
אלי-ה כהן, שנחטף בשמחת תורה תשפ"ד לעזה ושוחרר בחסדי שמים חזרה לישראל כחלק מעסקת חטופים, העניק ראיון לרשת CNN שפורסם הלילה (בין שלישי לרביעי), ובו שיתף בחוויותיו מהשבי הקשה בעזה ובתחושות האשמה שמלוות אותו מאז ששוחרר: "אני מרגיש אשם כשאני אוכל. אני מרגיש אשם כשאני מתרחץ. אני מרגיש אשם כשאני הולך לבית חולים, אני מרגיש אשם כי אני יודע מה הם עוברים עכשיו".
אלי-ה שחזר את אותו בוקר גורלי ואמר: "המחבלים השליכו רימונים לתוך המיגונית. אלה שהיו בחלק הקדמי נהרגו מהפיצוצים". כהן סיפר כי כאשר נזרקו עוד רימונים, הסתתר מתחת לגופות כדי לשרוד. זמן קצר לאחר מכן פרצו המחבלים למיגונית, מצאו אותו, והעלו אותו על טנדר לעזה יחד עם הירש גולדברג-פולין ז"ל ואור לוי.
במהלך רוב תקופת השבי הוחזק כהן יחד עם אור לוי ואלי שרעבי ששוחררו, ועם אלון אהל שנותר מאחור. לדבריו, "רגלינו היו כבולות בשרשראות של אופנועים, מה שהקשה עלינו ללכת לשירותים". הוא הוסיף כי התרחץ רק פעם בחודשיים ולא צחצח שיניים במשך שנה שלמה. "במשך תקופה ארוכה ארבעתנו חלקנו חתיכת פיתה ופחית שימורים של שעועית מדי יום. במשך שמונה חודשים ישנו על הרצפה. פרקתי את הכתף כל כך הרבה לילות… הרגשנו חלשים".
עוד באתר:
יחד עם זאת, כהן סיפר על רגעי התקווה שהעניקו לו כוחות, במיוחד הקשר שנוצר בינו לבין הירש גולדברג-פולין. השניים נפגשו לראשונה כשנלקחו במשאית לעזה, והירש היה פצוע קשה בידו. "היינו יחד שלושה ימים, אבל הרגשנו כאילו אנחנו חברים כבר 10 שנים," סיפר כהן, ואף שיתף כי הירש עזר לו ללמוד אנגלית בשבי. לדבריו, כשנודע לו שהירש נרצח על ידי שוביו, "בכיתי הרבה, לא האמנתי".
כהן נזכר גם ברגעי השחרור, עת יצאה לפועל עסקת החטופים בפברואר. לדבריו, היו אלה רגעים מעורבים, משום שאלון אהל נותר מאחור. "זה היה מצב קשה… חיבקנו אחד את השני והתחלנו לבכות", הוא סיפר, והדגיש כי הבטיח לאלון שילחם למען שחרורו כשיחזור הביתה.
לקראת סיום הריאיון התייחס כהן למצב הנוכחי ואמר כי לשיטתו הדרך היחידה להשיב את יתר החטופים היא באמצעות עסקה. הוא קרא לראש הממשלה בנימין נתניהו לשוב לשולחן המו"מ והדגיש: "אני מאמין שהם יכולים להביא את כל החטופים הביתה באותו אופן שבו אני חזרתי".