוכחה לכך שרוחי חזקה יותר מהשבי. שהחיים ממשיכים למרות הכול."
אבל המציאות טרפה את הקלפים. מצבה הכלכלי הלך והידרדר, והיא נאלצה להתגרש מבעלה שנלחם בעוז למען השבתה – רגע לפני הלידה, והכאב הבלתי פוסק מלווה אותה.
"אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי שוב נאבקת. לא חלמתי שזה מה שמצפה לי. המסע האישי הפך קשה ומבלבל. נאלצתי להתמודד עם פרידה כואבת מבן זוגי, להבין שאני עומדת ללדת לבד — והפעם בלי אמא שלי שתמיד ליוותה אותי. זה לא מה שדמיינתי. זה לא מה שחלמתי, אבל זה מה שיש."
דורון לא מתכוונת לוותר, אך הפעם היא מבקשת את עזרת הציבור. "ואני? אני לא מוותרת. אני חזקה. אני אופטימית. ואני יודעת שמגיע לי עתיד טוב יותר. והיום אני בוחרת לא להתבייש, פשוט לשים את הבושה בצד ולהתעקש על הזכות שלי לחיות ולהשתקם, לשקם את הבית שלי. את החיים שלי. אני יודעת שאתגבר, והבטחתי לעצמי שלא אתן לשבי לנצח אותי. וגם אם אני עכשיו בסטטוס שונה ומוזר, שקורה תוך כדי הניסיונות שלי להשתקם, אני מנסה להיות חזקה. אבל עכשיו אני מבינה שאני לא יכולה לבד. ההתמודדות הנפשית קשה ומורכבת, והדאגה לעתיד הכלכלי תופסת חלק משמעותי מהפחדים."
לצד הכאב והאובדן, דורון מתארת תחושת בדידות כלכלית קשה — שגרמה לה לפרוץ את מחסום המבוכה ולבקש עזרה. "לא חשבתי שאגיע לרגע שבו אבקש סיוע מעם ישראל, עם נפלא שהיה לצידי ועטף בכל כך הרבה אהבה.
המעמד הזה זר לי ומורכב עבורי. זה מביך, זו לא אני… אבל היום אני מבינה שאם לא אעשה את זה בשביל עצמי, בשביל העתיד הטוב שאני מייחלת לו — הריפוי שלי יהיה מורכב עוד יותר."
