היום העצוב ביותר? לא אומרים תחנון וסליחות

יום תשעה באב קרוי מועד. 'קרא עלי מועד', ולכן אין אומרים תחנון בערב תשעה באב: משום דאיקרי מועד כמו גם בערבי שבתות וימים טובים שלא אומרים תחנון. אין אומרים צדקתך צדק כאשר תשעה באב חל ביום ראשון לפי שנקרא מועד, לא אומרים ויהי נועם במוצאי שבת כאשר תשעה באב חל ביום ראשון "שבמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בתשעה באב אין עושין, ותו דאיקרי מועד"

ואמירת ויהי נועם הכוונה לויהי נועם על מעשה ידינו…אבל אם יש מועד במהלך השבוע לדעת האשכנזים לא אומרים ויהי נועם. אין אומרים תחנון בתשעה באב, הסליחות הן מאפיין ומרכיב בסיסי של התפילה בכל הצומות. אף על פי כן, בתשעה באב לא נאמרים סליחות כלל, לא אומרים למנצח שלפני ובא לציון בתשעה באב:

איך יום האבל על חורבן הבית – איך הוא קרוי מועד?

יש שאומרים עצם זה שעם ישראל אבל על החורבן, זה  אומר שעם ישראל קשור לעבר שלו,

זה עצמו המועד. אפשר שתשעה באב קרוי מועד כמו השיטה של רבי עקיבא.

בסוף גמרא מסכת מכות מכות (כד, א-ב) ר' עקיבא, כבר בדור הראשון אחרי החורבן, מצביע על היבט של נחמה בחורבן, וחבריו הודו לו:

וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך… פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו לצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור' עקיבא מצחק. אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?! אמר להן לכך אני מצחק. דכתיב "וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ" (ישעיהו ח, ב) וכי מה ענין אוריה אצל זכריה, אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ" (מיכה ג, יב), בזכריה כתיב "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם" (זכריה ח, ד), עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו, עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.

ר' עקיבא רואה בחורבן מעין ערבון וההבטחה על הגאול, בכך מהווה החורבן גם נחמה פורתא.

ויותר עמוק ככל שהחורבן גדול התגמול יהיה עוד יותר גדול שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה. וכמו שמופיע זכריה (ח, יט):

ֹּכה אָמַר ה' צְבָקוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.

קל להבין שלעתיד לבוא כשהמקדש יעמוד על תילו, ועם ישראל יתקבצו ויתאחדו בארץ ישראל, כבר לא יהיה טעם לארבעת הצומות, שכן אלו ארועים שכבר באו על תיקונם

הגרש"ק אומר שעדיין יצומו אבל מרוב שמחה… מרוב שמחה לא יהיה רצון וטעם באכילה…

כיצד אמונה והתפיסה שבתוך הייאוש יש תקווה ויש צפייה לגאולה? זה בא לידי ביטוי בערב תשעה באב בזמן שאנו מכינים את עצמנו לצום ולאבל שלמחרת…

לצד ההכנות לאבלות, אנחנו גם עוסקים בהכנות לביאת המשיח שתשעה באב יהפך לששון ולשמחה ומועד.

ואפשר לראות את זה בכמה מקומות כמו

כתב בשו"ע (או"ח סי' תקנב סע' ט): "ונוהגין  להרבות קצת בסעודה ראשונה".

פירש המג"א (ס"ק יא): "מפני שבזמן בית שני היה יום טוב ת"ב והיה מרבין בסעודה,

אף עכשיו לא זזו ממנה להיות לזכרון שיהפך במהרה בימינו לששון ולשמחה".

ערוך השולחן (סי' תקנב סע' יד):

"אין אומרים תחנון במנחה בערב ט"ב…

וכן אין אומרים צדקתך צדק במנחה שבת ערב ט"ב..

והעניין הוא לסימן כי אנו מובטחים בהשי"ת שעוד יתהפכו הימים האלה למועדים ושמחה וימים טובים".

