בראיון במהדורה המרכזית הערב דן שלום ארבל, בכיר שב"כ לשעבר, עם אבי מימרן בהשלכות מפיגוע הדקירה והירי בצומת גוש עציון, תוך התייחסות לטבעו של הטרור הפלסטיני. ארבל טען כי הטרור "מעולם לא נח" והוא בעל מאפיינים גיאוגרפיים ודתיים-פונדמנטליסטיים, הנובעים מ"מאה שנות מלחמה מאז שיבת ציון". לדבריו, השאלה אינה של רצון, שקיים תמיד, אלא של יכולת, והשקט היחסי נובע מפעילות ממוקדת של השב"כ, צה"ל וגורמי ביטחון.
ארבל התייחס לפיגוע שבו שני מחבלים ניסו לחטוף נשק ממאבטח והדגיש את סכנת הנשק הזמין: "אם היו חמושים ברובים ורימונים, היינו במקום אחר." הוא ציין כי הלחץ של צה"ל והשב"כ ביהודה ושומרון, כולל מעצרים וחיסולים בג'נין ושכם, נותן אותותיו, אך הודה שבעבר נפל ל"תיאוריות מעשיות" כמו הסכמי אוסלו, שגרסו כי הימנעות מפעילות בכפרים תביא שקט. לדבריו, "מול טרור אין דרך אלא מלחמת חורמה", שכן רפיסות או הימנעות מהסלמה רק מחריפות את המצב.
ארבל קרא לשינוי "דיסקט" בסל הענישה, בטענה שכלים משפטיים מהעבר אינם מתאימים למציאות של "אלפי הרוגים בשנה". הוא הציע "כלים דרקוניים" כגון גירוש משפחות, הגליה, כתרים על כפרים, ועונשים כבדים ליצירת הרתעה: "צריך מציאות שלא משתלם להרים ראש." הוא ציין כי בתי הכלא הישראליים הפכו ל"גיהנום" המרתיע מחבלים, כדוגמה להצלחת ענישה מחמירה.
