הקיבוצניק המשותק שסיים ש"ס ומתכתב עם גדו"י

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ.

וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.

בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ.

וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ.

א) שואלים חז"ל, רש"י והמפרשים: מדוע כתבה התורה "עקב" שלכאורה התיבה מיותרת והיה אפשר לכתוב אם תשמעון וכו'? ונאמרו בביאור לשון 'עקב' כמה ביאורים בראשונים: תירץ רש"י בשם המדרש: "והיה עקב תשמעון", אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון: "ושמר ה'" וגו', ישמור לך הבטחתו: וכמ"ש אצל אברהם שקיבל את הברכות שנאמר (בראשית כו, ה): "עֵ֕קֶב אֲשֶׁר־שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְוֹתַ֖י חֻקּוֹתַ֥י וְתוֹרֹתָֽי". ביאורם של דברים, שלשון 'עקב', לרמז על עבירות שאדם דש בעקביו. אלא שעלינו להבין: ב) כיצד חז"ל למדו שכל ההבטחה והברכה תלויה בדברים שאדם דש בעקביו – משמע ששאר מצוות אין עליהם אותו שכר ואינו מובן מדוע? ג) עוד הקשה בספר 'צידה לדרך' בשם רבו הלבוש: א. הרי זה סותר את הפסוקים הקודמים בסוף פרשת ואתחנן שנאמר (ז, ט): "וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים הָאֵל֙ הַֽנֶּאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹהֲבָ֛יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מצותו מִצְוֹתָ֖יו לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר: וּמְשַׁלֵּ֧ם לְשֹׂנְאָ֛יו אֶל־פָּנָ֖יו לְהַאֲבִיד֑וֹ לֹ֤א יְאַחֵר֙ לְשֹׂ֣נְא֔וֹ אֶל־פָּנָ֖יו יְשַׁלֶּם־לֽוֹ: וְשָׁמַרְתָּ֨ אֶת־הַמִּצְוָ֜ה וְאֶת־הַֽחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם לַעֲשׂוֹתָֽם": ודרשו חז"ל במסכת עירובין (כב ע"א): לא יאחר לשנאו, אמר רבי אילא: לשונאיו הוא דלא יאחר, אבל יאחר לצדיקים גמורים. והיינו דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב "אשר אנכי מצוך היום לעשותם", היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם למחר לקבל שכרם. וכיצד כאן כתוב קבלת שכר בעולם הזה? כל הברכות: פרנסה בשפע, בריאות ואריכות ימים? ועיין שם שתירץ בשם הלבוש שבמצוות קלות מקבל שכר בעולם הזה, ובמצוות חמורות רק לעתיד. והקשה על דבריו והאריך ליישב.

כלל האנושות אינם עקביים:

נקדים ונאמר, כאשר נתבונן באורח האנושות באופן כללי נראה, כי האדם אינו עקבי אחר מעשיו, ובדרך כלל קשה לו להיות יציב ועקבי אחרי התנהגותו, ולזאת כל קבלה או דרך אשר מנסה להתוות לעצמו – אינו מצליח ליישם אותה כי אם ימים בודדים, והיא אחת החולשות הגדולות שיש אצל האדם המצוי, ובעצם זה הדבר שבעוכרו של האדם, שכאשר מחליט על איזה שינוי לטובה, בקושי ממשיך הדבר לכמה ימים ולאחר מכן חוזר אל השגרה. אולם התורה מגלה לנו, שהעקביות היא סוד ההצלחה והברכה וקיום ההבטחה. ואין הדבר אמור דווקא על קבלות גדולות ומעשים גדולים, אלא אפילו בדברים קטנים ובלבד שיהיה עקבי בדבר, וכך זוכה לדברים גדולים מאוד כי פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול, וכאשר נבאר.

סיפור בזכות אמירת שלום

יעקב היה עובד פשוט בבית החרושת בנהריה. בית חרושת זה ייצר סוגי ממרחים העשויים מפירות. בית החרושת היה מקום ענק והתחלק לשני חלקים: הקומה העליונה אשר הכיל את מפעל בית החרושת והמשרדים, ואילו השני – הקומה שתחתיו, הכילה מרתפי ענק בהם, היו מקררים ששמרו על הממרחים השונים שיוצרו במקום לבל יתקלקלו. בכניסה לבניין זה עמד שומר, שהיה איש בשנות החמישים לחייו. מזה תקופה של למעלה מעשר שנים, עבד אותו שומר באבטחת המקום. יעקב היה גם הוא עובד ותיק במפעל. כל בוקר היה מתייצב הוא בשבע בבוקר לעמלו וחוזר לביתו בחמש אחר הצהרים.

