"החתונה הסתיימה; המחותן הלך לשלם בארנק ריק"

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

התגובות לסיפור של ידידי שקיבל את כל הוצאות החתונה ע"י בטחון מלא, גרר תגובות מצד לצד, יש כאלו שכתבו שהם מייחלים לעצמם עוצמה כזו של בטחון מופלג ומושלם ויש שטענו שזה לא הוגן 'להכריח' את הקב"ה לתת את מה שאנחנו התחייבנו.

יש שטענו שזה כמעט בלתי אפשרי להגיע לכזה עומק של בטחון, שתדלג על ידו את שלב ההשתדלות הגשמית, למרות שבתורה נאמר 'והשבות אל לבבך' דהיינו, תעשה את מה שצריך כדי שיתיישב על הלב ש'אין עוד מלבדו' ואז ברור שזה אפשרי, רק שזה מגיע בעמל רב ובתחילה לא פחות מן העמל הפיזי של השתדלות גשמית.

יש שהפתיעו וסיפרו שהם גם עשו כך וקיבלו את מה שהיו צריכים, אך לא בבת אחת כל הסכום כמו שסיפרתי מידידי, אלא טיפין טיפין כפי ההצטרכות ורוב הפעמים ברגע האחרון. לאלו עניתי, כי זה מוכיח שהם בדרגה גבוהה, שה' מנסה אותם לראות האם אכן ילכו עימו עד הסוף ולא ישברו או יתייאשו בדרך.

ר' שלמה מייער שליט"א, דמות רב גוונית בלייקווד, האיש שהקים הרבה דברים חיוניים בעיר הזו וכל פרוייקט שהקים וזה עמד כבר על רגליו, הוא קם והלך לפרוייקט הבא.

נפגשנו השבוע וסיפרתי לו את תוכן המאמר, הוא לא הופתע ואמר לי 'ככה חיתנתי את כל ילדיי' ותשמע קטע, בחתונה של אחד מבניי, סוכם עם המחותן שהוא מביא איתו תשלום לתזמורת והצלם והבדחן ואני משלם לבעל האולם בסוף החתונה על הקייטרינג והאולם.

כשיצאתי מהבית לחתונה היו בכיסי כמה עשרות דולרים שפרטתי אותם לסינגלים כדי שיהיה לי לתת למשולחים, לצורך זה אינני משתמש במידת הבטחון, זוהי מצוה ככל המצוות ואני מתאמץ לקיימם.

באותה חתונה הייתי כמרחף, רקדתי עם כל הנשמה תוך מלמולי הודיה להקב"ה על הכסף שבודאי יופיע איפשהו במהלך החתונה, כאשר ראיתי גביר נכנס לחתונה והיצר הרע לחש לי לאוזן, בטח הוא הביא לך מעטפה, אטמתי את אוזניי לבלתי שמוע, דחיתי אותו בהיגיון, אמרתי לו, החובת הלבבות בשער הבטחון כותב כי הקב"ה רחום וחנון וכאשר מישהו מרחם עליך ועוזר לך, זה מאותה מידה גדושה של רחמנות ממנו יתברך, ששלח טיפת רחמים לאותו גביר כדי שיסייע לך, הרי זה שוב מאת ה', א"כ מה לי גביר זה או באופן אחר?

השעות נקפו והריקודים גברו והכיס ריק ואני מרגיש שהקב"ה מנסה אותי ורוצה לראות עד כמה אני נצמד אליו ולא מרפה.

החתונה מסתיימת, אני רואה מרחוק את מחותני ניגש אל האורגניסט ושולף מעטפה עבורו, כך גם לצלם ולזמר ואני מחליט שהגיע הזמן לעשות את חלקי, דהיינו, להיכנס למשרד ולהסדיר את התשלום, איך? מה אומר? אין לי מושג.

אני לא שורך את עצמי למשרד, אלא הולך בגו זקוף, ה' איתי לא אדאג.

עודני עומד על המפתן ומתקרב אל הכסא כדי להתיישב, אך בעל האולם שואל: 'רבאיי מייער? יור ביל האס בין פייד' – חשבונך שולם.

על אופציה כזאת לא חלמתי, כל החתונה צצו לי במוח אפשרויות ודחקתי אותם ולא נתתי להם להתפתח, אבל ה' הראה לי שיש לו דרכים משלו ואיננו זקוק לעצותיי.

עד היום אין לי מושג מי שילם את החשבון, מי היה שליח ההשגחה העליונה, לא שאלתי את בעל האולם, אני יודע הרי מי שילם, השותף השלישי, הקב"ה מה לי הכא ומה לי התם? מה זה משנה לי מי ביצע את הדעליוורי?

ואם תאמר: אולי הייתי צריך לברר מיהו כדי שאדע למי להודות? ממש לא, אם האיש היה רוצה תודה, היה נותן לי מעטפה ביד, אדרבה, ככה יש בי את חובת ההודיה ישירות למי שבאמת שילם לי את זה, הלא הוא אבינו אב הרחמן.

הדיבורים הללו מחזקים מאוד, הקבלה שלי ללמוד 'חובת הלבבות שער הבטחון' ו'בן מלך – בטחון' כהשתדלות, סייעה לי אמש מאוד והרגשתי כמה זה חשוב ללמוד ולשנן בטחון עוד ועוד עד שיהפוך לחלק ממני.