והגאון ר' מאיר שפירא מלובלין אומר בכל מועד מושפע שפע כמו שאנו אומרים

בשלושת הרגלים אנו מתפללים להשם

"והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך לחיים ולשמחה ולשלום כאשר רצית ואמרת לברכנו"

מה פירוש המילה "והשיאנו"? והשיאנו כמו משא, משא בני קהת – כלומר תטעין אותנו בברכת מועדיך

וכמו שכתוב תורה שלוש  פעמים בשנה יראה כל זכורך …ולא יראה פני השם ריקם

אומרת הגמרא הוא בא לראות וליראות ואומר הנציב מוולאזין האדם מביא לעצמו משא של ברכה ושפע….

תשעה באב גם קרוי מועד….

בכל מועד יש את משא השפע של החג שלו… כל חג נותן מענה אחר לפיתוח האישיות הרוחנית של האדם… יום תשעה באב הוא נותן את השפע של הגעגועים לבית המקדש…

וכתוב על רחל אמנו…אומר יעקב אבינו

'ואני בבואי מפדן ארם, מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך, בעוד כברת ארץ לבא אפרתה'.

ופרש"י שאמר יעקב אבינו ליוסף הצדיק, שלא יהיה לו טענות על שקבר את רחל בדרך, ולמה?

כי ע"פ הדיבור קברתיה שם, שכשיגלה אותם נבוזראדן, יעברו דרך קברה, והיא בוכה ומבקשת רחמים עליהם שנאמר כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניך,   והקשה הגאון ר' שלמה קלוגר

שהיה יכול יוסף לאמר לאביו, אם צריך אמא בדרך שתתפלל על בניה,

אפשר אמא אחרת,

לאה יש לה ששה בנים ובת, לאמי רחל יש רק שני בנים, אם צריך אמא בדרך, עדיף שלאה תקבר בדרך, גם היא יכולה לבכות

בכי הכוונה צער עמוק והרי כך כתוב על לאה 'ועיני לאה רכות'…

אבל בכל אופן הצורך הוא ברחל ולא בלאה…ויוסף לא אמר לאביו יעקב אבינו, שלאה תתפלל על עם ישראל אלא הוא הסכים שזו תהיה רחל, ולמה?

כי כשנסתלקה לאה מן העולם היו בניה גדולים, מבני עשר ומעלה, וכבר עמדו ברשות עצמם, הם לא תלויים באמא שלהם, הם ברשות עצמם.

אבל רחל אמנו כשהיא נפטרה מהעולם…

היא משאירה ילד קטן…יש שהיא רוצה שייקראו לו 'בן אוני'…

בינימין רק נולד יוסף פחות מיל שבע…. מה יהיה???

היא קוראת לבן 'בן אוני'…למה? אוני מלשון אנינות, צער אבילות!

כך מהמקום הזה נפטרה רחל אמנו, ומהמקום הזה היא תדיר מתפללת על בניה…הם עדיין בשבילה ילדים קטנים, מתוך המצב הנפשי של צער על הילדים הקטנים, כך היא רואה אותנו וכך היא מתפלל עלינו בשמים, היא נפטרה ממקום בוא היא יודעת כמה אנחנו חסרי אונים וכך התפילה שלנו עלינו היא גדולה וחזקה יותר… אבל יעקב אבינו הוא מפרש אחרת, הוא מפרש את ה'בן אוני' לא כבן האנינות אלא כבן האוני, מלשון כח, ראשית אוני זה הכח!!!

רחל היא קוראת לבן שלה 'בן אוני' כי היא אומרת, שהיא רואה שהיא תפטר אבל לא רק אלא זה המצב הנפשי שגם יהיה שם בשמים ולכן וכמו שאומר האור החיים הק' מקור הדברים מהזוהר 'תוסף רוחם יגוועון' לפני שהאדם הולך להיפטר מהעולם מתווספת לו רוח…נשמה והוא רואה מעבר למה שקורה בהווה…וכך רחל מבינה שהיא הולכת להיות 'האמא הבוכה' האמא שהיא תהיה באנינות על צער ישראל בגלות, זה התפקיד שלה, קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה…היא מבינה שהפטירה שלה שהבן נולד זה לא אירוע נקודתי אלא הבכי יהיה תדיר עוד ועוד…

ולכן היא קוראת לו 'בן אוני'…

אבל יעקב אבינו מיד מתרגם את זה לבנימין כי אוני זו לא רק אנינות אלא גם אוני – כח, ראשית אוני ראשית הכח שלי.