ומה ליעקב המסור לעבודתו לבין שומר הכניסה הותיק? שום דבר מיוחד, לבד מאותן הפעמים בהם היה יעקב יוצא ונכנס אל תוך בית החרושת. או אז היה יעקב מקדים שלום ומתעניין בשלומו של השומר בכניסתו, וביציאתו – בצהרי היום לפני לכתו הביתה גם כן, היה יעקב מחייך חיוך נבוך ונפרד לשלום מהשומר. אף פעם לא התפתחה ביניהם שיחה מעבר לאותה התייחסות מחממת את הלב של יעקב אל השומר. אנשים רבים יצאו את המפעל ונכנסו בו, אולם לא קיבל השומר אף פעם התייחסות כהתייחסותו האדיבה והנעימה של יעקב, והשומר זכר את הדבר. לא רק שזכר, אלא חיכה כל יום לשעת הגעתו וצאתו של יעקב על מנת להחזיר לו שלום.

יום אחד, היתה ליעקב עבודה רבה. ביום זה היו צריכים יעקב וחבריו להוריד את הסחורה הרבה שנצטברה במפעל בחלק העליון אל החלק התחתון. יעקב היה מעמיס סחורה ויורד במעליות בית החרושת מטה, על מנת להעביר את הממרחים אל מקררי הענק.

יעקב הגיע אל בית החרושת כהרגלו בבוקר. בכניסה פגש הוא את השומר ברכו ברכת בוקר טוב והמשיך בדרכו. את כל הבוקר מילאו יעקב וחבריו את הממרחים אל תוך מכולות ענק. בצהרים, לפני צאתו הביתה ירד יעקב במעליות המפעל אל המקררים הנמצאים במרתפים, שם רצה הוא להשאיר ולסדר את הממרחים עפ"י טעמים ותאריכי ייצור. מקררי הענק של המפעל היו כמו אולמות גדולים והכילו מדפים וארונות לאכסון. במקררים היה קור מקפיא על מנת לשמור על טריותם של הממרחים. יעקב הכניס את המכולה אל תוך המקרר והחל מסדר את הממרחים אחד ליד השני. לפתע שמע יעקב טריקת דלת. בהביטו אל כיוון הקול הבין יעקב כי מי שנטרקה הינה לא פחות ולא יותר דלת המקרר. הרוח החזקה שהיתה באותו יום, טרקה את הדלת מבעד לחלון הצר של המרתף. וכי מה הבעיה? תשאלו. מקררי הענק עשו את עבודתם נאמנה אך בעיה אחת הייתה בהם… אי אפשר היה לפתוח אותם מבפנים אלא רק מבחוץ. מי שנתקע במקרר היה צריך סיוע חיצוני על מנת לצאת.. כעת אתם מבינים ודאי את גודל האסון. יעקב נתקע במקרר ואין איש שיוכל לסייע לו. מהר רץ הוא אל הדלת וניסה בכל זאת לפותחה. אולי, חשב, היא לא נסגרה עד הסוף. אך הוא נתבדה. החל יעקב צועק: "הצילו יש כאן מישהו ששומע אותי? אני בתוך המקרר"! אולם אף אחד לא הסתובב באותה שעה במקום. יעקב החל מייבב בבכי, והחל זועק לה' שישמע אותו: "הן אם לא יפתחו את הדלת תוך כמה שעות, אחת דתי למצוא כאן את מותי. ומה יהא על אשתי וילדיי, ואני, הן אדם צעיר הנני, ועוד חיי לפניי, מה אעשה… ה' הטוב אנא עזור לי, אל תתן מותי כאן במקרר זה… הן סה"כ איש טוב אני…." הדקות החלו לעבור ויעקב החל לחוש את הקור העצום המשתלט עליו, גם נשימתו נעשתה קשה והוא החל לאבד את הכרתו…

