בימי חודש אב תשע"א, לפי כמעט 14 שנה, שודרה ב'קול חי' תוכנית מיוחדת לציון 6 שנים להתנתקות מגוש קטיף וצפון השומרון. התוכנית, בהגשת עמנואל שילה, עורך עיתון 'בשבע', הוקדשה לזיכרון הגירוש, למצוקות המגורשים וללקחים לעתיד.
שילה פתח את התוכנית בתיאור חורבן גוש קטיף וצפון השומרון: "לפני שש שנים, במוצאי תשעה באב תשס"ה, עלה הכורת על עשרים ואחד יישובים יהודיים בחבל עזה ועל ארבעה יישובים בצפון השומרון." הוא מנה את היישובים שנעקרו, בהם נווה דקלים, כפר דרום, נצרים ועוד, ותיאר את תהליך הגירוש: "בליל עשירי באב הפכה כל נוכחות יהודית ביישובי גוש קטיף לבלתי חוקית. רחובות היישובים הוצפו בנהר שחור של רבבות חיילים שגויסו במיוחד לצורך המשימה." בתוך כשבוע, כ-10,000 יהודים נעקרו מבתיהם, ו-25 קהילות פוזרו לעשרות מקומות מקלט זמניים. הוא תיאר את ההרס: "האויב הפלסטיני הצית אש בעשרות בתי כנסת ובהמשך דאג להשלים את המלאכה ולהורסם עד היסוד." אף קברים נעקרו, כולל של חיילי צה"ל, והמשפחות נאלצו לערוך הלוויות מחדש.
שילה הדגיש את המחיר הכבד ששילמו המגורשים: "מרבית המגורשים איבדו בנוסף לבתיהם גם את מקור פרנסתם… חקלאים נותרו ללא שדותיהם, רבנים נותקו מקהילותיהם, מורים נותרו ללא הישיבות ובתי הספר." הוא תקף את ההבטחות הממשלתיות: "ההצהרה הממשלתית כי יש פתרון לכל מתיישב לא הייתה אלא תעמולת שקר ריקה מתוכן." המגורשים הועברו למגורים זמניים ב"קרווילות" – מבנים מקרטון שנועדו לשנתיים, אך רבים עדיין גרו בהם לאחר שש שנים. הוא ציין כי "ימים ספורים נמשכה העקירה וההריסה, אך הבנייה והשיקום… מסובך הרבה יותר, או דחוף הרבה פחות."
עוד באתר:
שילה טען כי ההצדקות להתנתקות התנפצו: "המצב הביטחוני בדרום הארץ רק הורע… הפלסטינים בעזה לא הודו לנו… הם ירו להמליך עליהם את החמאס ולטווח ברקטות את כל ערי הדרום." הוא ציין את ההתחמשות הפלסטינית, כולל רקטות המגיעות לתל אביב, ואת המחיר המדיני: "מצבה המדיני של ישראל רק הורע… מבצע עופרת יצוקה… חמש שנים של גלעד שליט בשבי ודוח גולדסטון." הוא הוסיף כי רבים מתומכי ההתנתקות הודו בטעותם, אך המגורשים ממשיכים לשלם את המחיר.
הרב יגאל קמינצקי, "הרב של גוש קטיף", תיאר את החיבור בין תורה לחקלאות בגוש: "היו יישובים חקלאיים עם חקלאים שומרי תורה ומצוות… כל נושאי המצוות התלויות בארץ עלו… מטעים, כלאיים, שביעית." הוא סיפר על הקמת מכון התורה והארץ: "חיבר בין רבנים, אנשי תורה, אנשי מקצוע, אגרונומים, והחקלאים עצמם." המיזם הוביל לירקות ללא חרקים, שהפכו סמל לכשרות מתקדמת. על השבר שבעקבות הגירוש, אמר: "כוח החיים בגוש קטיף היה כוח האמונה… להתחבר לאותן נקודות יסוד, ומכוח זה לפעול." הוא תיאר את השיקום בניצן: "התחלנו להקים שוב עולה של תורה מחדש… מדרשה לנשים, כיסופים… ישיבה גבוהה… שלוחה של המכללה." הוא הדגיש את המחויבות להפצת תורה: "אנחנו צריכים לדאוג שהתורה הזו תפוץ ותפרה בכל מקום."
הרב קמינצקי סיפר כי מכון התורה והארץ הועבר לשדרות ויתרחב לניר עקיבא: "אנחנו ממשיכים לגדל בתנאים הרבה יותר קשים… חזרנו למלוא התפוקה, ויש שכר בעמלנו." הוא הביע אופטימיות: "אנחנו משתדלים להיות כמו רבי עקיבא… מצד אחד קורעים את הבגדים, ומאידך צוחקים… יש מהלך אלוקי, והניסיון שלנו זה לקום ולעמוד." הוא הוסיף כי החזון כולל חזרה לגוש קטיף: "גם חולמים, גם פועלים… גוש קטיף לא יורד מהכותרות… פעלנו ב-120 ערים… מתוך אמונה שהעיסוק בזכירה של סוד הגאולה."
האזינו לחלק א' של התוכנית כפי ששודרה בשנת תשע"א ב'קול חי':