וכמו שאומר הנביא ישעיהו

נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה

אונים זו לא רק אנינות אלא גם כח

וההסבר הוא שהאבילות היא פרידה ממה שאנו מכירים אבל הכאה הגדול הזה יהפוך להיות האונים, הכח לשלב הבא של החיים כי סגירת דלת אחת היא הכנה לקראת פתיחת הדלת הבאה…

ולכ יעקב אבינו קרא לו בנימין  ולא בן אוני, לא כמו   שמות כל השבטים שהאמהות החליטו על השם ויעקב לא אמר דעתו בענין,   רק בבנימין שינה יעקב וקרא לו בנימין ולא בן אוני… ולמה?

הרמב"ן אומר אוני זו גם אנינות וגם אונים – כח גם אבילות וגם כח.

רחל אמרה בן אוני, לשון אנינות, יעקב אבינו לא שינה את השם, אלא אמר פירוש בשם זה, שאין הכונה אוני לשון אבלות אלא לשון כח, וזהו בן ימין, כי צד  ימין מסמל את התוקף ואת החוזק….

וכמו שכתב רש"י על הפסוק את ידל החזקה בספר דברים, שהכוונה ליד ימין

השם אלוקים, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה רשי אומר יד חזקה – יד ימין

אומר החת"ס אין הכוונה שיעקב אבינו שינה ממה שרחל אמרה אלא שהוא הוסיף ואמר שהמשבר אנינות, לא עליו לשים דגש אלא לשים דגש על בן אוני, אוני זה הכח, על זה לשים את הדגש…. ולכן הוא החליף את השם לבנימין.

רחל אמנו רואה את הצער שיהיה לעם ישראל במהלך הגלויות וגם יעקב אבינו רואה את זה

רחל רואה את הבכי הצער ואת התפילות שהיא תתפלל…

רחל מבכה על בניה

אבל יעקב אבינו רוא את הימין את החוזקה את העוצמה שתהיה לעם ישראל בעקבות הגלות הארוכה והקשה… שאדרבה הם ייתחזקו יותר ויותר.

ולכן יעקב אבינו מחליף את השם לבנימין ולא בן אוני.

ואדרבה לא נתייאש בכל הגלות אלא תמיד נתחזק בעוד ועוד תקווה של ציפיה למשיח ולגאולה

נתגעגע ונצפה

כמו שפסח מאיר לנו אמונה, שבועות מתן תורה,

סוכות בטחון,

אין בתשעה באב מאיר לנו השפע של השתוקקות למשיח לבנין בית המקדש…  על ידי בן אוני אנחנו זוכים לבנימין.

רחל רואה את אריכות הגלות והבכי שלה בן אוני יעקב אבינו רואה את הכח והעוצמה שתתווסף לעם ישראל במהלך הגלויות ולכן הוא קורא בינימין בן ימין…

רחל רואה את הכאב כדי שתתפלל יעקב אבינו רואה עד הסוף גם את הישועה והתקווה… והא בהא תליא כי רק בגלל האנינות הגענו לימין בגלל הבן אוני הגענו לבנימין

בגלל הצער הגענו לגאולה.

וכך אפשר להבין בתיקון חצות

יש שני ממדים שני מישורים

תיקון רחל ותיקון לאה, ובכתבי האריז"ל מבואר שתיקון רחל הוא הבכיה עם צער השכינה הק', ותיקון לאה הוא ההשתוקקות והלימוד תורה אחר חצות הלילה, והעסק בשירות ותשבחות

תיקון רחל הוא בן אוני

ותיקון לאה הוא התקווה בינימין.

בספר 'מנחת עני' על התורה, לבעל הערוך לנר, בפרשת ויחי,

מביא את שאומרים רבותינו הראשונים

שסיבת מיתת רחל בדרך, היא בגלל שנשא יעקב שתי אחיות שאסורים ע"פ תורה, והיו האבה"ק שומרים כל התורה כולה בהיותם בא"י, כל זמן שהיה בחו"ל היה יכול לישא שתי אחיות, כיון שהיה בדרכו לארץ ישראל אינו יכול עוד להיות עם שתי אחיות, ולכן מתה רחל בדרך, ולאה מותרת,

כי אחות אשתו אסורה רק בחייה.

