מזמין את הדין: הכל מתחיל מלשתף תמונות אישיות

כתוב על בלעם, "וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו" – והפירוש, ביקש להכניס בהם עין הרע (רש"י במדבר כד, ב).

למה ההיזק של עין הרע קרוי עין הרע ולא עיניים רעות?

התשובה: כי עיקר היזק עין הרע הוא על ידי העין השמאלית של האדם שיש כוח ב'עין הרע' לפגוע בכל מקום שמסתכל בו עד שהוא ממש כמו ארס הנחש הבא לתוך דבר ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן) ומשחית ונתפס באוכל שאוכלים ובבגדים שלובשים, והבשר כואב מחמתו….

וכמה נזקים וחבלות והפסדים בגוף וממון באים מ'עין הרע'

רוב הצרות של בני אדם מגיעים מעין הרע

('ילקוט מנחם' לר' מרימנוב פרשת מסעי ד"ה 'ודבר זה הנני').

כוחו המזיק של 'עין הרע' איננו דמיון עממי אלא השפעה רוחנית עמוקה הנמשכת מעין שמאל של האדם, עין שהיא 'מוציאה רע' לעולם.
(כך כתב ר' בצלאל הדרשן) עין הרע דומה לארס נחש,  בכל מקום שמביט בו הוא מכלה מבפנים
וכן חכמי הקבלה ציינו שהנזק מתפשט בבגדים, באכילה, בגוף ובממון. ואף מצאו שרוב הצרות שבאות על האדם – משורש עין הרע הן באות

עין ימין היא העין הטובה עין שמאל היא עלולה להיות העין הרעה

לכן – 'עין הרע' קרויה בלשון יחיד   עין הרע  = עינא בישא.

כי ההשפעה נעשית דרך עין אחת בלבד  לא שלמה  מעוותת

גם בפסוק בברכת יעקב ליוסף נאמר

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר  (בראשית מט, כב), ודרשו חז"ל – עיניהן של בנות מצרים ניסו לפגוע ביוסף דרך עין רעה אחת   = עֲלֵי עָיִן

 

אך עינם לא שלטה בו –  בֵּן פֹּרָת  שהיה פרה ורבה מבלי שתפגע בו עין רעה

יוסף הצדיק מסמל את מי שחי במדרגה בה עין הרע אינה נאחזת – מחמת כוחו הרוחני והטהור.

מחמת הצניעות שהייתה בו

מחמת שהיה מזכיר שם שמים

מחמת שהיה שומר עצמו להיות קדוש

דרכו של אדם הרוצה חלילה לעשות 'עין הרע' על האחר, היא לסגור את עין ימין ('קדושה וברכה' למחבר 'סמיכת חכמים' מסכת ברכות דף כ ד"ה 'בגמרא על תקרי' בשם המקובלים) שהיא העין הטובה אצל האדם

ואז מסתלק מעליו 'רוח אלקים' לפי שאין צורתו שלימה בשתי עיניים, ונחה עליו 'רוח רעה' רחמנא ליצלן. וכשהוא מסתכל באדם אחר דרך עין שמאל שהיא העין הרעה אצל האדם  אז עין שמאל מקבלת כוח מעין ימין שנסתמה ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק א פרשת ויחי ד"ה בברכתו של יוסף) והוא מכניס באדם האחר 'עין הרע' על ידי הרוח רעה שנחה עליו קודם לכן   והיא מחלישה את האדם הנפגע

 

כאשר ראה בלעם הרשע כי הוא לא מצליח לקלל את ישראל בפיו, פנה אל העין הרע  שהוא כוח חיצוני־רוחני עוצמתי, אשר ביד בעליו להרע, להכות, ואף להמית – לא במעשה, אלא בראיה אחת. ככתוב בזוהר הקדוש

עינו של בלעם היתה עין הרע שאין כמוה בעולם

והיא שימשה לו ככלי להשפיע קללה בדומה ל ארס נחש

בלעם היה סומא בעין ימין אך לא בעיוורון פשוט – אלא בעין סתומה שלמראית עין פתוחה, אך בה שוררת קליפה, "רוח רעה"…

