הילדים נרדמו ללא אוכל; זה מה שאמרה האם

במדבר פרק א (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: (ב) שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: (ג) מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן:   ופרש"י לגולגלתם ע"י שקלים.

במדבר פרק א (מח) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (מט) אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  במדבר פרק ג (יד) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר: (טו) פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם: (טז) וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה עַל פִּי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צֻוָּה:

ופרש"י במדבר פרק ג פסוק טז על פי ה', אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא היאך אני נכנס לבתי כלם ולתוך אהליהם לדעת מנין יונקיהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי. הלך משה ועמד על פתח האהל והשכינה מקדמת לפניו, ובת קול יוצאת מן האהל ואומרת כך וכך תינוקות יש באהל זה, לכך נאמר על פי ה':

שאלות:

א) יש לשאול מדוע נעשו שני ספירות לכלל ישראל לבד ושבט לוי לבד? ב) ועוד מהו לשון שאו ולא כתב סיפרו או תמנו או תפקדו? (הכלי יקר וכן הקשה הבא"ח). ג) ועוד יותר יש להקשות הרי שבט לוי אינו בתוכן וכיצד כותב "כל" כאשר בהמשך מבואר שאין הכונה להכל? ד) מדוע הקב"ה מצוה לספור את בנ"י ואיזו מעלה יש בדבר? ה) מדוע ספירת בנ"י נעשית ע"י שקלים ואילו ספירת שבט הלוי נעשית בספירה אישית ע"י הקב"ה בלא שקלים? ו) מדוע בנ"י נספרו רק מבן עשרים ומעלה ואילו בני לוי מבן חודש?

תפיסת העולם:

כפי הנתפס אצל בני אדם ערכו של כל אדם בעיניו נמדד לפי מעמדו וכבודו עושרו ושליטתו, כך שרוב בני האדם אינם חשובים בעיניו בהיות ואין להם שום השפעה ומתוך כך אף נוהג בזלזול כלפיו, ובודאי שאינו נוהג כלפיו בסלחנות, ואף פעמים מרשה לעצמו להזיקם כי אינו חושש מהם, לעומת אדם שיש לו מעמד נזהר בכבודו ובהתנהגותו כלפיו ואף נוהג בסלחנות כלפי מעשיו, ולפי השקפה זו גם כאשר יש מפקד אוכלוסין אינו אלא לצורך ידיעת המספר ואינו בא לבטא את החשיבות של כל אחד ולזה יקרא ספירה או מפקד, אולם תורתנו הקדושה מלמדת אותנו מבט אחר על החיים שצריך לדעת שכל אדם מישראל הוא בן של הקב"ה ויש לו חשיבות ומעמד ואינו תלוי וקשור למצבו הגשמי ולכן אפילו הפשוט ביותר יש לו חשיבות כי אצל השי"ת כולם בניו וגם יתכן שעולם הפוך למעלה שעליונים למטה ותחתונים למעלה ויש להוקיר כל אדם מישראל כי בצלם אלוקים נברא האדם ובכל אחד יש חלק אלוקה ממעל כאשר נבאר.

סיפור מרגש עד דמעות איך גדל ונעשה ראש ישיבה:

שאלה האחות את הגאון רבי רפאל משה לוריא, ראש ישיבת שער השמים. איך הפכת לגדול בתורה?

"חייך הרב לוריא את חיוכו המפורסם, וסיפר את הדברים הבאים: "גדלתי בבית שגרתי, הפרנסה היתה מצויה בקושי רב. אבי, רבי מרדכי יחיאל לוריא זצ"ל, עשה כל שלאל ידו לפרנס את בני ביתו, להביא לחם לפי הטף. אבא ואמא הסתפקו בפרוסת לחם ליום, ולמען הילדים הוא התאמץ והתייגע בעבודות דחק, בסבלות כבדה ובעבודות מתישות אחרות. מדי ערב שב הביתה בשעה מאוחרת, והביא לאמא את הכסף שהרוויח באותו יום. לפי סכום הכסף שהביא, רכשה אמא למחרת בבוקר מעט מצרכי יסוד, להשביע את רעבון הילדים.