יעקב אבינו כשהלך לישא את רחל אמר 'הבה את אשתי',

אז היא האשה הראשונה…

אז למה רחל מתה בדרך ולא לאה?

הרי רחל היא הראשונה במחשבה ובתכנון של יעקב אבינו, היא זו שהכניסה צרתה לתוך ביתה?

ותירץ הערוך לנר שבאמת היתה רחל יכולה לטעון טענה זו,

ואז היתה לאה מתה תחתיה, אלא שאחזה פלך של שתיקה ונסתלקה מן העולם

וכן אמרו בקינות של תשעה באב

שרחל טוענת לפני הקב"ה, מה אתה טוען על שהעמידו צלם בהיכלך, 'אני הכנסתי צרתי לביתי ולא הקפדתי'.

ועי"ז היא ממתקת הדינים

והרי שרחל היא הראשונה,

שאם לאה היא הראשונה ורחל השניה, לא שייך לומר שהיא הכניסה צרתה לביתה,

אדרבה היא צרת רחל.

אלא שהיא היתה ראשונה.

אלא שאחזה פלך של שתיקה, ומסרה הסימנים ללאה שלא לבייש את אחותה,

וכן בשעת ההסתלקות שתקה ונסתלקה תחת אחותה.

ובאמת שיש הבדל,   בין בכיית תיקון רחל לשירת תיקון לאה שני החלקים של תיקון חצות.

במאמר פתח אליהו שיש בחינה שנקרא בינה ויש בחינה שנקראת מלכות,

בינה היא עולם המחשבה וההתבוננות, ומשם שורש לאה,

מלכות היא עולם העשיה, משם שורש רחל, רחל בעולם העשייה שם רואים את התוצאות הקשות וחיים אותן חווים אותן

עבודת תיקון רחל בבכיה ואבלות, כי מבחינת עולם העשיה,

המצב טראגי ביותר, אין לנו כלום בעולם העשיה, חסר לנו בית המקדש,

חסר לנו קרבנות,

מלכה ושריה בגוים אין תורה,

מכל תרי"ג מצוות לא נשאר לנו אפילו שליש מהמצוות.

אמנם בעולם המחשבה,

בחי' לאה,

אין חסרון אפילו בגלות.

בעולם המחשבה היו עם ישראל משתוקקים לאכול מצה בפסח, ולהניח תפילין בכל יום,

אף בהיותם באושוויץ מבלי שום אפשרות לקיים המצוות במעשה

וכמ"ש בתפילת רבי אלכסנדרי אחר התפילה 'גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, מי מעכב  שעבוד מלכויות'.

הרי שמצד הרצון,

בחי' לאה, אין שום חסרון, כל עיקר הבכיה רק בפועל ובמעשה

וזהו עבודת תיקון רחל בבכיה על ה'למעשה', ותיקון לאה שירות ותשבחות על ה'רצון והגעגועים' כשיעקב אבינו מבקש לברוח מבית לבן,

הוא קורא לשדה קודם לרחל ולא ללאה…למה קודם לרחל, רש"י אומר כי היא עיקר הבית

והסבר נוסף כי רק אצלה יש חורבן אצל לאה אין חורבן…בעולם המחשבה הכל טוב והכל לטובה והכל מושלם

ולכן הפסוק אומר :

'ויקרא יעקב אל רחל ואל לאה השדה אל צאנו… ותען רחל ולאה, העוד לנו חלק ונחלה… כל מה שאמר אליך אלקים עשה'

ואמרו חז"ל שמכיון שענתה רחל קודם לאה, כמו שכתוב 'ותען רחל ולאה', לכן לא זכתה לבא בקבורה עם יעקב אבינו.

ומשמע מדברי המדרש שזה כעונש לרחל…

וצ"ע שהרי מאידך אמרו חז"ל שנקברה רחל בדרך כדי להתפלל על בני ישראל בגלותן…

אז זה לא בגלל עונש…

ובכלל הרי  יעקב  קרא תחילה לרחל ואח"כ ללאה, כדכתיב 'ויקרא יעקב אל רחל ואל לאה',

מה חטאה ומה פשעה בכך שענתה לפני אחותה???