ובינתיים החלו השעות נוקפות והגיעה שעת סגירת המפעל. העובדים יצאו אט אט וחזרו לבתיהם. ובפתח המפעל? אכן, מיודענו השומר עומד לסגור הוא את המפעל לאחר שאחרון העובדים יצא. הוא מביט בשעונו: 'עוד מעט חמש וחצי ועוד לא ראיתי את הבחור הנחמד ההוא…' חושב בליבו, 'אולי הוא כבר יצא? לא! וכי לא יגיד לי שלום? והרי לא היה יום שלא נפרד ממני בברכת ערב טוב!!… יתכן שהלכתי לאיזה מקום והוא יצא? לא ולא. והרי לא הלכתי לאף מקום!..' כך רודפות המחשבות את השומר, והוא אינו יודע מנוחה. לפתע יוצא אחד הפועלים.. 'אולי אשאל אותו..' חושב השומר בליבו.

"סליחה…. מכיר אתה את יעקב לוי?" שואל הוא במבוכה. האיש עוצר, מביט בשומר ואומר: "מכיר אותו בשמו ובפרצופו אך לא יותר מיד", השיב. "ראית אותו היום?" שואל השומר, אולי מכאן תבוא תשועתו. "אאאההה… בעצם כן… הוא ירד במעליות לכיון איזור המקררים… ענה במהירות והסתלק מהמקום.

השומר התיישב בכסאו ומיד קפץ: " ה מ ק ר ר י ם… אוי לא!"

הוא נעל במהירות את שערי הבניין במהירות ורץ בכל כוחו אל המעליות. אלו הורידו בשניות למטה והוא החל פותח את המקררים אחד אחרי השני. הוא אינו זוכר שרץ כך אי פעם בחייו…במקרר החמישי נגלה לעיניו יעקב. שרוע על הרצפה, קפוא. הוא בדק את הדופק… 'עוד יש דופק'… מלמל לעצמו. תוך שהוא מושך אותו החוצה הוא מזמין אמבולנס ומתחיל לחממו ולתת נשימות אל תוך פיו. הוא פושט את מעילו ומכסה את יעקב… "יעקב! אתה שומע אותי??… הי.." יעקב החל לזוז… בינתיים הגיע מד"א ופינה את יעקב לביה"ח הקרוב. השומר ליווה את יעקב השרוע באלונקה אל תוך האמבולנס והמשיך להביט ברכב עד שנעלם. "שה' ישמור אותך", מלמל…
כעבור כמה ימים חזר יעקב לתפקוד מלא. הוא שב לביתו וקיבל חופשת מחלה ומנוחה מהמפעל. הוא שמע את סיפור המעשה ואת כל אשר קרהו מהשומר שבא לבקרו לאחר כמה ימים. אשתו עמדה מהצד והקשיבה לסיפורים.. 'אכן' חשבה בליבה, 'בזכות אותו חסד קטן שנהג בעלי בעקביות, עלה בדעת השומר לחפש אותו, ולו היה שואל בשלומו רק לפעמים ולא בעקביות השומר לא חושב שצריך לחפש אותו כי אולי הפעם הלך בלי לומר שלום ושם היה סופו רח"ל, אבל בגלל העקביות במעשה הטוב התעורר השומר לחשוב מה קורא איתו שהיום לא יצא וכך ניצל לחיים טובים.

עקב מלשון עקביות והתמדה: ובזה נבוא לביאור הפסוק: מלבד כל הביאורים שנאמרו, נלע"ד עוד לבאר שלזאת התורה נקטה דווקא בלשון 'עקב' ולא בלשון 'אם תשמעו', בהיות ובלשון אם אינו משקף את העקביות של הדברים והתורה רוצה ללמדנו שעיקר הברכה וההצלחה – "עקב תשמעון" להיות 'עקבי' בקיום רצון השם ולא משתנה לפי מצב רוחו, בהיות והעקביות הופכת לקניין בנפשו. ואילו כאשר הדבר נעשה לסירוגין – אינו הופך לקניין בנפשו. זאת ועוד, שהעקביות מראה עבדות לשם יתברך שמקבל עליו עול התורה והמצוות ואינו מקיימן רק כאשר מתאפשר ומסתדר לו. ובזה יובן היטב ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא, אבל על העקביות וההתמדה – יש שכר בעולם הזה ואפילו במצוות קלות שאדם דש – ידע שמעלתן גדולה מאוד, אם ידע להיות עקבי ומתמיד בקיומן ולא רק במצוות חמורות. כך שאין סתירה בין הפסוקים ולא במאמרי חז"ל, שיש את עצם קיום המצוות ושכרן שאינו תלוי בעקביות ושכרו לעתיד, ויש את האדם שמתאמץ להיות עקבי ומתמיד במצוה מסויימת ושכרו על כך בעולם הזה. ואפשר שזה השבח המיוחד של אברהם שכתוב עליו "עקב אשר שמע" וכו' שעבודתו היתה בעקביות והתמדה.