עינו השמאלית לעומת זאת הייתה פקוחה אך עקומה – ראייה מסולפת, = עיוות שהכשיר את בלעם להיות כלי להשפעה שלילית בלעם רצה להביט בעין שמאל = בעין השמאלית  רעה לעבר מחנה ישראל – וניסה להטיל קללה

אך באותה שעה – התרחשה ישועה פלאית…

הקב"ה לא השאיר את ישראל מופקרים למבטו הקטלני של בלעם… ברגע שבלעם נשא את עיניו, נאמר:
וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל… וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹקִים

ובזוהר (בלק ריב ע"א) ביארו שהכוונה אינה על בלעם – אלא על עם ישראל!
הקב"ה פרש על עם ישראל "רוח אלוקים –"

האדם המכוסה לא שולטת בו עין הרע.

לכן נהגו לכסות ילדים בטלית ביום הכנסתם לחדר (מחזור ויטרי הל' מילה ) ויש עוד הרבה בקשר בין הצניעות וההצלה מעין הרע ונראה בהמשך בעז"ה

 

גם בעניין שרה והגר אנו מוצאים עניין דומה

כאשר מלאך ה' נגלה אל הגר במדבר, הוא אומר לה:
"הנך הרה וילדת בן… – "משמע שהיא רק עתידה להיות הרה.
הכיצד? הלא כבר נאמר בפסוקים לפני כן…  "ותהר"?

תשובת חז"ל: הגר הפילה את העובר….
ובמה גרם הדבר?

עין הרע של שרי אמנו

שנאמר:
"ותקל גבירתה בעיניה –" ומכח אותה קפידא של שרה, נפגעה הגר, ונפל העובר.

כאן נולדת שאלה עמוקה:
היתכן לומר ששרה אימנו – נביאה, צדקת, אשת אברהם – נגועה במידת קנאה או מידות מגונות ח"ו…?

התשובה היא: לא ולא!
העין שפעלה כאן, אינה עין של קנאה אנושית נמוכה, אלא עין של קפידא של קדושה

זו עין הרע – ראויה.

זוהי עין של מידת הדין ראויה ונכונה, לא ראוי שהגר תזלזל במי שהכניס אותה לבית.

זו עין הרע ראויה , המילה רע -היא לא נעימה אבל זו שרה אמנו שהשתמשה בעין הרעה בצורה הטובה ביותר.

זו עין שצורבת ופוגעת באדם שמביט על הקדושה בזלזול.

כי הגר לא רק הרתה – אלא הביטה בזלזול על גבירתה:
"ותקל גבירתה בעיניה – "פירשו חז"ל: אמרה הגר בליבה: שרי אינה צדקת כפי שנראה – שהרי שנים רבות ולא נתעברה, אמרה הגר = אני – מיד נפקדתי, ומי הכניס את הגר לבית אברהם, שרה אמנו…

הזלזול הזה – במעמדה של שרה כאם האומה, היא  חילול הקודש

והתגובה של שרה הייתה תגובה של דין צדק = דין אלוקי שבא לעולם דרך עיניה של שרה.

ולכן העין הזו – אף שנקראת "עין הרע  – איננה חטא של שרה, אלא כוח דין שיצא ממנה, התנהלות נכונה שפועלת לסלק את השלילי. זו העין של צדיק, שכאשר מקפיד – הוא מקטרג בעין שלו.

הגר, בעודה שפחה, ביקשה להתעלות ולהתנשא – ולא כדרך של קניין רוחני, אלא דרך זלזול במדרגת הקודש… אם היא הייתה מבקשת להתעלות בעבודת השם, אדרבה היה נפלא…אבל היא לא הייתה בגישה הזו, אלא היא חיפשה לזלזל בכבוד גבירתה, שרה אמנו.
ולכן בגלל ש "ותקל גבירתה בעיניה", נתעורר הדין בשמים והדין פעל מתוך הצידקות של שרה אמנו

הקב"ה נתן את עולמו לשותפים  לצדיקים שהם עושים ומשפיעים על פי התורה הק'

בבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים

 

הצדיקים –

כאשר מתעורר קטרוג על אדם שלילי, די במבט שלהם להוציא גזירה לעולם

הווה אומר עין הרע איננה רק כלי מזיק בידי רשעים  אלא גם כוח אלוקי עדין הנמסר לידי צדיקים – כדי להגן על האמת.