הרמב"ן אומר

שבאותם השנים שהיה יעקב אבינו בבית לבן הארמי, הוא עשה הכנה לבני ישראל בגלותן,

מעשה אבות סימן לבנים,

שם לא היה יעקב יכול לעסוק בתורה,

עד גיל 63 היה יעקב יושב אהלים בבית יצחק, ועוד 14 שנה בישיבת עבר, ועכשיו הוא נמצא עשרים שנה בבית לבן בלי ללמוד   אין לשער איזה השתוקקות היתה בלבו לשוב לארץ ישראל.

לכן פנה יעקב אבינו לרחל ולא ללאה… כי לאה בעולם שלה – הכל בסדר…הכל לטובה…אין גלות ואין צרות יש רק טוב….וזה נכון בעולם המחשבה בעולם הרוחני זה כך, ואדרבה אומרים המפרשים לגבי אברהם אבינו, אחרי הברית מילה הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יגיעו אורחים, והוא רצה שיגיעו אורחים הוא רצה רצון טהור, שהרי הרצון בהיבט מסויים יש לו יתרון כי ברצון רוצים את המצווה באופן מושלם

הבעיה היא במציאות שהאדם רוצה אורחים והוא באמת רוצה לעשות טוב ולהיות נעים לאחרים, כשהוא רוצה לעשות טוב ולהיות נחמד ולארח זה יפה אבל אז במציאות מתחילים האורחים מתחילים ללכלך את הבית או לאמר מה שלא רוצים שהם יגידו ועוד כל אי נעימויות, במציאות הרצון הטהור מתחיל להשתבש ומתחיל האדם להתחרט  למה הוא הזמין אורחים , אבל כפי שהדברים הרצון הטהור, שהם הכל מושלם, וזה גם ערך, אפילו שהרצון עדיין לא פגש את המציאות.

והרצון הוא כל כך ערכי וחשוב שאומרים המפרשים שאברהם אבינו בחום היום שהקב"ה הוציא חמה מנרתיקה אז הוא רצה אורחים והקב"ה מצרף מחשבה למעשה שהרי הוא רצה אבל לא היו אורחים בגלל חום היום והיות והקב"ה מצרף מחשבה למעשה, כשהאדם רוצה לעשות מצווה אלא שהוא אנוס ולא יכול לקיים את המצווה, וישנו עוד כלל אומרת המשנה שכר מצווה מצווה

אדם קיים מצווה אחת הקב"ה נותן לו את הזכות לקיים עוד מצווה.

ולכן אחרי שהוא רצה לקיים מצווה, השם נתן לו את האשפרות לעוד מצווה ואז הגיעו אורחים בפועל…

אז ראינו שיש ערך לרצון

ולאה יכולה להגיד ליעקב אבינו, נכון שאתה רוצה ללמוד, אדרבה תשאיר את הרצון איך שהוא , שם בעולם הרצון הטהור.

 

 

מצדה היא פחות רואה  חסרון בבית לבן, שהרי בעולם הרצון וההשתוקקות שם יעקב הוא מושלם.

ולכן קרא יעקב אל רחל ואל אחותה לאה…קודם אל רחל…קודם לעולם המעשה.

חייבים לשאול את רחל תחילה, שהיא עולם המעשה,

והיא תכאב את הכאב של יעקב אבינו….והרי עשרים שנה לא

חייבים לברוח מכאן

ולכן רחל היא זו שעונה ראשונה

ותען רחל ולאה,

כי בעולם העשיה אין בבית לבן שום קדושה.

לפי זה אפשר להבין מה שאמרו במדרש בגלל שענתה רחל תחילה לפני לאה, נקברה בדרך בבית לחם, וזה לא כעונש אלא זה מהלך אחד , כי רחל היא מרגישה את הכאב, ומי שמרגיש את הכאב יכול להתפלל ולכן רחל היא האמא שמתפללת על עם ישראל ולאה פחות, לכל אחת תפקיד אחר.

ולכן שנבוזרדאן מגלה את עם ישראל צריכים לעבור דרך קבר רחל ולא לאה, כי רחל היא בעולם העשייה, היא מרגישה את הכאב והיא לא מתנחמת שהכל לטובה בעולם המחשבה.