"באחד הימים אבא שב הביתה, ובמקום כסף נפלטה אנחה כבדה מפיו. הוא ספק את כפיו באכזבה: 'כל היום הסתובבתי, חיפשתי עבודה בכל דרך. אך היום לא היתה עבודה!' המשמעות היתה מוחשית: אין כסף היום – אין מחר לחם בבית. "אבא וויתר על ארוחתו הדלה, ועלה לישון רעב. 'את פרוסת הלחם הבודדה אשאיר לילדים, לפחות בבוקר יוכלו לקבל מעט לחם', חשב לעצמו.

"קמנו בבוקר", מספר רבי רפאל משה את קורות אותו היום. "יצאנו ללימודים עם המזון אותו הותיר לנו אבא אמש. בצהריים שבנו הביתה, ואין ארוחת צהריים. אין אוכל. אבא יצא גם היום לחפש עבודה. שעות הצהריים, אחר הצהריים חלפו ברעב. הבית היה ריק. פשוטו כמשמעו. "לקראת ערב שבתי הביתה מלימודי, כשביסי פתק מהמלמד. הגשתי אותו לאמא וכך היה כתוב בו: 'בנכם רפאל משה שאל היום שאלה כה חמורה, עד שאני בעצמי לא יכולתי להשיב עליה, ואעלה אותה בפני גאוני העיר. הילד פשוט גאון, הקושיה שלו – מדהימה!', – חתם המלמד את הפתק בהערכה מופגנת…

"את זוכרת את היום הזה?", עצר רבי רפאל משה בסיפורו, ושאל את אחותו. האחרונה הנהנה בראשה לאישור. אכן. היא זוכרת. 'אז עד כאן, זה החלק שכולנו ראינו. עכשיו אספר לך מה קרה בזמן שכבר ישנתם, רק אני נותרתי ער מרוב התרגשות…", הוסיף רבי רפאל משה ודמעות התרגשות נצצנו בעינו:

"בשעת ערב מאוחרת שב אבא הביתה, והשאלה הראשונה ששאל את אמא היתה: "איך הסתדרת עם הילדים? הם הלכו לישון רעבים?" ואמא השיבה לו: "הערב הם דווקא הלכו לישון שבעים ומאושרים…", אך אבא תמה כנגדה: "האמנם? כיצד? הרי לא השארתי לכם כסף למזון, כיצד שבעו הילדים?"

רבי רפאל משה ממשיך, והבכי שוטף את גרונו: "ואז שמעתי את אמא מספרת לו: 'אתה יודע מה היה היום? רפאל משה הגיע הביתה, והביא עמו פתק מהמלמד על קושיה כבירה ששאל שלא נמצא לה מענה… הוא היה כה נרגש, וכולנו התרגשנו ושמחנו אתו. זה היה האוכל שלנו, וכך הם הלכו לישון מאושרים… הערב הזה, אכלנו את הקושיה של רפאל משה, שתינו את הקושיה הזו, וגם ברכנו עליה… זה מה שהיה לנו!' – סיכמה אמא בעיניים בורקות באוזני אבא". "בלילה הזה לא יכולתי לעצום עין", מסיים רבי רפאל משה את דבריו. "אמרתי לעצמי: אם התורה מסוגלת למלא כך את הטעם בחיים – אז התורה הזו היא מתנת חיים, היא הטעם בחיים. באותו לילה גיליתי מושג חדש: יש מזון גשמי, ויש מזון גבוה ונעלה יותר, הנותן אנרגיה חזקה בהרבה, והוא התורה. מיד החלטתי להקדיש את כל חיי לתורה ולהתמסר לה, כי הם חיי איכות אמיתיים, שאינם תלויים בתנאים הגשמיים!". כך עלה הילד וצמח לגדול בתורה. ללמדנו מה פרגון של המחנך יכול לחולל בפתק אחד.

