אז מי קופץ ראשון?
התובנה המטלטלת שצמחה מתוך קפיצה אחת לבריכה – עם בגדים.
ברגע הכי לא צפוי – זה קרה.
הרב אריה אטינגר, מייסד בית הספר להכשרת יועצים זוגיים, עמד על שפת הבריכה בשכונת רמות – וקפץ פנימה. עם הבגדים. בלי לחשוב פעמיים.
"וואו!" הוא צעק מתוך המים. "חברים יקרים, אני מציע לכם – תעשו את הקפיצה הזו. מה שתקוע – תזיזו. תזוזו."
עוד באתר:
הקפיצה הזו הפכה לתחילתה של תוכנית מטלטלת ב"בית נאמן" – שעסקה בשאלה אחת פשוטה ומורכבת:
מתי הגיע הזמן לקפוץ – ומתי הגיע הזמן לחכות?
להכות בסלע או לדבר אליו?
פרשת השבוע דיברה על משה רבנו – שכמובן מי אנחנו בכלל שנוכל להבין את הדקות של צדיקים שבורא עולם מדקדק אתם כחוט השערה אבל באופן פשטני זה נראה שדווקא בגלל שקידם את העניינים מהר מדי, הפסיד את הכניסה לארץ ישראל.
הוא היכה את הסלע – במקום לדבר אליו.
והשאלה הזו פתאום קיבלה עומק אישי:
"כמה פעמים בזוגיות אנחנו מכים? לא באלימות חלילה – אלא בלחץ, בדרישה, בדחיפה.
מתי הפסקנו לדבר בנחת? לבקש? להאמין בזמן?"
הרב שיתף במה שקרה רגע לפני השידור. התוכנית הייתה אמורה להתחיל ב-23:00, עשרות אלפים כבר צפו בסרטון שפרסם. אבל כשנכנס לאולפן – גילה שהתוכנית הקודמת התעכבה ביותר מ-20 דקות.
"יכולתי ללחוץ, לדחוף, להתעצבן… אבל עצרתי. שאלתי את עצמי – זה בשליטה שלי?
ואם לא – אז בשביל מה להילחם?"
המקום הכי עמוק שגבר יכול להגיע אליו
אבל החלק העמוק באמת הגיע עם הסיפור של אחד התלמידים – יוסי (שם בדוי), גבר חרדי, נשוי, שמתמודד עם קושי שמעטים מעזים לומר בקול:
"קשה לי עם המראה של אשתי."
במקום לבקר אותו – הרב אטינגר הוביל אותו לתוך תהליך רגשי אמיץ.
על שטיח לבן דמיוני – הוא דמיין את עצמו הולך עם אשתו, במקום של אהבה ונעימות. ואז – ברגע האמת – השטיח הלבן התחלף לחום.
תחושת חוסר ערך. דחייה. קושי לאהוב.
והשאלה שצפה הייתה חדה כתער:
"את מי אתה באמת לא מעריך – אותה או את עצמך?"
פתאום הבין – כל הערך העצמי שלו תלוי בה. אם הוא לא נהנה ממנה – הוא מרגיש כישלון. ואם הוא כישלון – איך יוכל להעניק לה משהו?
והתרגיל הבא – היה כבר ריפוי חי מול קבוצה שלמה:
הוא עבר אחד-אחד מול כל החברים בקבוצה, והיה צריך לומר:
מה אני רואה בך – שיש גם בי.
וככל שהתרגיל התקדם – משהו נבנה.
שכבת שכבת – חזרה אליו ההערכה.
ולראשונה – הוא הצליח להתחיל למצוא ניצוצות של אהבה עצמית.
איך אפשר לאהוב – אם אני לא אוהב את עצמי?
הרב אטינגר לא הסתפק בסיפור. הוא הפך אותו לשאלה שצריכה להדהד בכל לב:
האם מי שלא אוהב את עצמו – באמת מסוגל לאהוב מישהו אחר?
האם אפשר לבקש שיאהבו אותנו – כשאנחנו לא שם בשביל עצמנו?
התוכנית הסתיימה בשיחה מרגשת בשידור חי, כשהתלמיד מספר את כל זה – ואשתו יושבת לידו, שותקת, שומעת.
ואז פתאום, בלי קשר, אבל לגמרי קשור – הרב שיתף מה שקרה לו כשהביט בתעודות הגן שלו.
גן א': "מצוין, מצוין, מצוין".
גן ב': "כמעט טוב".
ומה קרה באמצע? שבר. משהו נשבר.
"ככה זה בנפש. הכל מתחיל במקום קטן – אבל אם לא נבין מה קרה שם, נמשיך להילחם בעצמנו גם בגיל 40. נמשיך להכות – במקום לדבר."
אז איך קופצים נכון? – שלוש תובנות לסיכום
אל תלחץ על מה שלא במגרש שלך.
לפעמים, השקט הוא הדרך הכי מהירה להגיע לשם.
מי שלא מעריך את עצמו – לא יוכל להעניק אהבה אמיתית.
עצור רגע. תסתכל על עצמך – כמו שהיית מסתכל על חבר טוב.
לפני שמצפים שיאהבו אותנו – נשאל: האם אני אוהב את עצמי?
ואם התשובה לא – זו לא סיבה להתייאש. זו סיבה להתחיל תהליך.
🎧 האזינו לתוכנית המלאה – "בית נאמן" עם הרב אריה אטינגר, בקול חי.
ואם אתם עומדים על שפת בריכה רגשית בחיים שלכם…
אולי הגיע הזמן:
אחד, שתיים, שלוש – ולקפוץ למים.
