בריאיון גלוי לב בתוכניתו של קובי ברומר 'בא בארבע', העניק הזמר והיוצר משה פלד הצצה נדירה אל נפש האמן – מראשית דרכו כקלידן, דרך רגעי השיא והיובש, ועד המחיר האישי של החשיפה הציבורית.
הבמה הראשונה והביישנות המולדת
כבר בפתיחה הפתיע פלד בגילוי מרגש: "אני קודם כל חייב לך את הקריירה שלי… אתה הבאת אותי לבמה, הבמות הראשונות שלי בחיים היו איתך." לא הרבה יודעים אבל פלד התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו כקלידן שליווה את קובי ברומר באירועים.
עוד באתר:
כשהוא שב לשנותיו הראשונות, נזכר בתקופה התמימה של תחילת הדרך: "הייתה תמימות… אתה נכנס לעולם ואתה מלא בריגושים… עדיין אתה לא מצולק כמו היום." הוא תיאר את המאבק בין הביישנות הפנימית לבין הצורך להיות על במה: "יש מצד אחד את הביישנות, מצד שני, את הרצון להוציא את החומרים שלך."
יצירה תחת לחץ: השראה מול יובש
פלד סיפר על התנודתיות היצירתית שכול אמן חווה: "אני יכול לשבת שלושה, ארבעה חודשים ולא מצליח לתת אפילו שיר אחד… אתה אומר, בוא'נה, מה, אין לי יותר?".
על אחד משיריו גילה כי הוא נכתב בעשר דקות בסייעתא דשמיא, והופק על ידי אהרלה נחשוני. לעיתים, הוא בוחר לקחת הפסקה מכוונת: "זה גורם לך לאבד את התמימות… החלטתי לנשום, לקחת כזה רילקס."
המאבק על פרטיות בעולם חשוף
למרות הצלחתו, פלד מתאר מערכת יחסים מורכבת עם עולם הפרסום: "באופי שלי אני קצת יותר ביישן, יותר ביקורתי, יותר מופנם… קשה לי… אני לא אשקר אם אני אגיד שאני לא אוהב את זה."
הוא שומר על שגרה שקטה וממעט להיחשף: "כשאני ברחוב, ביום-יום שלי, אני לא רוצה שאף אחד יבוא אליי." למד, לדבריו, לפתח "עור של פיל" כדי להתמודד עם המבטים, ההצלחות – וגם הכישלונות.
כשערב שלם קורס – ולמה ממשיכים
פלד לא מסתיר רגעי כישלון, כמו מופע עליו עבד זמן רב, אך יצא ממנו מאוכזב: "הלוואי שהמופע הזה לא היה."
קובי ברומר חיזק אותו מהניסיון האישי: "תחייך – הם יאמינו לך שהכל טוב."
פלד הוסיף: "הכל בסוף תלוי בסייעתא דשמיא… גם הערב הזה היה משמיים."
למה הוא ממשיך למרות הכול? כשנשאל מה נותן לו את הכוח, פלד השיב בכנות: "זה לא כסף, וזה לא כבוד… אלא זה שמגיעה אליי ילדה ואומרת לי… 'השיר הראשון ששמעתי, זה השיר שלך… וזה נתן לי חיזוק כל כך גדול.'" תחושת החיבור עם המאזינים היא שמזינה את הרצון להמשיך.
האזינו לראיון המרתק המלא מתוך 'בא בארבע' עם קובי ברומר, א-ה ב-16:00 ב'קול חי' וב'קול חי מיוזיק':