דברי התנא באבות על חביבות האדם:

ונקדים את דברי רבי עקיבא במסכת אבות פרק ג משנה יד רבי עקיבא אומר וכו' הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר (בראשית ט) בצלם אלהים עשה את האדם, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלהיכם, חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:  רבי עקיבא מבאר שלושה חיבות לכל אדם מישראל. א. נברא בצלם אלוקים. ב. ישראל נבחרו כבניו של הקב"ה. ג. נתן לישראל את התורה. וצריך להבין מה המשמעות בזה שאנחנו חביבים ומה הדבר מלמד אותנו.

חיבה ראשונה. שיהודי נברא בצלם אלוקים:

וביאור הדברים חיבה א. הצלם: הכוונה על הנשמה שיש רק לישראל ואילו אומות העולם יש בהן נפש כמו בהמה שיש חיות אבל אין להן את הדרגות הגבוהות רוח ונשמה. ומבואר במסכת ברכות דף י ע"א מהיא הנשמה אשר דומה לקב"ה. הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד? לא אמרן אלא כנגד הקדוש ברוך הוא וכנגד נשמה, א: מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם, אף נשמה מלאה את כל הגוף, ב: מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה, אף נשמה רואה ואינה נראית, ג: מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כלו, אף נשמה זנה את כל הגוף, ד: מה הקדוש ברוך הוא טהור, אף נשמה טהורה, ה: מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים, אף נשמה יושבת בחדרי חדרים, יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו.

חיבה שניה. שנקראים בנים:

חיבה ב. בנים: ואכן כך מפורש שיטת רבי עקיבא במסכת בבא בתרא דף י ע"א הגמרא מספרת' על ויכוח שהתקיים בין רבי עקיבא לבין טורנוסרופוס הרשע מפקד רומי שהתאכזר על עם ישראל בימי שלטון הקיסר אנדריינוס על העובדה שעם ישראל נותן צדקה ודואג לפרנסתם של העניים, טורנוסרופוס טען כנגד רבי עקיבא אם הקב"ה אוהב את העניים היה מפרנסם, השיב רבי עקיבא ואמר שהעובדה שישנם עניים הינה אך ורק כדי שאנו נדאג להם ונפרנס אותם וכתוצאה מכך נזכה גם אנו בשכר על קיום מצות הצדקה, אמר לו טורנוסרופס לרבי עקיבא הרי זה דומה למלך שכעס על עבדו וחבש אותו בבית הסוהר וציווה שלא יאכילו אותו ולא ישקו אותו הלך אחד והאכילו והשקהו כששמע זאת המלך וכי הוא לא כועס עליו, בדומה לכך העניים הם העבדים של המלך שנאמר כי לי בני ישראל עבדים, והעובדה שאין להם מה לאכול הרי זה בציוויו וברצונו של המלך הקב"ה והעובר על רצונו של המלך ומאכיל את העבד העני הרי לבטח המלך יכעס עליו, השיב לו רבי עקיבא במשל זהה אך שונה משל למלך שכעס על בנו וחבש אותו בבית הסוהר וציווה שלא יאכילו אותו ולא ישקו אותו והלך אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך על כך האם הוא לא ישלח לו מתנה כתודה על כך, כך אנו סיים רבי עקיבא את המשל עם ישראל נקראים בשם בנים של הקב"ה בנים אתם לה' אלוקיכם גם כשאנו חוטאים כלפי הקב"ה אנחנו נשארים בנים שלו, והמפרנס את בנו של המלך גם אם המלך ציווה לבל יאכילו אותו המלך מרוצה ושמח מכך. וכך גם תלמידו רבי מאיר המשיך בדרכו כמבואר במסכת קידושין דף לו ע"א שיש מחלוקת מתי עם ישראל נקראים בנים. לכדתניא בנים אתם לה' אלהיכם, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה, רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר בנים סכלים המה, ואומר בנים לא אמון בם, ואומר זרע מרעים בנים משחיתים.