שרה אמנו ממתינה עשר שנים לפרי בטן. היא פונה לאברהם מתוך ענווה ואומרת:
"הנה נא עצרני ה' מלדת, בא נא אל שפחתי – "ובכך מוכיחה גדולה אמיתית ונכונות לראות בהגר שותפה למהלך עליון.

אך כאשר הגר בהריון, היא מבזה את שרה – ונאמר:
"ותקל גבירתה בעיניה – "זוהי לא רק ראייה אלא מבט מזלזל.

בתגובה – כוחות עין הרע יוצאים משרה אמנו – לא משום קנאה אלא כתגובה של מכ"מ.

כפי שהגר פגעה בעין שלה, היא בעיניה מזלזלת בגבירתה כך היא נפגעה על ידי העין  של שרה אמנו

"עין תחת עין"

כשהקב"ה אומר לאברהם לשמוע בקול שרה ולגרש את הגר ואת בנה, אברהם נוטל לחם וחמת מים  ושם על שכמה – לא רק מים, אלא גם את ישמעאל עצמו… וזה פלא  איך זה שילד בן 17 (ילקוט שמעוני) נישא על כתף אמו? – הרי מדובר בגבר צעיר ובריא.

 

תשובת חז"ל הינה:
שרה נתנה בו את עיניה, ונעשה חולה.

ושוב  זו לא הייתה עין רעה מצד קנאה ח"ו… אלא דין קדוש נגד הרוע של ישמעאל, כתוב עליו שהוא היה  "מצחק   "

רש"י מסביר שהיה ישמעאל שהיה מחטיא את יצחק ואפילו מנסה להרוג אותו

 

כך כתוב:
"ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק… ותאמר לאברהם: גרש האמה הזאת ואת בנה –"ומיד אומר הקב"ה

כל אשר תאמר אליך שרה – שמע בקולה

גם בתיאור הליכתם של אברהם ויצחק לעקידה, נאמר:
"וילכו שניהם יחדיו"  אך כאשר חוזרים, פתאום מופיע שינוי לשוני:
"וישב אברהם אל נעריו" -ולא נאמר שיצחק חזר איתו.
שואלים חז"ל :היכן הלך יצחק?

במדרשים וברש"י יש כמה

תירוצים:

1. הלך לגן עדן.
2. הלך ללמוד תורה אצל שם ועבר.
3. במדרש רבה כתוב שאברהם שלח את יצחק – מפני עין הרע.

והתמיהה רבה: ממי חשש? – הלא רק שני נערים היו עמם – אליעזר וישמעאל – וודאי שלא היו מאות אנשים בצופים…
אלא שאברהם ידע:

"דווקא עין של הקרובים, של מי שהיה שותף במסע הקדוש – יש בכוחה לפגוע".
כי כגודל הקדושה – כך גודל הניסיון, וכאשר יצחק חוזר קדוש מעקדה, חשש אברהם שבלבבות עלולים לעלות מחשבות קנאה, השוואה ועין רעה – וזו תחילת שליטת העין הרע.

לכן נקט מידה של זהירות מוחלטת – ושלח את יצחק למקום אחר.

גם מצינו עוד רעיון.

מספר ארבע מאות – רמז לעין הרע

בכמה וכמה מקומות בתורה מופיע המספר ארבע מאות, וכל פעם – קשור בעין הרע:

עפרון דרש מאברהם ארבע מאות שקל כסף – כדי להכניס עין הרע בממונו, אך לבסוף הפסיד (בראשית רבה נח, ז).

כי המספר 400 הוא יכול לפגוע בעין הרע

עשיו בא להילחם ביעקב ו"ארבע מאות איש עמו" – רמז לרצון להכות וגם להטיל עין הרע.

