העיניים שלו נצצו… המתנה שלה הוא חיכה כל כך הרבה זמן כבר עומדת לנגד עיניו והוא עם אצבעותיו הקטנות מממש ומנסה לפתוח בחיבה… אך חיימק'ה מיד כשפתח את המתנה גילה שהיא אולי קצת ישנה.. ואז הוא התחיל לחשוב לעצמו: "מה כאלה מתנות מביאים לי"?
נחשוב רגע: לא עבר למישהו מבני ישראל, מחשבה שרגע "תתקע"ד דורות" (974) היא הייתה חיבתם של המלאכים כעת זה עובר אלינו? למה?
לכאורה "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ", הקב"ה רוצה אותנו כעם למה הוא צריך להביא לנו את הדבר הזה שנקרא תורה? ועוד להורות לנו שנזהר תמיד לשמור מצוותיה וחוקותיה?
עוד באתר:
בשביל להבין את זה אנו צריכים ללכת צעד אחד אחורה ולהבין את העניין של למה אנו בכלל צריכים להכין את עצמנו מ"ט ימים לחג מתן תורה?
הבה נפתח יחד את פרשת מתן תורה וננסה לרדת לעומקם של דברים: "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות יט,א).
שואל המדרש (פסיקתא דרב כהנא פיסקא יב) – מה הדגש שהתורה שמה על זה "ביום הזה"?, הרי היה לתורתנו הקדושה לכתוב "ביום ההוא" באו מדבר סיני? ומדוע נאמר "הזה"?
אלא – לומר לך שכל זמן שאתם קוראים לפני פרשה זו מעלה אני עליכם כאילו עמדתם לפני הר סיני וקיבלתם את התורה מחדש.. "הזה", הולך על כל יום ויום שהנשמה מרגישה את חיבורה למהות ממנו באה, שהיא תורתנו הקדושה.
וכותב על כך דברים נפלאים הגאון בעל ה"דברי יואל" מסאטמר זיע"א (אוצר פניני החסידות, שבועות, עמוד נו): "ויש בזה תנחומין והתחזקות גדול לבר ישראל שנתעורר בחג השבועות ומתבונן במצבו, איך שלא הכין את עצמו כלום לקראת קבלת התורה, אל יפול רוחו ואל יתייאש לחשוב שאין לו תקנה עוד חס ושלום, כי באמת הרבה מצוות שבתורה אי אפשר במציאות בזמן הזה לקיימן בפועל, כי אם בלימוד וקריאה בתורה כמאמר רז"ל (מנחות קי.) כל העוסק בפרשת עולה כאילו הקריב עולה, וכיוצא בזה שאר מצוות, ומעתה אם פעולת המצווה בעצמה נשלמה על ידי הקריאה, ומעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאילו עשאה, מכל שכן הכנה למצווה, ועל ידי שקוראין בתורה בחג השבועות 'בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו', וקבלת נעשה ונשמע והכנת הקדושה שעשו ישראל מראש חודש ועד יום מתן תורה. כמפורש בסדר הפרשה, וישתדל לכווין בקריאתה שמשתוקק בכל כוונתו ורצונו להכין ולהתקדש לקבלת התורה, הרי נחשב לו הקריאה כאילו השלימה בפועל [את החשק שלו לקבלת התורה]".
אל תשב בחג השבועות בשעה 1:00 בלילה, תקרא את התיקון, ותאמר לעצמך: "יפה ונחמד והכל בסדר, שיש כיבוד, אבל הפנימיות שלי, לא מרגישה תורה, איך גם היא תרגיש"?
כשיגיע הבוקר, ובעל הקורא יתכבד לעלות לקרוא את פרשת עשרת הדברות, תעצום את העיניים לרגע ותאמר להקב"ה:
היום, כמו שכתב השל"ה הקדוש זהו היום הדין על התורה, אמנם לא הכנתי את עצמי, אבל אני רוצה בכל מאודי, להתחבר לתורה ולעבודה, וליראת שמים, ולהתקדש בשלמות אמיתית אליך, אנא אבא שבשמיים תעזור לי"..".
ונראה לכם שאבא שבשמיים לא יתן לו סיעתא דשמיא? בואו ותשמעו דוגמא לסיעתא דשמיא של חג השבועות (אוצר פניני החסידות, שבועות, עמוד תמט): "איש אחד היה לו משפט מוות רחמנא ליצלן, ותירצו גורלו לתלותו בעצם יום חג השבועות, נסעו בניו אל הרב הקדוש הרבי ר' אלימלך מליזע'נסק זיע"א שיתפלל עבורו, ונכנסו פנימה להרה"ק, וכאשר רצו לדבר מאביהם, פנה הרבי ר' אלימלך ונכנס לחדר אחר, וכך היה כמה פעמים עד חג השבועות, ובחג השבועות שלח הרב הקדוש הרבי ר' אלימלך אחריהם פתאום ושאלם מה הוא משפט אביכם? על מה דנים אותו?
ופתאום כנגד כל היגיון שכחו על מה הוא חבוש בבית האסורים! וכשחזרו לאכסניה שלהם נזכרו, ורצו לחזור בחזרה אל הרב הקדוש, ולא יכלו שוב להיכנס.
מיד אחרי חג השבועות.. אספו את מטלטליהם ופנו לחזור לביתם, והנה, כשהגיעו לביתם רואים את אביהם כבר יושב בבית, יצא הוא לחופשי! ויודו לה' יתברך על חסדו הגדול אשר גמל עימהם..
וסיפר להם אביהם: שבחג השבועות כשרצו לתלותו, מהנימוס הוא שצריכין לקרוא בפניו את פסק הדין למה הוא חייב, ולא נמצאו כלל הכתבים שלו, ולא ידע שום עניין משפטו, ושאלו גם את הנידון, ואמר שגם הוא אינו יודע!. ופטרו אותו לשלום…
סיעתא דשמיא של חג השבועות יחד עם הסיעתא דשמיא של ה"נועם אלימלך".. הצילו אדם ממוות לחיים! זה מראה לנו את המעלה הגדולה של החג הקדוש הזה, שנזכה בעז"ה לנצלו כראוי!
חג שמח ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!! שנזכה יחד לקבלת תורה אמיתית מאהבת ה' גדולה אמן ואמן!
המאמר נכתב לרפואת בני יקירי יונתן בן ספיר רעיה הי"ו בתושח"י.