קבעת עתים לתורה:

ובזה יבואר מה שנאמר בגמרא במסכת שבת (לא ע"א): אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? ויש לשאול: מדוע שואלים האם 'קבעת' עתים לתורה ולא האם 'למדת' תורה? והיינו האם היית עקבי בלימוד התורה, בהיות ולשון קבעת הוא קבע שהוא לשון עקב, כי לא מספיק אשר למדת אלא קביעות בעקביות היא הגדולה והיא ההצלחה. וזו כוונת התנא בפרקי אבות (פ"א מט"ו): שמאי אומר עשה תורתך קבע.

הוא סוד אריכות ימים:

ולזאת מצינו בחז"ל שרבים מחכמי חז"ל 2. כשנשאלו במה זכו להאריך ימים השיבו שהיו עקביים בדברים פעוטים אך מימיו לא ביטלו אותה הנהגה או אותו מעשה למרות שבטוח שינם מכשולים בדרך ובזה השתבחו התנאים והאמוראים. ועל כך אמר שלמה המלך (משלי ח, לד-לה): "אַ֥שְֽׁרֵי אָדָם שֹׁמֵ֪עַ֫ לִ֥י לִשְׁקֹ֣ד עַל־דַּ֭לְתֹתַי י֤וֹם׀ י֑וֹם לִ֝שְׁמֹ֗ר מְזוּזֹ֥ת פְּתָחָֽי: כִּ֣י מֹ֭צְאִי מָצָ֣א חַיִּ֑ים וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵה'": וכתבו חז"ל במסכת דרך ארץ (פרק המינין הלכה כג) העמלין בתורה, ולומדי תורה לשמה, והמחזרין על המצות, והשוקדים על היכלות, עליהם הכתוב אומר: "אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמר מזוזת פתחי". וכן מבואר במסכת ברכות (ח ע"א): כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניה: קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא, כי היכי דתורכו חיי. אמר רבי אחא ברבי חנינא: מאי קרא "אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי", וכתיב בתריה: "כי מצאי מצא חיים"

מעשה עם זקנה שהאריכה ימים הרבה:

וכתב בילקוט שמעוני (תורה פרשת עקב רמז תתעא): מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה ובאת לפני רבי יוסי בן חלפתא אמרה ליה רבי הזקנתי יותר מדאי ומעכשיו חיים של ניוול הם, שאיני טועמת לא מאכל ולא משקה ואני מבקשת להפטר מן העולם. א"ל מה מצוה את למודה לעשות בכל יום, א"ל למודה אני אפילו יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום, א"ל מנעי עצמך מבית הכנסת שלשה ימים זה אחר זה. הלכה ועשתה כן וביום השלישי חלתה ומתה, לכך אמר שלמה אשרי אדם שומע לי וגו' מה כתיב אחריו כי מוצאי מצא חיים.

הסוד שזכתה לשבעה כוהנים גדולים:

וכן מבואר במסכת יומא (מז ע"א): תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי.