המספר ארבע מאות שווה בגימטריה "עין רע. "

 

גם מצינו בעניין לאה ורחל –

לאה אמנו יולדת שלושה בנים – כמניין חלקה מתוך ארבע אמהות. כשנולד הרביעי, יהודה, אומרת:
הפעם אודה את ה'

– ואז   ותעמוד מלדת
הודה כי היא הודתה שקיבלה מעבר לחלקה – וכאן שלטה עין הרע.
כך גם בזבולון

הפעם יזבלני אישי – הביטוי "הפעם יזבלני אישי "לקוח מדברי לאה אמנו בלידת בנה זבולון, והוא מופיע בפסוק:

הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן.

מה הפירוש של "יזבלני אישי"?

המילה "יזבלני" נובעת מהשורש ז-ב-ל

שפירושו בלשון התורה זה הפוך מהמשמעות שאנו אומרים כיום, זבל בלשון התורה הכוונה היא  דיור, מגורים, מקום מכובד לשכון בו

 

לאה משתמשת במילה הזו כביטוי לתקווה שעקב הלידה של בנה השישי  יעניק לה יעקב מקום של קביעות, חשיבות וכבוד בביתו – כלומר: הפעם אישי (יעקב) יכבד אותי, יעניק לי מקום מרכזי (יזבלני), כי ילדתי לו שישה בנים.

ושוב אחרי זבולון, חדלה מללדת בנים…

 

אף רחל חששה מעין הרע – ולכן יוסף, בנה, יגן עליה בעצמו.

גם כאשר פוגשים יעקב ובניו את עשיו, האימהות והילדים ניגשים יחד.

אצל רחל נאמר:
"ואחר נגש יוסף ורחל – "שינוי סדר.

המדרש (בראשית רבה עח, י) דורש:
יוסף הגביה את קומתו והסתיר את רחל  פן ייתן בה עשיו את עינו הרעה.

אפילו רחל, אשתו של יעקב – זקוקה להגנה.

אז לעיתים עין הרע באה בעקבות קנאה אנושית  ולעיתים – מתוך קפידא של קדושה.

גדולי האומה – לא רק שלא הכחישו את קיומה של עין הרע – אלא נקטו אמצעים ממשיים להישמר ממנה: כיסוי, היפרדות, תפילה, וחיים בצניעות…

אחד הגורמים החמורים ביותר לחורבן של המקדש  הוא עין הרע  לא מדובר באמונה טפלה חלילה…  אלא בכוח רוחני מסוכן אמתי

אמרו חז"ל:
ורבים חללים הפילה – זו עין הרע

בבא מציעא ק"ז ע"ב

גם לוחות הברית השבירה שלהם קשורה לעין הרע

הגמרא (סנהדרין נב ע"א) מונה שמיתתם של נדב ואביהוא הייתה, בין השאר, משום עין הרע.

וכן על חנניה מישאל ועזריה, אומרים חז"ל:

"עלו במדרגה כה גבוהה – ונפלו מחמת העין הרע".

גם אלימלך, מחלון וכליון – מתו בגלות על שלא חלקו את עושרם – והפכו מושא לעין רעה.

וגם בגמרא נאמר שיש אמוראים שנזהרו מעין הרע בקפדנות עצומה, ואף נהגו לומר:
"אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא".

דבר פלא מופיע בפסוק (שמות ל, יב):
"כי תישא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם "

וביאר רש"י שם:

"כדי שלא תשלוט בהם עין הרע – יש לתת מחצית השקל קודם המניין. "

הרי לנו: אפילו הקב"ה, שמצווה למנות את עם ישראל – מלמד על זהירות מעין הרע!

המהר"ל (נתיבות עולם – נתיב עין טובה פ"א) כתב גם הוא:

יש בעין כוח של פעולה, כחיצים… והוא  גורם הרס ברוח

כלומר – עין רעה איננה רק כח של  קנאה – אלא מנגנון רוחני המופעל על האדם

ולכן חובה על האדם לשמור עצמו:

לא להתבלט שלא לצורך

לא להתגאות ברבים על עושרו או הצלחתו

לא לחשוף את ילדיו ואת חייו האישיים יתר על המידה

לא לדבר על ברכה עצומה – אלא בלחש, בצניעות

להתרגל לברך – ולא לקנא

להיות בעל עין טובה ולא עין צרה

במקום העין הרע יש את העין טובה – היא כוח הברכה

כי עין הרע היא רק צד אחד של הכוח.

