משמעת עצמית: ברכה כוודאות, קללה כתנאי

הכלי יקר מבאר שהתורה משתמשת בלשון "אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ" לברכה כדי לבטא אמון מלא בעם ישראל, בדומה להורה שמנחה את ילדו בהתנהגות נכונה ומביע בטחון שכך יפעל.

אמירה כמו "אם לא תתנהג טוב, תיענש" עלולה לערער את בטחונו העצמי של הילד, ולכן התורה מדגישה תחילה את הוודאות בטוב: "אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ" – כאילו הקב"ה אומר, "אני סומך עליכם שתבחרו בברכה". רק לאחר מכן מוזכרת הקללה כאפשרות תנאית ("אִם לֹא"), כדי להזכיר את ההשלכות של בחירה שגויה, מבלי לפגוע באמון הראשוני.

האמון הזה מחייב את האדם להאמין בעצמו, כפי שמבאר האור החיים הקדוש: עצם השמיעה בתורה – "שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם" (ישעיהו נ"ה, ג') – היא הברכה הגדולה ביותר, כי היא מחיה את הנפש בתענוג רוחני.  דוד המלך, שלמרות מעמדו הגבוה ביקש "לְחַזּוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (תהלים כ"ז, ד'), מלמד שקיום התורה הוא התענוג האמיתי, מעל כל כבוד או עושר.הברכה כתנאי חיים, לא כשכר.

עוד באתר:

לצפייה מלאה

כל עוד הבור מלא מים; הנחשים לא יכולים להזיק

הרב ברוך רוזנבלום

כך מנהלים מדינה?

הציטוטים מהקבינט: "אתה רוצה לנהל? תהיה ראש ממשלה"

פנחס בן זיו

להאיר מתוך חשכה

תיעוד מצמרר: ששת החטופים בהדלקת נרות חנוכה בשבי

פנחס בן זיו

לילה סוער

הצפות נרחבות בבית שקמה; עשרות תושבים חולצו

פנחס בן זיו

הרמב"ם והחת"ם סופר מבארים שהברכות בעולם הזה אינן שכר, אלא תנאי חיים שמאפשרים קיום מצוות ללא טרדות. כפי שמלמד האור החיים, השפע שניתן לאדם הוא כלי לעבודת ה', ולא מטרה בפני עצמה. אם האדם בוחר שלא לקיים מצוות, הקללה מתבטאת באובדן השפע, אך לא בפגיעה רוחנית ממשית, כי השכר האמיתי שמור לעולם הבא. כך, הקב"ה "גובה חובתו בטובתו" (פסחים), כלומר משתמש בשפע שניתן בעבר כדי למנוע נזק גדול יותר, כחלק מחסדו כאב רחמן.

התורה מדגישה שאין שכר מיידי למצוות בעולם הזה, כי שכר כזה היה מבטל את הבחירה החופשית. אם כל מצווה היתה מתוגמלת מיד, האדם היה פועל מתוך גירוי אוטומטי, ולא מתוך בחירה מוסרית. כדברי המשנה באבות: "סוֹף הַמְּקַיֵּם תּוֹרָה מֵעֹנִי סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעוֹשֶׁר", הבחירה בטוב מתוך עוני היא שמובילה לשפע, כי היא משקפת מחויבות לערכים.

הערבי נחל (מתלמידי המגיד ממזריטש) מלמד שהיצר הרע פועל על ידי הטלת ספקות, שמבלבלים את האדם לאחר שהחליט על מעשה טוב. היצר הטוב מייצג את ההיגיון הבריא – האמת הפשוטה שיודעת מה נכון לעשות, כמו לקום לתפילה או לשמור על תזונה בריאה. אך היצר הרע מגיע לאחר מכן, באובססיביות, ומטיל ספקות: "אולי ממחר", "אולי זה לא כל כך חשוב". כדברי הערבי נחל, הספק אינו קיים באמת, אלא נוצר כי האדם ממשיך להטיל ספק. היצר הרע אינו מציע ערך עצמאי, אלא רק מפריע להיגיון הבריא.

דוגמת הדיאטה ממחישה זאת: האדם יודע מהו התפריט הנכון, אך היצר הרע מפתה אותו לדחות את השינוי או להצדיק אכילה לא בריאה ב"חוכמות" כמו "עדיף ליהנות עכשיו". כך גם במחשבות טורדניות, כמו הספק אם הדלת ננעלה: הספק אינו נובע ממציאות, אלא מההתעסקות האובססיבית בו. כפי שמבאר הערבי נחל, היצר הרע משתמש ברגשות ובאינטרסים כדי לעוות את ההיגיון, ולכן יש לחזק את השכל על פני הרגש.