בראשית המאה ה-20 עוזבת משפחת שטרית העשירה את אסווירה שבמרוקו ומתיישבת בחברון. יאמנה, האמיצה והמרדנית שבבנות, מתקשה להסתגל לחייה החדשים. בשעת אמת היא ניצבת בפני החלטה הרת גורל שתייסר אותה עד לאחרון ימיה. עשרות שנים לאחר מכן, נועם, סוכן שב”כ מנוסה, נדרש לחקור צעיר ערבי מחלחול שביקש לבצע פיגוע רצחני ומניעיו אינם ברורים. עד מהרה הוא מתוודע לסיפורו המרעיש הקשור, באופן לא ייאמן, לסיפורו שלו.
בתוכנית 'עומקא דליבא' הבוקר, שוחחה אפרת ברזל עם הסופרת הדסה קלוש. השיח הרחיב בספרה החדש 'יאמנה' ומשמעויותיו העמוקות וחשף את הקשר בין חייה האישיים, תהליך היצירה שלה והתפקיד המרכזי של הספרות בעיצוב זהות יהודית.
קלוש, בעלת תשובה שהתחילה את מסעה הרוחני בגיל 21, שיתפה כיצד גדלה בחיפה בסביבה חילונית אך חוותה התעוררות רוחנית משמעותית בשנות ה-90, לאחר רצח רבין. היא סיפרה על תהליך ארוך שכלל מסעות בחו"ל: "זה היה תהליך ארוך, זה לא קרה מיד. זה היה כולל גם סיבוב בחו"ל... הייתי בהודו ואחרי זה אוסטרליה... באיזשהו שלב, לאט לאט התקרבתי גם לבית חב"ד ולכל מיני קהילות יהודיות ובית יהודי בכל מיני מקומות." כתיבתה החלה כמתנה לבת אחותה החילונית, עם ספרה הראשון "מישהו לדבר איתו", שנכתב כשכבר הייתה לפני לידת ילדה הרביעי. "הספר הראשון כתבתי לבת אחותי שהגיעה לגיל מצוות, ילדה חילונית לחלוטין, וחיפשתי לקנות לה מתנה ולא מצאתי משהו שהוא כן מדבר עם המסורת... אז אמרתי, אני אכתוב. כתבתי ספר שנקרא 'מישהו לדבר איתו', שהוא בעצם סיפור על ילדה בת 12, וכל תקופת הבת מצווה היא מדברת עם השם".
עוד באתר:
כאמור, הספר 'יאמנה' מתאר משפחה יהודית שהיגרה מאסווירה, מרוקו, והתבוללה בחלחול, תוך מעקב אחר ארבעה דורות של ניתוק ושיבה ליהדות. קלוש גילתה את ההשראה לסיפור בשיחות עם חמולות בדרום הר-חברון, שחלקן מודעות לשורשיהן היהודיים. היא ציינה כי "מאז שפרצה המלחמה אז יש התעניינות מאוד מאוד גדולה וגוברת בציבור הזה... הם קולטים שעם ישראל עלה על הגל והוא משדר עוצמה. ואנחנו מכירים את זה מסיפור אחשוורוש, שהייתה התייהדות מאוד גדולה, ורבים מעמי הארץ מתייהדים. אז זה ממש מה שקורה היום." היא הדגישה כיצד המציאות הנוכחית, במיוחד לאחר 7 באוקטובר, מחברת את העלילה ההיסטורית למציאות עכשווית, תוך שימת לב עדינה שלא לזעזע את הקוראים.
התוכנית עסקה גם בתהליך היצירה של קלוש, שתיארה את הכתיבה כחוויה רוחנית: "התהליך כתיבה אצלי עובר הרבה הרבה במחשבה, עד שהוא מגיע לנייר. אני יכולה להיות חודשים עם איזשהו קצה של התחלה של סיפור, שלאט לאט נבנה... אני ממש מרגישה שזה תהליך מדהים ביני ובין הקדוש ברוך הוא, כי אני לפעמים ניגשת לכתוב ולא יודעת מה הולך להיות הפרק הבא... ואני משחררת ומאפשרת כאילו לדברים פשוט לקרות מעצמם, ובסופו של דבר אני אומרת, קדוש ברוך הוא, תודה רבה, עשית אחלה, לא חשבתי על זה בעצמי, אחלה פרק יצא לך." היא שילבה ביטויים מרוקאיים לאחר מחקר מעמיק, תוך שימוש בקבוצת "מרוקאית שפה יפה": "מי יודע איזה ביטוי אומרים שאומר סמוי מן העין. ישר עשרות אנשים הביאו ביטויים שלהם, הם רק מחפשים הזדמנות לעזור."
כמטפלת ברפואה משלימה עם צמחי מרפא, קלוש רואה קשר בין ריפוי גוף ונפש לבין כתיבה. "אני מתעסקת בכל מיני סוגים של מרקחות, גם לשימוש פנימי, גם חיצוני... והעניין הוא להבין, לצאת מדפוסים, לשנות את המחשבה, להסתכל אחרת על הדברים. הם הרבה אנשים מאוד מאוד מבוהלים מהמצב הרפואי שלהם, והבהלה הזאת, הפחד כשלעצמו, גורם לחולי להיות כרוני." היא הדגישה כי "ריפוי של הגוף זה גם תמיד ריפוי, זה הולך עם ריפוי בנפש," וציינה כי לעיתים היא נותנת חיזוק רוחני יותר מהפורמולה עצמה.
הדיון עסק גם בחשיבות הספרות הנקייה, שמזכירה את השורשים ומפתחת תודעה קולקטיבית. קלוש שיתפה על תגובות לקוראים לספרה "עד שנסו הצללים": "היו הרבה תגובות של אנשים שסיפרו לי שפתאום הבינו מה זה בית מקדש, ומה זה ההיעדר של בית מקדש, ואיך זה פתח להם... הם באים לירושלים ומסתכלים אחרת על כל מה שקורה שם." היא הדגישה את הצימאון לספרות ערכית, במיוחד בתקופה זו של שלושת השבועות, וסיפרה על דוכן ספרים שבו "הגיעו המון המון נשים תורניות, פשוט מחפשות ספרים... ספר זה משהו שאתה, בגד אתה לובש ואחרי כמה זמן נמאס לך, וספר נשאר, הוא מרופט, אבל הוא עובר את כל הבנות והגיסות והחמות".
השיחה נגעה בחיבור בין-דורי ובתפקיד הסבתות כמקור חוכמה. קלוש ציינה: "האבסורד הוא, שאישה מבוגרת הכי רוצה לתת לך מחוכמתה ומניסיון חייה... אנחנו זקוקים לזה, לשורשים שלנו ולזקנים שלנו ולחוכמה שלהם, לנתב את עצמנו." היא סיפרה על ערב פאנל סופרות שיתקיים מחר בגלריית המקלט בירושלים, שידון בחורבן הבית וגוש קטיף: "תהיה גם ליווי של מוזיקאית, אבל ליווי ווקאלי... שמותאמים לתקופה, וזה יהיה מרגש במיוחד."
לקראת סיום, קלוש עודדה נשים לכתוב: "צריך פשוט לקפוץ למים, לא לחשוש מזה... צריך להתחיל בקטנה, להתחיל לשלוח לחברות, למכרות, לקבל תגובות ולקבל ביטחון, וכדאי באמת לעבוד עם עורכת, לפחות ספרים ראשונים".
האזינו לדברים המרתקים בתוכנית המלאה 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':