לעומתה עומדת עין טובה

שאינה רק מגן מפני רעה, אלא צינור לשפע.

אמרו חכמים
טוב עין – הוא יבורך

הוא עצמו זוכה בשפע

אומר החזו"א, העין רעה, המחשבה מולידה מציאות – כך העין – יוצרת כוח מזיק בעולם.

וגם העין הטובה משפיעה לטובה על העולם, על האחרים ועל האדם שיש לו עין טובה.

בספרים כתוב שהעין רעה משפיעה ונדבקת בדבר שרואה ומקנא בו האדם

לכן יעקב אבינו ברך את אפרים ומנשה בברכת וידגו לרוב בקרב הארץ – שתשרה עליהם בחינה של צניעות   – של להיות נסתר כי זו בלימה טבעית נגד עין הרע, כדרך הדגים שהם נעלמים.

בספר שערי אורה כתוב כי חודש אדר הוא כנגד שבט נפתלי

ומהו הקשר בין מזל דגים ותכונתו של נפתלי?

 

דגים נצלים מעין הרע, והאדם שניצל מעין הרע הוא אדם שהוא לא מחצין את ההצלחה שלו.

מצינו בברכת משה רבנו  שנאמר "נפתלי שבע רצון" – ופירש תרגום יונתן: שמח הוא נפתלי בדגים שנפלו בחלקו בים כנרת, ובפירות של בקעת גנוסר שהגיעו אליו

ועוד מהלך ,שהוא שבע רצון מהחיים שלו ולכן הוא לא צריך ל'החצין' את ההצלחה שלו.

וממילא מזוהה עם כוח הדג= הנסתר – מי שאין העין שולטת בו.

השמחה של נפתלי היא על חלקו, מה שקיבל. אין בו תלונה, אין בו דרישה, אין בו מבט לעבר מה שאחרים קיבלו – אלא הוא מלא ברכת ה',  ההצלה מעין הרע כאשר האדם שמח בחלקו

אין לו עין רעה על חברו

מי שיש בו ראיית טוב, קבלת חלקו, שמחה במה שיש – גם אם נראית קטנה, גם אם אינה מתבלטת – הרי הוא בבחינת דג במים, נעלם מהשפעת העין, הוא ניצל

העין הרעה שורשה – חסרון נפשי… מי שמרגיש חסר – הוא מתוסכל מי שמלא – לא מקנא וגם לא מחצין את ההצלחה הצלחות שלו

נפתלי – שבע רצון  כמו הדגש שלא גלוי אלא נסתר.

ומי שמלא אמונה – לא מחפש להראות ולהיראות…

 

 

ומכאן עוד נושא

עין הרע ויסודות השכר והעונש.

כיצד ייתכן שאדם יפגע מראייתו המקולקלת של אחר? הרי הכל משמים, למה הקינאה של האחר באדם יכולה לפגוע באדם שמקנאים בו?

כיצד עין של צר עין, של קנאי ושפל, תשלוט על גורלו של הצדיק ותמיט עליו ייסורים ואסון…?

הרי כל אחד מקבל את שלו,

אין "מקרה" השכר והעונש נקבעים בשיקול אלוקי עליון מדוייק.

 

על כך עונה החזון איש (בבא בתרא סימן כ"א) יסוד נשגב:

"אין דבר פועל בעולם בלי רשות הבורא. ומה שנראה כהשפעה של עין הרע – אינו אלא שליחות הדין שכבר נגזר

כלומר, עין הרע – כשלעצמה – איננה יוצרת גזירה חדשה, ואיננה "שולטת" באופן עצמאי. אלא כאשר יש לאדם חסרון, יש כח ב'עין הרע' פעול

וזהו גם שורש דברי חז"ל אין הערוד ממית אלא החטא ממית אין כח בעולם, לא רוצח, לא מחלה, לא תאונה, וגם לא עין הרע – שיכול לפגוע באדם אם לא ניתן לו רשות מן השמים  – אם ניתנה רשות – הרי שזו גזירת שמים שצריכה להתקיים בכלים אלו.

 

אין עין הרע שולטת אם לא שראוי לכך האדם מצד הדין

הקנאה של האדם בנו , מעוררת דין בשמים

על ידי זה מתעורר מה שראוי לבוא.