חיבה שלישית. נתינת התורה:

חיבה ג. נתינת התורה: מבואר במסכת זבחים דף קטז ע"א וישמע יתרו כהן מדין מה שמועה שמע ובא ונתגייר? ר' יהושע אומר וכו' ר"א המודעי אומר מתן תורה שמע [ובא], שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד, נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם? (אמר להם) ה' למבול ישב! [אמר להם]: וישב ה' מלך לעולם, כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם, אמרו לו מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא? שנא' כי (הנה) באש ה' נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר, ומה קול ההמון הזה ששמענו? אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו, שנאמר ה' עוז לעמו יתן, [מיד] פתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו בשלום. הראת לדעת כי לכל איש מישראל יש לו חשיבות לפני הקב"ה בכל מעמד שהוא נמצא, אולם עוד יותר מי שעוסק בתורת השם שזוכה גם לחיבה השלישית.

ישראל בני מלכים:

ואכן מבואר שכלל ישראל נחשבים בני מלכים בכל מצב, כך מבואר במסכת שבת דף קכח ע"א אמר אביי: רבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו, כל ישראל בני מלכים הם. ואכן הרי מבואר במסכת נדה דף לא ע"א שלושה שותפין יש באדם אביו ואמו והקב"ה, נמצא שכל ילד הוא גם בן של מלך מלכי המלכים הקב"ה ועל כן חובה עלינו להתייחס אליהם כיחס לנסיך ברוך ובנעימות. ולכן מבואר בירושלמי מסכת פסחים פרק י הלכה ד תני ר' חייה כנגד ארבעה בנים דיברה תורה בן חכם בן רשע בן טיפש בן שאינו יודע לשאול. לכולם קורא בשם בנים כי את הילדים אף אחד לא בוחר כמו שהאצבעות אינם שוות כך הבנים. אך למרות הכל כשיש צרה לאחד מהם למרות כל מצבו הלב נקרע כי אחרי הכל הוא בן. כך אבינו בשמים שמחשיב את כלל ישראל באשר הוא בנים אתם לשם בכל מצב והדבר מצער אותו ותמיד מייחל ומצפה לחזרתו בתשובה.

מעשה כיצד התייחס המשגיח של לומז'ה לכל תלמיד.

ואכן סיפר הגר"י ניימן זצ"ל פעם אחת נכנסתי בשבת קודש אל מו"ר הרב ר' משה רוזנשטיין זצ"ל המשגיח דישיבת לומז"ה וראיתי שהוא בוחן בחומש ילד מהתלמוד תורה כאשר שאלתי את מו"ר בנו של מי הוא הילד הזה לחש לי באוזני לתדהמתי הוא ילד של הקב"ה, משראה שאני מתפלא על שלא השיב לי על שאלתי הוסיף ואמר אילו הייתי אומר לך שהוא בנו של ר' חיים או של ר' משה היית יודע מי הוא הילד ואם אני אומר לך שהוא של הקב"ה אינך יודע של מי הוא, דברים אלה אומר הגר"י ניימן זצ"ל בספרו דרכי מוסר מתווים דרך לכל ראש ישיבה מורה מחנך ומדריך המרביצים תורה בילדי ישראל ועוסקים בחינוכם כשם שכל יהודי צריך לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד כך צריך גם המחנך להעלות כנגדו תמיד את הידיעה שהוא מלמד תורה לילדיו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא גישה כזו של בנים אתם לה' אלקיכם תעניק למלמד סבלנות ותשומת לב שונה לחלוטין מאחר שללמד את בן המלך שאני.

וכן מסופר על הסבא מסלבודקה הגרנ"צ פינקל זצ"ל שכאשר היה רואה שאחד מתלמידיו אינו מצליח בלימודיו היה צם כדי שהלה יצליח. כך נוהגים כאשר מבינים שהתלמיד הוא בן מלך רז"ל אומרים אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן שבת קי"ט, רואים מכאן שרז"ל הקדושים הביטו על כל ילד הלומד תורה כאחד שראוי להיות משיח ה' כך צריכים המחנכים והמורים לראות את ילדי ישראל.