זה סוד הפרנסה:

עוד מבואר במדרש שמות רבה (וילנא, פרשת בשלח פרשה כה סימן ט) בזכות ההתמדה זוכים לשפע ופרנסה. ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, הה"ד (תהלים סח) "ברוך ה' יום יום", אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: במדה שאדם מודד בה מודדין לו, אני נתתי לכם את התורה שתהיו עוסקים בה יום יום שנאמר (משלי ח) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום, וכן (ישעיה נח): "אותי יום יום ידרושון", חייכם שאשביע אתכם לחם מן השמים יום ביומו שנאמר (שמות טז): "ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי: וגו', ולא עוד אלא שאני מברך אתכם יום יום שנאמר (תהלים סח): ברוך ה' יום יום יעמס לנו.
מוסר שלמה המלך מהנמלה:

וכתב במדרש דברים רבה (וילנא פרשת שופטים פרשה ה סימן ב) זש"ה (משלי ו, ו-ח): "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם: אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל: תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ": מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה? רבנן אמרי הנמלה הזו שלשה בתים יש לה, ואינה כונסת בעליון מפני הדלף, ולא בתחתון מפני הטינה, אלא באמצעי, ואינה חיה אלא ששה חדשים למה שמי שאין לו גידים ועצמות אינה חיה אלא ששה חדשים, וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה, והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצא חטין ושעורין ועדשים, א"ר תנחומא וכל חיה אינה אלא חטה ומחצה והיא כונסת את אלו, ולמה היא עושה כן? שאמרה שמא יגזור עלי הקדוש ברוך הוא חיים ויהיה לי מוכן לאכול, אמר ר"ש בן יוחאי מעשה היה ומצאו בבור שלה שלש מאות כור מה שמכנסת מן הקיץ לחורף, לפי התחשיב שעשו 3. יוצא שאוספת חמישים ואחד אלף קילו לששה חודשים צא וחשוב כמה לכל חודש ולכל יום, לפיכך אמר שלמה: "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם", אף אתם התקינו לכם מצות מן העולם הזה לעולם הבא וכו'. וכתב לזה רמז נפלא בספר 'פתיל חיי': "וחכם" ר"ת – חטה ומחצה כל מאכלה, ו' חודשים כל מחייתה, נמלה ר"ת נמלה מכינה לדרכה הרבה, עצל ר"ת ערוב צידה לדרכך.

הללו בוכין והללו בוכין:

ובזה יובן היטב מאמר חז"ל במסכת סוכה (נב ע"א): דרש רבי יהודה שלעתיד לבוא הקב"ה מביא יצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים והרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה והללו בוכים והללו בוכים הצדיקים בוכים איך הצליחו לכבוש הר גבוה כזה והרשעים בוכים איך לא התגברו על חוט השערה. והשאלה נשאלת עם מי הצדק? האם הצדיקים צודקים שהוא הר גבוה או הרשעים צודקים שהוא כחוט השערה? אך התשובה בהמשך הגמרא שאמר רבי יוסי שבתחילה דומה לחוט שערה ולבסוף כעבותות העגלה. ביאור הדברים, שהאמת שהוא כחוט השערה אך דרכו של היצר להכשיל בעקביות, חוט ועוד חוט עד שנהפך לעבותו של עגלה, ואילו הצדיקים מתגברים בעקביות על חוט ועוד חוט ולבסוף רואים שהתגברו על הר כך שהעקביות וההתמדה במעשים הן לטובה והן לרעה זה ההצלחה וזה הכישלון.

משל ר"ע אבנים שחקו מים:

והוא היסוד שלמד רבי עקיבא מאבנים שחקו מים. המבואר במסכת אבות דרבי נתן (נוסחא א פרק ו): מה היה תחילתו של ר' עקיבא. אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו אמרו לו המים שתדיר נופלים עליה בכל יום אמרו לו עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים (איוב יד, יט). מיד היה רבי עקיבא דן ק"ו בעצמו מה רך פסל את הקשה דברי תורה שקשין כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם מיד חזר ללמוד תורה.