 

הווה אומר, עין הרע אינה סיבה – אלא טריגר

היא לא שורש הייסורים

אלא פתח שדרכו מתגלה מה שכבר קיים בדין…אבל יש בעין הרע רחמים, יש בזה חסד שמאפשר הקב"ה לבני אדם.

 

נעמיק באמת אפשר שמגיע לאותו אדם שמקנאים בו 'עונש'…

הוא מעורר את הקנאה של כולם, כן מגיע לו עונש

אפשר שמגיע לו תגמול שלילי…

אלא לפני שהעונש מגיע לאדם אפשר שהאדם 'המקנא' יגן על האדם שאמור לקבל את העונש, אם הוא לא יקנא – העונש לא יגיע… וכך אומר השפתי חיים בעניין יוסף והאחים שלו, יוסף הוא מצד עצמו, לא ראוי לעונש

אבל אם הוא מעורר את קנאת האחים שלו, אם הוא מספר להם את החלומות שלו, והוא גורם ל 'וישנאו אותו אחיו'…הוא מעורר אצלם הרגשה רעה

ההרגשה הרעה שהוא גורם אצלם – היא עצמה – מעשה שלילי.

ולכן הוא נענש

כלומר: משמים לא נגזר עליו, שום דברו רע, (כך מסביר השפתי חיים את עומק דברי האוהח"ק בעניין שלא נגזר על יוסף מהשמים נזק, אבל אחרי שבני אדם מקנאים בו, הוא עורר את הקנאה – והם מקנאים בו, אז המעשה הרע שלו   תלוי בהרגשה שלהם, אם הם לא ירגישו רע, הוא לא ייענש, ואם הם ירגישו רע, הוא כן ייענש, אם כן העונש שלו, תלוי בהרגשה שלהם, זו הכוונה שבני אדם יכולים להזיק יותר ממה שנקבע משמים ומצד שני אין דבר שהוא לא מכוון ומנוהל משמים) אלא שהוא מעורר את קנאת האחים, וכאשר האדם מקנא הוא עובר על איסור של 'לא תחמוד' האדם מצווה לא לעורר אצל חבירו את החמדה – כי יש איסור לא תחמוד.

לכן אם האדם מחצין את מעשיו

וחברו מקנא – הקנאה הזו  היא סיבה לעונש…אבל אם האדם שרואה את 'השפע' לא מקנא…עצם זה שהוא לא מקנא הוא מונע את העונש…

במילים אחרות, האדם שמקנא -הוא יכול לעשות מעשה אדיר!!

אם הוא  לא מקנא באדם המוצלח – הוא מציל את המוצלח!!

מי שלא מקנא הוא מציל את האדם שמחצין!!!

אמנם חטא האדם כי מחצין את השפע…אבל אם האדם המקנא יחליט לא לקנא…אז הוא המחצין – לא ייענש…אם כן יש כאן חסד אדם כאשר האדם הוא עם עין טובה

טוב עין הוא יבורך, למה? כי הוא מציל את האדם שמעורר קנאה…

במילים אחרות

עין הרע  – זה מושג –  שעלול להיות  מבחן לקנאי עצמו

כך יוצא שהעין של האדם היא מקום של בחירה – לראות טוב או לראות רע, לשמוח או לקנא, לברך או להזיק.

האדם בכח המחשבה שלו, יכול לפרגן במחשבתו על ה'מחצין' את השפע שלו, ובכך לא לפגוע בו

למדנו את עומק הבחירה שיש לאדם, לא רק במעשים של האדם

אלא גם בלב של האדם.

והעולם נברא באופן שיש מקום לרוע, ולחופש הבחירה.

האדם יחליט האם הוא  יפנה לעין הטובה או לעין הצרה.

הבחירה נמסרת לאדם

 

 

וכאן שורש האיזון הנפלא שבין שכר ועונש לבין תופעת העין הרעה:

העין הרעה אינה כל יכולה.

אין לה רשות לפעול אלא אם נגזר כך מלמעלה.

אבל אם אדם חי בחשיפה מוגזמת, בגאווה, בחוסר צניעות – הרי שהוא בעצמו מזמין את הדין.