דבר שבמנין אפילו באלף אינו בטל:

ובזה נבא לביאור הפסוקים, נראה שהתורה באה ללמדנו מעלת כל אדם מבני ישראל היות ונברא בצלם אלוקים וגם הוא בנו של בורא עולם ולכל אחד יש חשיבות בפני עצמו, והוא על פי המבואר ביו"ד בהלכות תערובות שדבר שבמנין אפילו באלף אינו בטל, ועניינו של דבר שכל דבר אשר האדם סופרו פירושו של דבר שיש לו חשיבות בעיני האדם לכל יחידה ויחידה וכיון שהוא חשוב אינו מתבטל. אבל דבר שאין לו חשיבות לכל יחידה אינו נספר אלא נשקל, כך הדבר שהקב"ה מלמדנו כמה חביב האדם שנברא בצלם אלוקים כמאמר התנא באבות ושיש חשיבות לכל אדם באשר הוא. וכדברי הרמב"ם אשר כתב מדוע הקב"ה ברא את אדם הראשון יחידי ולא כמה אחדים? אלא ללמדנו שכל יחיד נחשב כעולם שלם והמקיימו כאילו קיים עולם מלא וח"ו ההורגו כאילו החריב עולם מלא.  ובזה מובן היטב לשון שאו, וגם כל עדת ישראל, שהכוונה מלשון לרומם ולהעריך ולהחשיב כל אחד מבני ישראל, זאת ועוד "כל" בכדי לכלול כלל ישראל ולא משנה באיזו דרגה הוא נמצא יש לו חשיבות בפני עצמו ושיש לרומם כל אחד מבני ישראל כיון שאי אפשר לדעת דרגתו של כל אדם לפי מצבו מה הוא, ואדרבא מבואר בגמרא שעליונים למטה ותחתונים למעלה כי האדם יראה לעין והשם יתברך יראה ללבב.

דברי הרמב"ן כיצד צריך להתייחס לכל אדם:

ולזאת כתב באגרת הרמב"ן: וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך. ואם חכם או עשיר הוא, עליך לכבדו. ואם רש הוא ואתה עשיר או חכם ממנו, חשוב בלבך כי אתה חייב ממנו והוא זכאי ממך. שאם הוא חוטא הוא שוגג ואתה מזיד. ללמדנו שהאדם יראה לעין אבל השם יראה ללבב ופעמים רבות נראים בני אדם כפשוטים ומעשיהם גדולים, לזאת חובתנו לראות במעלות חברנו. ונספר דוגמה אחת מיני אלף.

בני אדם פשוטים שנתגלה גדולתם.

מובא בזמנו של המהרש"ל זצ"ל שהיה גר מתחתיו ירקן יהודי ירא שמים וקובע עתים לתורה, פעם קרה שהגאון המהרש"ל למד תורה בלילה והנה הוא שומע את שכנו הירקן לומד סוגייה קשה ומעמיק בה ושואל שאלה גדולה ותירץ אותה בעמקות נפלאה, למחרת שלח לו הרב שיבא אליו ואמר לו בגזירת רב העיר אני אומר לך תחזור על כל מה שאמרת אתמול, ענה לו רבי אברהם כבוד הרב אני לא יודע כלל ללמוד ואני רק קובע עתים לתורה בלבד, והכריח אותו הרב עד שגילה לו כל עמקותו בתורה וביקש ממנו שלא יגלה דבריו, בשנת של"ג כאשר המהרש"ל עמד להיפטר השאיר צוואה חד משמעית שהרב אשר ימונה להיות רב העיר במקומו יהיה רבי אברהם הירקן ולא אחר, כמובן רבי אברהם התנגד ואמר אולי משיהוא אחר ורק אחרי הפצרות רבות אליו מאנשי הקהילה נענה להם והתגלה בתור גאון גדול ומנהיג מעולה וקבל עליו עול הרבנות.

הסבר מדוע נספרו בני לוי בנפרד:

אחר הדברים האלה מובן היטב מדוע שבט לוי נספרו בפני עצמן ואף גם זאת נספרו מגיל חודש ומעלה, והקב"ה בכבודו ובעצמו ספר אותם.

