עבר כל כך הרבה זמן; הגיע הזמן לסלוח

כשמישהו פגע בך, הזיכרון הרגשי של הפגיעה נשאר פעיל, וכל פעם שאתה נזכר – אתה בעצם חווה את העלבון מחדש. כך, במקום שהזמן ירפא, המוח "משמר" את הכאב  והזמן לא מרפא! רק חוויות חיוביות שיעשה האדם במהלך הזמן, זה מה שירפא את האדם!

אז למה קשה לסלוח? כי הפגיעה גרמה לתחושת חוסר אונים, הרצון להתנקם הוא לעיתים מעין אשליה של ניסיון "להחזיר את הכוח" – לשדר שאתה לא חלש.

הנקמה, פעמים ברמה לא־מודעת, היא ניסיון לתקן– אם תפגע בחזרה, אתה מחזיר את הערך שנלקח

עוד באתר:

צפו בתיעוד

"נגמרה החגיגה": נהרס האוהל מעל קבר אבי הטרור

אבי יעקב

פרשיית מבוך הכסף

שלושה שוטרים נחקרו במח"ש בחשד לקשרים עם "בכרי"

גדי פוקס

צפו בתיעודים

סופת ביירון הגיעה במלוא העוצמה: הצפות נרחבות וחילוצים

שמעון כץ

כתב אישום

תיעוד מהאוויר: עלו על מיניבוס ועצרו את החמוש

גדי פוקס

יש רצון להחזיר – אפילו במעשה נקמני קטן – מה שמעניק תחושה של  "אני שולט, אני קובע". זו השבת כוח סמלית שמרגיעה את האשליה שכך משיגים כח אפילו במעשה נקמני קטן – יכול להרגיש כמו הצהרה: "אני שולט, אני קובע". זו השבת כוח סמלית שמרגיעה את החרדה הפנימית

פעמים משהו פגע בנו, אבל האמת שה'סיפור' הינו מורכב, גם אנחנו פגענו בו, אלא שהאדם מכחיש ומדחיק את 'האחריות' שלו בכך שהוא 'לא סולח' …האחר אשם והוא פטור מאחריות – "הוא הבעיה", זה פחות כואב מלהתבונן בחסרונות שלך

הגישה הבריאה : להבין שהנקמה לא באמת משחררת – היא רק משמרת את הקשר בין הפוגע לנפגע.

להכיר בזה שהסליחה היא לא בהכרח ויתור על הצדק – אלא שחרור של עצמך מהמשקל הכבד. אתה סולח למי שפגע, אבל זה לא אומר שאתה חוזר לקשר כפי שהיה בעבר, אלא הפעם הקשר יהיה חכם עם יותר הגנות

במקום לפרוק את האנרגיה על הפוגע – אפשר להמיר אותה

החל מפעילות פיזית ויצירה  והדבר המשובח לנפש, משמעות לחיים, שלמה המלך אומר 'והנפש לא תמלא', הנפש זקוקה למשמעות נצחית בחיים, לא חומריות ולא נקמנות, ולכן ככל שהאדם 'עליון' יותר הוא פחות מתעסק עם הכאב שהיה בעבר, ככל שהוא אדם גדול יותר הוא לא מתעסק עם הכאב שהיה שייך לסוג האדם שפגעו בו, ככל שאדם ממקד את הכוון שלו לבניה לעשייה לעתיד הוא לא מרגיש טעם בעבר

הוא לא יכול תמיד להתעלם מהעבר אבל כן הוא יכול בהרבה מקרים להתעלות למקום שהעבר לא משקף את סוג האדם שהוא בהווה.