למה שלא ניתן פרס ישראל לאינסטלטורים, למכולתניקים, למוסכניקים, ירקנים, נגרים, פחחים, מתדלקים, אנשי ניקיון, חקלאים, רפתנים, חלפנים, בנאים, רצפים, מנקי שטיחים ובעלי קיוסקים. מה ננעלתם דווקא על סופרים?
1.
מדי שנה בשנה מעניקה המדינה פרס ישראל במספר קטגוריות וביניהן פרס ישראל בספרות.
השנה יש סיכויים שפרס ישראל לספרות לא יחולק. זאת בעקבות התערבות לשכת ראש הממשלה נתניהו בהרכב ועדת השופטים
לכאורה באמת לא יפה. למה להתערב בהרכב ועדה בלתי תלויה? לא פוליטית? אזרחי ישראל הרי שמים אמונם ומבטחם בחברי הוועדה וכעת ראש הממשלה ברגל גסה מתערב???
אז זהו שלא.
כלומר כן. הוא התערב. אבל הוועדה מעולם לא היתה "בלתי תלויה". ומאז ומעולם היתה גם היתה פוליטית.
במשך כל השנים היו חברי הוועדה אנשי שמאל אוהבי ערבים ומתעבי חרדים וימנים והם חילקו את הפרסים רק לאנשי שמאל אוהבי ערבים ומתעבי חרדים וימנים כמותם.
זה פחות או יותר היה הסיפור של "פרס ישראל".
כלומר, נתניהו באמת התערב התערבות פוליטית ימנית והזיז מתפקידם שני חברי ועדה שמונו בזמנם בהתערבות פוליטית שמאלנית.
למעשה ראש הממשלה הזיז רק חבר אחד בשל תמיכתו בסרבנות. השאר התפטרו
במחאה על כך שבכלל העז להתערב…
2.
אחרי שהבנו שפרס ישראל היה תמיד פרס פוליטי שניתן מאנשי שמאל לאנשי שמאל אחרים וכעת כפי הנראה יינתן מאנשי ימין לאנשי ימין אחרים… בואו נבין מדוע בכלל מחלקים אותו.
כלומר, אנחנו קצת יודעים. בן אדם טרח כתב ספר יפה, שלא ניתן לו פרס?
אבל תגידו לי למה רק לסופרים? למה שלא ניתן פרס ישראל לאינסטלציה שיוענק לאינסטלטורים שפתרו בעיות קשות בצנרת , למשל לאינסטלטור שלי, משה, שהצליח למצוא את הבריכה הנסתרת שגרמה לסתימות חוזרות ונשנות בבניין שלנו (הנה תראו, הוועדה למתן פרס ישראל לאינסטלציה טרם לא הוקמה ואני אפילו לא חבר בה, וכבר אני כבר מחלק פרסים)…
תגידו לי, "עזוב אינסטלטורים עושים ים של כסף ובכלל איך תמצא מישהו לבן בכל הים השחור הזה", אז למה שלא נלך על פרס ישראל למכולתניקים, למוסכניקים, ירקנים, נגרים, פחחים, מתדלקים, אנשי ניקיון, אנשי ניכיון, חקלאים, רפתנים, חלפנים, אנשי אלומיניום, בנאים, רצפים, מנקי שטיחים ובעלי קיוסקים. מה ננעלתם דווקא על סופרים?
עוד באתר:
3.
אני הולך לירות עכשיו ברגל של עצמי (באקדח וירטואלי כמובן) אבל זה משהו שראוי שבני אדם יעשו את זה לעצמם מפעם לפעם . אתם יודעים מה קורה לבלון שמתנפח יותר מדי.
האמת היא שסופר הוא רק אדם שיודע לכתוב יפה (ולפעמים אפילו זה לא…) סופר הוא בסך הכל אינסטלטור של מסרים חקלאי שמצמיח סיפורים, בנאי שיוצק עמוד לעיתון, אופטיקאי שמאפשר ראייה חדה יותר של מסרים, ולפעמים הוא בסך הכל נגר של בדיחות…
משום מה לקחו את הכישרון שהסופר קיבל משמים והדביקו את זה לאישיות שלו. כאילו יש בו משהו נאצל כמו בסיפורים שלו כאילו הוא זה שברא את העולם עליו הוא כותב, כאילו הוא חינך ועיצב את האנשים הווירטואלים או האמיתיים עליהם הוא כותב.
האם באמת סופרים הם עם כזה נאצל כמו שבני אדם רואים אותם רק משום היותם סופרים?
4.
קחו למשל את אחד הסופרים הידועים ביותר בעולם אם לא הידוע בהם. הלא הוא ניקולאי טולסטוי.
