ראה אנכי נותן: בחירה מוחשית בברכה ובחיים

לשון "ראה" מלמדת שהברכה והקללה אינן מופשטות, אלא מציאות נראית לעין. כפי שמבאר ספר באר יוסף, התורה אינה מדברת על רעיונות תיאורטיים, אלא על השגחת ה' שמתגלה בחיים: שמירת התורה מביאה ברכה מוחשית (שפע, שלום, הצלחה), והפרתה גוררת קללה ממשית (משברים, כישלונות). זו קריאה לפקוח עיניים ולראות כיצד מעשים משפיעים על המציאות, כדברי חז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב" (קידושין מ'). מצווה אחת יכולה להכריע את האדם ואת העולם לכף זכות, ועבירה אחת – לכף חובה.

המעבר מ"ראה" (יחיד) ל"לפניכם" (רבים) מלמד שכל אדם ניצב מול בחירה אישית, אך השפעתה חורגת לעם כולו. מעמד הברכה והקללה, שבו שישה שבטים על הר גריזים ושישה על הר עיבל (סוטה ל"ב-ל"ז), ממחיש זאת: העולם מחולק לשניים – זכאי וחייב – ומעשהו של כל יחיד יכול להטות את הכף. חלוקת השבטים משקפת את האיזון בין טוב לרע, ומדגישה שרק מתוך הכרה באפשרות הקללה יש משמעות לבחירה בברכה, כפי שנאמר: "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" (דברים ל', י"ט).

לשון "היום" מלמדת שהבחירה אינה חד-פעמית, אלא מתחדשת בכל יום. מעמד הר גריזים והר עיבל אינו רק אירוע היסטורי, אלא שיעור לדורות: בכל בוקר האדם עומד מחדש מול הברכה והקללה. כפי שמלמדים חז"ל, "אין שמחה כהתרת הספיקות" (משלי ט"ו, ל'), והבחירה בטוב נותנת ודאות ושמחה פנימית. התורה קוראת לאדם לראות בכל יום הזדמנות חדשה לעצב את גורלו הרוחני.

עוד באתר:

תנחומים למשפחה

סוף טראגי לחיפושים: הנעדר אותר ללא רוח חיים

אבי יעקב

צפו

מרן הראש"ל נחרץ: "לא להאמין לביבי; לא לפתוח את הדלת"

פנחס בן זיו

צפו

אימה באירופה: תושבים ניסו להימלט מסופת האש

אבי יעקב

הדברים המלאים

"אנחנו בארץ ישראל רק בשביל ללמוד תורה; נרד מהארץ"

פנחס בן זיו

הגמרא (סוטה ל"ז) מתארת את הכהנים והלויים עומדים למטה, בעוד השבטים על ההרים, בניגוד לנוהג שבו הדוברים עומדים למעלה. זו רמיזה למעמדו של ישראל כעם נבחר, השוכן במרומים תחת השגחת ה'. כפי שמסופר בכתובות (ס"ו) על בתו של נקדימון בן גוריון, אפילו בשפלות ישראל ניכרת ההשגחה המיוחדת עליהם. המהרש"א מבאר ש"אשריכם ישראל" נאמר גם בעליה וגם בירידה, כי ההשגחה האלוקית מייחדת אותם בכל מצב.

התורה מדגישה את הצורך להכיר בטוב כטוב וברע כרע, כפי שזועק הנביא ישעיהו: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע" (ישעיהו ה', כ'). ערפול מוסרי משבש את זהות האדם, שנברא בצלם אלוקים עם דעת להבדיל בין טוב לרע. התורה קוראת "וּבֵעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים י"ג, ו'), אך לשם כך יש לזהות את הרע תחילה. בחירה בטוב אינה רק הימנעות מאיסור, אלא פעולה מודעת לקרבת האמת, כפי ש"ועשית הישר והטוב" דורש התעלות מעבר לדין.

מעמד הברכה והקללה הוא שיעור לדורות: על האדם לראות את השפעת מעשיו כמציאות מוחשית, להכיר באחריותו האישית והכללית, ולבחור מחדש בכל יום בדרך הברכה. היכולת להבדיל בין טוב לרע היא יסוד זהותו של האדם כבן לה', והיא נותנת לו כיוון ושמחה, כדברי משלי: "מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב". על ידי בחירה מודעת בטוב, האדם הופך לשותף בהשגחת ה', ומביא ברכה לעצמו ולעולם.