ומאידך – אדם שצנוע, שמכוסה, שמחובר בתמימות להקב"ה – מוגן הוא מעין רעה.

אמרו חז"ל:
"אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין –" והסמוי איננו רק פיזי, אלא נפשי. אדם חי בצניעות פנימית – כלומר, אינו מתרברב, אינו מתגאה, הוא נעלם הוא מן העין הרעה, והרי הוא בבחינת

בן פורת יוסף – בן פורת עלי עין

אז לסיכום

ואמרו חז"ל הרוצה לחיות ימית את עצמו, הווה אומר הרוצה לחיות – כמו מת – יסתיר עצמו וכך תהיה לו ברכה מרובה

 

 

עין הרע אינה שולטת אלא אם כן יש מקום בדין.

היא כלי ותוצאה – היא לא סיבה.

אך יש בכוחה לזרז את הדין, לעורר קטגוריה, וכשלעצמה – אסורה ומזיקה למביט בה.

האדם שמחובר לקב"ה, מסתיר את השפע שיש לו, חי בענווה – נשמר מן העין.

כאשר אדם מברך את ילדיו,  כאשר הוא אומר  "יְשִׂמְךָ אֱלֹקים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (בראשית מח, כ)

ויכוון שלא ישלוט בהם עין הרע

הוא מה שהתכוון יעקב אבינו כאשר ברך את אפרים ומנשה ואמר להם "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ"

ויכוון שכמו שהדגים לא שולט בהם עין הרע ולא שום פגע ונזק בעולם, כך גם הבן יפרה וירבה בלי שום צער ונזק שבעולם

לכן הקב"ה הזהיר את לבן הארמי שכאשר הוא יפגוש את יעקב שלא ידבר אתו אפילו דברים טובים פן יביא לו 'עין הרע' שנאמר "וַיָּבֹא אֱלֹקִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (בראשית לא, כד)

אמר לו הקב"ה אל תאמר משהו טוב

וגם אל תאמר משהו רע, אל תאמר משהו רע, מובן להגן על יעקב אבינו, אבל גם משהו טוב אל תאמר, אל תתפעל מהטובה שיש לו ותשפיע עליו מהעין הרעה שלך, אל תזיק לו באמצעות עין הרע

גם בלעם הרשע ידע את הדבר הזה, ומטעם זה כאשר הוא ביקש להטיל 'עין הרע' בישראל הוא קודם שיבח אותם ואמר "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם"

כלומר "כמה נאים הם, וכמה יפים הם אהלי התורה שלהם, וכמה נטיעות יפות של התורה, שהם תלמידי החכמים שלהם, הדומים לנטיעות של גן עדן"

כאשר אדם משבח את חברו בחכמתו יופיו ומידותיו

או בבניו או בממונו, צריך שמקבל הברכה מיד יאמר למי שאמר לו ברכה – גם אתה מבורך גם בניך מבורך גם ביתך נאה וכו, לא להשאיר את המצב עם תחושה באוויר של 'השוואה' מה שמייצר עין הרע (זוהר פרשת במדבר דף קיז ע"ב ד"ה תא חזי'עבודת הקודש' להחיד"א בחלק 'צפורן שמיר' סימן יא אות קעב 'פלא יועץ' ערך עין הרע ד"ה עין)

וגם כתוב שאם האדם פוגע בחבירו על ידי עין הרע, כי הוא סובל מעין רעה – מקנאה הוא אמנם מזיק לחבירו, אבל הוא גם מזיק לעצמו, כמו שטוב עין הוא יבורך אז רע עין הוא סובל מהקללה… (זוהר פרשת במדבר דף קיז ע"ב ד"ה ואי איהו = כיון שהוא נעשה כ'מוֹסר דין' על חברו. וכל המוסר דין על חברו נענש תחילה  'אור החמה' על זוהר במדבר דף קיז ע"ב ד"ה 'הא אתפס בקדמיתא' מהרמ"ק)

ומי שיש לו עין טובה על חברו, גם הוא עצמו מתברך מלמעלה  (זוהר פרשת במדבר דף קיז ע"ב ד"ה ואי איהו).