ראש הממשלה בנימין נתניהו מצא עצמו לאחרונה במלכוד פוליטי וציבורי מורכב, כשמצד אחד הוא נדרש להמשיך את המבצע בעזה תחת לחצים בינלאומיים כבדים, ומצד שני לשמור על יציבות הממשלה מול שותפיו הקואליציוניים הימניים, בן גביר וסמוטריץ', שדורשים תוצאות בשטח. המתח בין הצורך להמשיך את הלחימה, תוך התמודדות עם ביקורת על היעדר תוחלת והמשך אספקת סיוע הומניטרי לעזה, שנתפס כמחזק את חמאס, יצר משבר שמאיים על שלמות הממשלה.
במפתיע, נתניהו הצליח, כהרגלו, לשלוף פתרון יצירתי שמאפשר לו לנווט בין הלחצים. הרעיון של סיפוח שטחי הרצועה, גם אם נראה כרגע כמהלך תיאורטי ולא מעשי, משמש כגלגל הצלה פוליטי. המהלך הזה נועד לספק לסמוטריץ' ולתומכיו הצדקה להמשיך ולתמוך בממשלה, תוך הצגת הישג אידיאולוגי: הרחבת השליטה על שטחי ארץ ישראל. עבור הימין הדתי, תפיסת אדמה בארץ הקודש מהווה ערך עליון, שיכול להצדיק את המשך הלחימה גם במחיר כבד. כך, נתניהו מצליח להרוויח זמן ולשמור על הקואליציה, תוך שהוא משדר לחמאס מסר של נחישות.
הדיווח על המהלך הזה, כפי שחשף אמש חיים לוינסון, הוא משמעותי לא בגלל הסבירות המיידית של סיפוח, אלא מפני שהוא חושף את האסטרטגיה של נתניהו להתמודד עם משבר רב-חזיתי: לחצים בינלאומיים מאירופה וארה"ב, ביקורת פנימית על דשדוש צבאי, ואיום פירוק הממשלה. גם אם הסיפוח לא יתממש בטווח הקרוב, עצם ההצהרה עליו משנה את השיח ומאפשרת לנתניהו לשרוד את הסערה הנוכחית. זהו שפן נוסף מהכובע של ראש ממשלה שממשיך להפתיע ביכולתו לנווט במשברים.