וביאור הדבר, כיצד רבי עקיבא למד מוסר מטיפות המים על הסלע. היות והתבונן בדבר ולמד שני דברים, דבר ראשון: שאם נראה אחרי שנפלה טיפה ראשונה לא יכול האדם להבחין בשום שינוי בסלע, אך ר"ע עשה חשבון שלא יתכן שהטיפה הראשונה לא פעלה כלום בסלע, שא"כ הטיפה השניה ג"כ לא תוכל לשנות מאומה כיון שהיא נמצאת באותו מצב של הטיפה הראשונה ואם הראשונה אין בכוחה להשפיע גם השניה לא תוכל להשפיע, וכן על זה הדרך נאמר בכל טיפה וטיפה, וא"כ נשאל את עצמנו: איך בכל זאת נפער בור ענק בסלע, ולכן המסקנה היא, שכבר בטיפה הראשונה התחולל שינוי אך אינו ניכר לעין וממילא ממשיך השינוי בכל טיפה וטיפה למרות שלא מבחינים בשינוי לרוב קוטנו אך במשך הזמן רואים כולם את השינוי ונוצר בור ענק בסלע. דבר שני: כל הצלחת הטיפות לחולל את הבור הענק בסלע הוא בגלל העקביות וההתמדה, אבל אם למשל יורדת טיפה כל יומיים או שלושה או שבוע, הרי מה שעשתה טיפה ראשונה, מתבטל בגלל שמתייבש מחדש, ולכן בכדי להצליח צריך להתמיד בעקביות.

ונמצינו למדים מוסר השכל, שלא יתכן שלימוד תורה שאינו משפיע על האדם ולמרות שלא רואים שינוי אך הדבר מצטרף עד לבסוף רואים שינוי ענק. וכן אצל הנמלה שהיא קטנה וכוחה חלש וחייה קצרים ורואים עד איזה הישג יכולה הנמלה להגיע ובלבד שלא תתעצל, ויהיה האדם עקבי ויתמיד ומוכרח להצליח.

מעשה המלמד מוסר:

וראיתי סיפור על קיבוצניק משדה אליהו שנולד בשיתוק מוחין ויש לו נכות מאה אחוז, ואינו יכול לתפקד בכוחות ל"ע. עצמו אולם הוריו התמסרו לגדלו, וכאשר גדל נכנס למסגרת לימודים והצליחו לייצר לו מחשב עם עכבר ברגליים שיוכל להפעיל את המחשב, כי בידיו אינו מסוגל. וכאשר הצליח ללמוד להפעיל את המחשב ברגליו ע"י שמעמיד הסמן על האות ומקיש התחיל ללמוד כיצד לכתוב וע"י יצר קשר עם הסובבים בהיות ודיבורו קשה ואינו מובן בגלל השיתוק ב"מ. וכך הצליח ללמוד ועשה מבחנים וענה תשובות ע"י המחשב, וכאשר גדל יותר הציעו לו ללמוד איזה מקצוע אולם הוא בחר דוקא בלימוד תורה וכך נכנס למסגרות לימוד שונות והתעקש, ודרך המחשב, למרות שהכל נעשה באיטיות גדולה כיון שזה נעשה ברגל אך לא התייאש וכך היה לומד עד שגמר את הש"ס! זאת ועוד, הוא היה מברר שאלות בהלכה הנוגעות למצבו המוגבל והיה מתכתב עם פוסקי הדור, וזכה וחיבר ספר שו"ת בענייני המוגבלים וכעת עוסק בחיבור חלק שני. הראת לדעת כי אפילו אדם המוגבל ואין לו את הנתונים להצליח אך כאשר מתעקש ומתמיד הרי אפילו אבנים שחקו מים וק"ו התורה הקדושה.

מוסר השכל:

עלה בידנו ללמוד, להשכיל ולהבין, שסוד ההצלחה, הברכה, השפע, הבריאות, ואריכות ימים ועוד הכל תלוי בעקביות וההתמדה אפילו במעשים קטנים כיון שאפילו טיפת מים ועוד טיפה עושים חור בסלע, קל וחומר לכל דיבור וכל מעשה שנעשה בעקביות והתמדה, כוחו עצום ורב לחולל שינוי ומהפכה ולהביא את ההצלחה. ובעצם הוא יסוד ההצלחה בחינוך, להיות עקבי בדברים אחרת לא מצליחים בחינוך, ולזאת פרשתנו מלמדת את מעלת העקביות שזוכה בה האדם לקבל שכר בעולם הזה למרות ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא, אבל שכר המאמץ להיות עקבי בהתמדה, מקבל בעבור זה את כל הברכות לשפע בפרנסה וההצלחה תאיר לו פנים וגם בריאות ואריכות ימים ועוד, יעזור השם יתברך שנצליח להתגבר על כל המכשולים אשר ישנם בדרך לכל החלטה טובה ולהצליח להתמיד בעקביות במעשים טובים ונתברך בכל הברכות הכתובת בתורה אמן.