בהיות שאמנם כל אדם מישראל יש לו חשיבות מפני שנברא בצלם אלוקים והוא בן מלך, אך למרות זאת חשיבות החפצים תלוי באדם לפי מצבו יש אדם שאצלו כל אגורה יש לה חשיבות וסופר כל אגורה, ויש שרק שקל מוכן לספור ופחות מזה אינו מתייחס, ויש רק עשרה שקלים ויש מאות ויש אלפים והכל תלוי במצבו של האדם, כי עשיר גדול העוסק במיליונים וקל וחומר במיליארדים לא יתכן שיתייחס לשקלים. ובזה נבין ההבדל בין בני ישראל לשבט לוי, שברור ששבט לוי המקודש יותר יש לו חשיבות יותר בגלל שיש לו את החיבה השלישית עסק התורה, ולכן את בני ישראל נספרו על ידי שקלים ועל ידי משה רבינו, אבל שבט לוי נספרו על ידי הקב"ה בעצמו בלי שקלים מפני חשיבותם היתרה מאחר והן הם לומדי התורה ומורי הוראה ומנהיגי בני ישראל, אשר יש להם חשיבות מיוחדת אפילו כלפי הקב"ה. כיון שהן חבבים אצל הקב"ה יותר מכלל ישראל ויש ערך אפילו לתינוק ובלבד שעומד להיות חייל הקב"ה, ומזה ילמד כל בן תורה עד כמה ערכו גדול בעיני הקב"ה ועי"ז יתחזק בלימוד התורה שאין גדול ממנה.

מעלת הבני תורה:

והסבר הדבר על פי דברי הרמב"ם שבזה"ז מעלת הבני תורה ומורי הוראה כשבט לוי וחשיבותם יתירה כיון שהם מורי הוראה ומנהיגי בנ"י. ולפי"ז כל אדם מישראל יכול לרומם את מעלתו וחשיבותו כשבט לוי אך הדבר תלוי בו במה שיעסוק בתורה ויעלה ויתעלה במעלות התורה. וז"ל הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה יב: ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך י"י חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך.  והוסיף בהלכה יג: ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי עכ"ל. מלמדנו הרמב"ם מדוע שבט לוי לא קיבל נחלה כיתר בנ"י, אין הדבר אלא מפני מעלתן שהקב"ה הוא נחלתן בהיותם צבא הקב"ה וחיליו אשר יעודם ללמוד וללמד ולהורות לכלל ישראל, ולכן הובדלו מכלל ישראל עד שאינם יוצאים למלחמה כיתר בנ"י למרות שבנ"י נצרכו להלחם ולכבוש את הארץ, שבט לוי בהיותו חייליו של הקב"ה פטורים מכך כיון שיש להם תפקיד נעלה יותר. זאת ועוד מוסיף הרמב"ם שאין הדבר נחלת שבט לוי בלבד אלא כל אדם שהשכיל להבין תכליתו בעולמו ורצה להיות מצבא הקב"ה ולשבת ללמוד וללמד נכלל בשבט לוי, ויתירה מכך הופך להיות בגדר "קדש קודשים" והשי"ת חלקו ונחלתו.

גדר לומד התורה קדש קודשים:

ומי יראה תוארים אלה ולא יחשק ליבו להיות מחייליו של הקב"ה ולקבל תואר "קדש קודשים", הבא נתאר לעצמנו שגדול הדור מצלצל לטלפון של איזה בחור ישיבה או אברך ומבקש לשוחח עם קדש הקודשים, לא יבינו בבית אל מי כונתו וק"ו אותו תלמיד או אותו אברך לא יבין מה לו ולגדול הדור ומהיכן המציא עליו תואר גדול כזה אין אלא טעות, אך כאשר ישוחח איתו יאמר לו כך הרמב"ם מגדיר כל בן תורה היושב ועוסק בתורה ומי לנו גדול מהרמב"ם שנותן תואר זה לכל מי שחשקה נפשו בתורה להיות חייל לקב"ה.