מעשה שהיה כך היה: שלשום מתקשר אלי מישהו ממספר ניו יורקי ומציג את עצמו כמנהל רוחני של ישיבה בניו יורק ומספר לי כי שכני הבדחן המפורסם, משמח אלקים ואנשים הרה"ח ר' אברהם האלפרען נתן לו את המספר טל' שלי והוא שואל אם אני פנוי מחר ליל חמישי בשעה 9 לדבר בפני כ-130 בחורי ישיבה, שסיימו מסכת ומביאים אותם ללייקווד להיבחן אצל רבנים וראשי ישיבות ואח"כ עושים את המסיבה באולם בעיר והם רוצים להפתיע אותם בדרשן בדחן שישלב דברי בדחנות בניחוח תורני.

סיכמנו מחיר וביקשתי ממנו שישלח לי טקסט כרבע שעה לפני שאני אמור להתחיל לדבר, שזה המרחק נסיעה מביתי לאותו אולם, האיש הבהיר שאין לו טקסט, סוכם שהוא יתקשר אלי כשירצה שאצא מהבית.

במשך היום שירבבתי לי על פתק כמה דברי צחות משולבים ברעיון מהפרשה וענייני דיומא, אלול סליחות וכו', כמו הבדיחה על חסיד חב"ד שפגש ליטוואק באחד מימי חודש אלול ואמר לו: אלול ר"ת 'אלע ליטוואקעס ווערן ליובביטשער', שאל אותו הליטוואק ואולי הפוך 'אלע ליובביטשער ווערן ליטוואקעס'? ענה החסיד 'למה לחשוב עקום, אם אפשר לחשוב ישר'?, גם הכנסתי לרכב 2 שופרות שבהם אנגן לפניהם בו זמנית 2 קולות ועוד כהנה.

בבוקר יום רביעי אני מקבל טלפון ממישהו שרוצה להזמין אותי לאותו ערב לאירוע במאנסי, אמרתי לו כי אני תפוס ושיהיה בהזדמנות אחרת.

מכיון שיש לי חברותא בכולל ערב בין 8.30 ל-9.30, ביקשתי מהחברותא שיקדים כדי שאוכל לעזוב בשעה 9.

ב-9 הלכתי הביתה וישבתי ליד המחשב וסיימתי את הכנת הגליון 'מעדני הפרשה' והשעה 9.30 כבר חלפה ואין קול ואין עונה. כאשר המחוג התקרב ל-10 חיפשתי את המספר שלו שעדיין שמור על הצג והתקשרתי אליו, הוא לא ענה, אך כעבור רבע שעה חזר אלי ואמר אני רואה שחיפשת אותי, 'ווי ראנינג לייט', כלומר העניינים התעכבו ונסחפו ולא נראה שזה רלוונטי.

לולא לימוד ענייני בטחון היה הקטע אמור להרתיח אותי, הזמנת, סיכמת, על סמך זה דחיתי אירוע אחר ואתה אפילו לא מתקשר להודיע לי ולא מתנצל, ואתה איש חשוב, מנהל רוחני של ישיבה ואפילו טקסט אין לך במכשירך המוגן, אשריך, ממש דוגמא אישית למופת לתלמידיך, מה עם 'דרך ארץ קדמה לתורה'?

אך לימוד הבטחון עדיף מכל כדור הרגעה, שהכדור נועד להרגיע את הכעס והלחץ, הבטחון חוסך אותם לגמרי, לא רק שהייתי רגוע ולא כועס, אלא ששמחתי בליבי ואמרתי: הלא את התשלום לא הפסדתי, כי ממ"נ, אם לא נגזר עלי הכנסה זו, אין מצב שהיא היתה מגיעה אלי, אם כן נגזר עלי, זה יגיע ממקום אחר בלי שהייתי צריך לקום ממקומי באמצע הלילה ולנסוע לשם וכו' וכעת אני יכול להקדים לישון.

אז ידידיי, מוצש"ק סליחות לפנינו, החוברת 'חובת הלבבות שער הבטחון' עם פירוש לב טוב הודפסה ע"י אחי הרב דוד שליט"א ביותר ממאה אלף העתקים עד כה ועוד היד נטויה, וכל הרוצה יבוא ויטול בבית אחי או באחד משאר המוקדים.

גם אזכיר לטובה שוב את ידידי הרב מרדכי מלאכי שמפיץ מדי שבוע גליון בשם 'בטחוני בצורי הוא אוצרי' והוא מביא שם סיפורים מכלי ראשון ככתבם וכלשונם של בעלי המעשה, רק בשיפוץ לשוני קל כיד ה' הטובה עליו.

כל חיזוק באמונה ובטחון משקלו רב מאוד לקראת ימי הרחמים והוא משנה חיים לטובה.

כל חיזוק וקבלה בנידון שיהיה לזכותי ישראל אהרן בן מאנטשע.

וטעימה מהגליון:

התורה מעידה שאנו עם קדוש 'לתהילה לשם ולתפארת', מה מרמזים שלושת המילים הללו?

סיפור עוצמתי מה'צמח צדק' שסיפר בעל 'בן לאשרי' זצ"ל עד כמה הנפש מושפעת מריח חטא.

ויהפך ה"א לך את הקללה לברכה, שקראנו שבוע שעבר, איך זה קשור לפרשתנו?