טולסטוי שספרו "מלחמה ושלום" נחשב לאחד הספרים הנקראים בהיסטוריה היה אדם בעייתי ששתה לשכרה והיה שקוע בחובות כתוצאה מהימורים ואימלל את משפחתו.
את ספרו המפורסם "מלחמה ושלום" לא כתב כדי לשפר את העולם או לתרום לו מדעותיו. הוא נזקק לכספים כדי שיוכל לשלם את חובות ההימורים שלו. וכשהיה נותר בלי כסף היה רושם בלילה פרק כדי למכור אותו לעיתון…
ברור שהיו גם סופרים עם מידות טובות, שגם תרמו לעולם, אבל לחשוב שהתואר "סופר" לבדו יש בו כדי להפוך אדם רגיל למישהו מיוחד זו טעות גדולה מאין כמותה.
5.
אנשים חושבים שלכתוב ספר זו משימה של שנים. האמת היא שכתיבה של 300 עמודים היא משהו שניתן לעשות בתוך שבועיים. גג חודש. מה שלוקח את הזמן זה ל ח ש ו ב על הסיפור או על היצירה.
וכאן הפלונטר הגדול של הסופרים.
אנשים שהם "רק סופרים" ואין להם תפקידים אחרים בחיים, עשויים להיות אומללים עד מאד. כי כמה יכול אדם לחשוב בלי להשתגע מזה?
קחו את אחד הסופרים הישראלים שהיה אמור לזכות בפרס ישראל והשמועה אומרת שבכדי שלא יזכה החליף נתניהו את ועדת השופטים (בצדק. האיש תומך בכל יוזמה להחרמת ישראל ולהוקעתה בעולם, לא לחינם הוא פופולארי כל כך בגרמניה).
ובכן, האיש הזה מוציא ספר בכל כמה שנים ולעיתים הוא ממתין שבע שנים בין ספר לספר.
כעת תחשבו מה בנאדם יכול לעשות בכל הזמן הזה?
כלום!
אין לו בשביל מה לקום ואין לו לאן ללכת. הוא גם לא יותר מדי מרצה הוא פשוט יושב וחושב. אדם שיושב וחושב כל היום זה עלול להביא אותו למקומות מאד לא טובים זו הסיבה שסופרים רבים בהיסטוריה שהיו "רק סופרים" ולא עסקו במלאכות אחרות הגיעו מהר מאד לטיפה המרה ואף לחומרים כימיים מזיקים יותר.
6.
הנה משהו שאני גאה לספר:
לפני כעשור בתחילת שנת הלימודים שאלה מחנכת אחת את בתי: "מה אבא שלך עושה"? בתי ענתה "הוא עובד במרכז לילד ולמשפחה".
המחנכת שאלה, "רגע, אבא שלך זה לא הסופר"?
ובתי ענתה "אה, כן, הוא גם סופר".
המחנכת סיפרה לנו זאת בהתלהבות. היא לא הבינה את האגביות הזו, מדוע לא הציגה הבת את התפקיד היותר נוצץ לכאורה?
בארוחת הצהריים הצגנו את השאלה בפני הילדים: "מה אבא עובד?" כולם ללא יוצא מן הכלל ענו "במרכז לילד ולמשפחה".
כששאלנו אותם מדוע הם לא מזכירים את תפקיד הסופר, הם חשבו קצת ואחר כך אמרו שהם כמעט לא רואים את זה (אבא שלהם כותב בעיקר בלילה ורק פעמיים בשבוע לכל היותר) "אבל כל בוקר אבא הולך ל"מרכז" ובערב חוזר מ"המרכז" ואנשים מתקשרים להתייעץ ושואלים "מתי אפשר להיפגש במרכז". זה מבחינתנו מה שאבא עושה".
הגדיל לומר בני בכורי, אז נער בן 14 שאמר: "מה זה סופר? סתם אחד שכותב סיפורים. "המרכז לילד ולמשפחה" זה ערך".
אם יש משהו שאני מודה לקב"ה עליו הוא שהכתיבה, כמה שהיא נראית מרכזית בחיי, היא לגמרי שולית ורק מבטאת את התובנות מהדברים האמיתיים, מהמפגשים עם ילדים בני נוער ואנשים.
7.
חברי ועדת הפרס יוחלפו בחברים ימניים שיתנו פרסים לסופרים ימניים (אמנם בינתיים אין כאלה אבל כשזה יהיה משתלם יהיו… סימכו על זה). ולנו החרדיים זה ממילא לא ישנה. אנו בכל מקרה לא נקבל כלום, למרות שהציבור היחיד שעוד קורא היום הוא הציבור החרדי…