ובזה יובן דברי השו"ע מדוע פרשת במדבר לפני עצרת:

כתב השולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תכח סעיף ד ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת, וכו'. וכתב בביאור הלכה סימן תכח ד"ה ולעולם קורין וכו' כדי לעשות הפסק בין הקללות למתן תורה. אולם לדברנו הנ"ל יובן היטב עוד טעם מדוע לעולם יקראו פרשת במדבר לפני עצרת, כיון שמכאן אנו לומדים על ערכו של הבן תורה וכל לומד תורה ועד כמה הוא חביב לפני הקב"ה ונמצא שפרשה זו היא הכנה לקבלת התורה.

רעיון גאוני לעידוד:

היה בחור שחלה את חוליו האחרון ולפני פטירתו ביקש מאבא שלו שהוא יודע שיפטר ומבקש ממנו שיאמר לרב שלו בתלמוד תורה שהוא יספיד אותו, אביו שאל אותו איך הרב שלימד אותך לפני הרבה שני בילדות יזכור אותך. הבן מסר פתק סגור וביקש שימסור אותו למלמד. ואכן לצערנו נפטר והאבא פנה למלמד שבקשת בנו שהוא יספיד אותו, התנצל שהוא בסך הכל מלמד ולא יכול להספיד במקום רבנים, אבל האבא מסר את הפתק שנתן לו הבן, וראה את זה המלמד ושם כתב הבן שפעם המלמד חשב על עצה ורעיון לרומם את התלמידים, ביקש מהתלמידים שכל אחד יכתוב את המעלות על מי שיושב לבדו, ואכן כולם נרתמו וכתבו כל אחד את המעלות שיש בחברו שכנו, ואחר כך מסר לכל תלמיד את הפתק מה כתב עליו חברו, ואותו פתק שמר אותו כל ימיו ובכל עת של משבר היה קורה מה כתב עליו חברו ומתעודד ואותו פתק הציל אותו, שמח המלמד והספיד ואכן כל חבריו שלמדו איתו כאשר המלמד סיפר למה הוא מספיד כל חבריו הוציאו את הפתקים בכיסם ששומרים עליו במשך שנים רבות שזה מאוד מעודד מה שאחרים אומרים עליו. רעיון גאוני. שהרי מצינו בפרקי אבות שריב"ז היה מונה שבחן של תלמידיו, לכאורה מה העניין יש בזה, אלא ללמדנו שכל אדם אפילו גדולי עולם לומר מילה טובה ולפרגן זה מעצים את האדם.

מוסר השכל:

עלה בידנו ללמוד מפרשתנו ומדברי רבי עקיבא עד כמה כל אדם מישראל חביב בעיני הקב"ה, חיבה ראשונה כי בצלם אלוקים הוא נברא בשונה מיתר אומות העולם שלא זכו לצלם שהיא הנשמה, וחיבה שניה אף נחשבים בניו של מלך המלכים דבר שמחייב כל אחד מאיתנו לכבד איש את רעהו ולרומם כל אדם וק"ו שלא לפגוע, ומצד שני להפנים שיש לנו אבא שבשמים שאוהב אותנו ורוצה שנהיה איתו בקשר מתמיד וכל הסובב אותנו בכדי לחזק את הקשר בנינו לאבינו שבשמים, ועוד יותר למי שזוכה לעסוק בתורת השם שהיא החיבה השלישית שאמר רבי עקיבא ולהכין עצמו לקבלת התורה אשר היא מקשרת את האדם לאבינו שבשמים וגם מרוממת את האדם מעל כל הבריאה והופך לנזר הבריאה כולה, ויה"ר שנזכה כולנו לקבלת התורה בשמחה ובששון ובטוב לבב כל הימים אנו וזרענו וזרע זרענו שלא ימוש דברי התורה מפינו אמן.

החותם בברכת שבת שלום ומבורך.

הצב"י מרדכי מלכא עיה"ק אלעד.