ויש שני סוגי תיקון חצות, תיקון רחל ותיקון לאה את תיקון רחל לא אומרים בזמן שלא אומרים תחנון

כי התחנון ותיקון רחל, הוא אותו רעיון…

'זכור ה' מה היה לנו, הביטה וראה את חרפתנו, אלקים באו גוים בנחלתך, על אלה אני בוכיה,

נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים

על זה היה דוה ליבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו

בית מקדשנו היה לשריפת אש

על אלה אני בוכיה…רחק ממני מנחם משיב נפשי

צער ואבילות…

אבל תיקון לאה…הוא בגישה אחרת.

שאו שערים ראשכים  והינשאו פתחי עולם… יומם יצוה השם חסדו…

יענך ביום צרה…יתן לך כילבבך…נרננה בישועתך… אלה ברכב אלה בסוסים ואנחנו בשם השם….

השם יאר פניו אתנו סלה.

גדולים מעשי השם..

שיר המעלות בשוב השם את שיבת ציון היינו כחולמים…

שובה אלינו בהמון רחמיך…

תיקון לאה הוא כל כך חיובי שיש אומרים שיש לאמר אותו אפילו בשבת…..

כך מופיע בסדור רבי שבתי וגם בשולחן ערוך הרב…

כי לאה היא סמל – העולם החיובי והטוב – הכל לטובה…

וכמו שרבי לוי יצחק מברדיטשב אמר שהוא לא ייכנס לגן עדן  עד שיגיע משיח ויגאל את עם ישראל מהצרות…אבל אז הוא עלה לגן עדן ושם מתברר  – בהבנה רחבה שהכל – הכל – לטובה!!

כי בעולם המחשבה אין שום חסרון וצער

ולכן דווקא רחל היא עומדת ומתעקשת, מאנה להנחם על בניה,

אבל לאה רואה את הטוב והתועלת שבגלות…

היא רואה כמו שאמרו גדולי עולם…שבדורות האחרונים לפני ביאת המשיח…כל עשייה קטנה של קדושה יש לה ערך אדיר בגלל שתרבות אדום כובשת את העולם… וכך אמר האריז"ל למהרח"ו עוד בימי האריז"ל

ובטח בדור שלנו כל כך הרבה נסיונות קשיים ואתגרים

כשרודפים אחרי היהודים, הלכה היא עשיו שונא ליעקב, אז יש לנו יותר קנאות לשמור על התורה והמצוות, אבל כשעשיו רוצה לחבק את יעקב הוא מבלבל את יעקב…הוא מקיים את ההלכה עשיו שונא ליעקב אבל הוא מקיים את זה בהסתרה גדולה, הוא מסתיר את עצמו, הוא לא נלחם ואומר שהוא הצודק אלא הוא רק רוצה להיות נחמד ולעורר יצרים רעים בתוך ליבו של האדם.

ולכן כל כך קשה בדור האחרון..

העולם החלול החילוני כל כך נחמד ורק רוצה את טובתנו כביכול…והנסיונות הם קשים.

כי אין קנאות, אין תחרות היצר הרע מתחפש ל'טוב' בסך הכל הוא טוב ונעים… ולכן לפעמים כך זה עוד יותר קשה מבחינה רוחנית מאשר בדורות שרדפו יהודים

קשה להגיד את זה, אבל צריכים לבחון את המציאות היהודית הרוחנית התורנית בראי ההגיון ולא בראי הכאב, איפה היו יותר גדולי עולם איפה היה יותר תורה איפה היה יותר מסי"נ

לאה רואה בגלות את הטוב – את המסי"נ, לכן כמו אומרת, 'יהיה בסדר'…

ובשיר השירים כתוב 'מי יתנך כאח לי' הלוואי – אתה הקב"ה תהיה כמו אח לנו…מה הכוונה?

אומר רש"י כמו יוסף שאמר לאחים שלו…אני יוסף אחיכם ולא התנקם בהם.

ונוסיף שאומר האור החיים הק'

אמר יוסף, אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי…גם שמכרתם אותי עדיין הייתי מרגיש שאנחנו אחים.

גם שם הייתה בליבי אחווה לא שנאה או נקמה.

כך אנחנו מבקשים מהקב"ה שנהיה כמו 'אח'…כמו יוסף לאחים כן יהיה היחס של הקב"ה אלינו…. וזה כי אנו מריגשים את הכאב(רחל) ולכן מבקשים את הישועה…

ושני המבטים נכונים, גם הכאב שיש וגם התקווה.