הרעלת מזון באומן ונפטר מונח במשאית הקירור של הסלטים

א. אלול תשס"ה, (2005 למניינם), לפני 20 שנה, שבועיים לפני ר"ה ס"ו, בתפקידי כמ"מ רה"ע, זה עתה התחלנו את שנת הלימודים, צרכי עמך מרובים, לפנינו הרבה להספיק בשבוע האחרון של אלול, לפני היציאה לאומן עם חמשת בניי הרכים.

הרה"ח מוטה פראנק מתקשר בצהרי היום: "השגתי תרומה של 30 אלף דולר, מיהודי טוב בשם לייזער שיינער, להפעיל הכנסת אורחים לסעודות החג בר"ה, הנך מוכן לנהל את זה?", עניתי לו: 1. מעולם לא בישלתי יותר מחביתה ואף היא נשרפה. 2. תחפש מישהו יותר מתאים ויותר מנוסה, אולי נחמיה חשין ידידי מברכפלד שהתעסק עם הכרטיסים שחולקו חינם באותה שנה, יתעסק גם עם זה. 3. כנכד של ר' מרדכי לוזר שהאכיל פיות רעבים כל ימי חייו, אין מצב שתרומה כזו תלך לפח ובאם לא תמצא אף אחד אחר, איאלץ לצאת. אבל תעשה טובה תמצא מישהו אחר.

עובר שעה ומוטה שוב על הקו: 1. לא מצאתי אף אחד שהסכים לקחת פיקוד לפרוייקט הזה. 2. סגרתי לך כבר כרטיס ב'דרך צדיקים', הערב ב-22:00 לקייב. 3. לשימעלה (ור' יצחק זצ"ל) אנשין יש מטבח מול הקלויז, בפושקינא פינת בלינסקי, סיכמתי איתם על שיתוף פעולה. 4. נחום קרלינסקי ידאג לכל הרכש ברחבי אוקראינה.

ואני אנה אני בא…… מאיפה מתחילים? מה ניתן להספיק בשבוע וחצי?

הייתה זו השנה השניה והעיקרית שזינגר חילק אלפי כרטיסי חינם לר"ה, ושיינער החליט לחלק להם סעודות חג.

ב. מן השמים, העוזר שלי היה בימים ההם (טרום יהודה דייטש הבולדוזר) מוטי גולדיס, אברך (ביאנער) מוכשר מאוד, הבן של מוישה גולדיס מ'מעדני גולדיס' בעזרת תורה. מיד התיישבנו לתכנן את האופרציה. בנינו תוכנית לאלפיים מנות מידי סעודה. התחלנו לכמת כמויות ותפריטים לכל סעודה. סימנים, חד פעמי, בקבוקוני שתיה, חלות, דגים (בשר ועופות שעדיין לא ידענו מאיפה נשיג בכלל), אפי' הספקנו להדפיס בו ביום כרטיסי כניסה למתחם של אנשין, וכן הלאה והלאה.

יצאתי מהמשרד ב7 בערב, עברתי בבית לקחת מזוודה ודרכון, וגולדיס צמוד איתי, ממשיכים את הישיבה והדיון וכתיבת סיכומים, עד שער העליה למטוס.

ג. הגעתי לאומן, נכנסתי למטבח המדובר. פוגש הנני בחסידי קמאי, האחים הק' ר' שימעלה שיחי' ורבי יצחק אנשין זצ"ל, שמחים ועליזים כאילו כל מלאכתם עשויה. מתברר שקיבלו רשות מהרה"ח רבי מיכל דורפמן זצ"ל ורבי נתן מיימון להשתמש בשטח שלהם מול הקלויז (כיום הבנין של הרב יפרח), הכינו מטבח למאה מיוחסים ממא"ש לסעודות חג, בעלות של 100 דולר לסועד.

אגב, כשבאתי לתת לרבי יצחק אנשין כרטיס כניסה, הסתכל עליי בתימהון ואמר, אינני צריך אישור כניסה למתחם שלי, שבוע אח"כ, בליל ר"ה, כשאלפים צבאו על הדלתות והשומרים לא נתנו לו להיכנס ללא הכרטיס, הגיע אליי ב'אמונת חכמים' וחצי חיוך, לקח את הכרטיס תוך כדי שיחת חולין אנשיני של ת"ח, הגדול מרבן שמו…

במטבח ראיתי 5 נקודות יציאה לגז. וסירים בהתאם. בחדר אוכל, היה 100 מקומות ישיבה על ספסלים ללא משענת. לך תכין ותחלק פה 2000 מנות מידי סעודה בחג.. מאיפה ייכנסו לקחת? מאיפה ייצאו? איפה יישבו לאכול, כל האלפיים איש? אוי טאטע…..

ריגש ועודד אותי השם 'חסדי אסתר רחל' ששיינער ביקש לתת להכנסת אורחים לכבוד רעייתו, כשמה של סבתי א"ח לר' מרדכי לוזער…

ד. נחום קרלינסקי לקח פיקוד על כל הרכש והשינוע של החד פעמי, המוצרים היבשים, אריזות אישיות של חומוס טחינה ומטבוחה מבתי חב"ד ברחבי אוקראינה. נחום גילה כושר ארגון ואילתור, מדרגה ראשונה ונדירה. השיג משאיות קירור לסלטים ולחלות לימי החג. (באחת ממשאיות הקירור נאלצנו לפנות את הסלטים ביום השני של ר"ה, כדי להניח שם נפטר ל"ע).

ה. דגים, הושג איכשהו קופסאות געפילטע, מאנשהו. *אבל בשר ועופות, מאין יימצא שבוע לפני ר"ה ל8000 מנות??? נודע לנו שבמחסני 'מלון שערי ציון' יש חצי טון עופות. ששנו על המציאה כשלל רב, רכשנו את הכל ולא אשכח לעולם את שימעלה אנשין ומאיר הרשקוביץ קוראים לי בהיסטריה, ומראים לי איך השקית העופות הראשונה שהפשירה, פשוט נהייתה ירוקה! ה"י, שוד ושבר! הרי אין שמחה בחג אלא בבשר ויין…. רבי יצחק אנשין מתאושש: בוא ננסה לזרוק את העופות לתוך הסיר *לפני* שהם מפשירים ומתמרקים, אולי יחוס ואולי ירחם. והנה הפלא ופלא, סירים מלאים עופות בטעם גן עדן, לא יאומן שלפני רגע היו בבחינת אסתר ירקרוקת הייתה…

ו. לא הביישן למד, סחבתי עמי את כל הצוות הנפלא, רבי יצחק ושימעלה העליז, מאיר הרשקוביץ האגדי ושרגא שניצר המירוני, והרב ישראלי המתוק, למטבח של הקניגים הנפלאים (שאז שלטו ללא מיצרים על המטבח של הרבינס ר"ה) ללמוד את רזי הסעדת המונים מהחתן וחמיו, ר' ייצל קעניג ממשיך מסורת אביו זצ"ל בר"ה במירון, וחתנו ר' מיילאך פקשר זצ"ל ה'מאסטרו בליקו"מ, תהילים ובישול להמונים', שקיבלו אותנו בסבר פנים יפות מאוד.

מיילאך הסביר לנו בטוב טעם ור' ייצל אף נעתר לבקשתי, והגיע למקום החלוקה ועזר לנו בתכנון סדר החלוקה, שבא לנו מאוד לשימוש בשעת מעיישה. קוריוז יפה היה שם, שביקשתי לקנות מהם 3 סירים, מיילאך אומר לי 600 לסיר. לא היה לי מושג כמה עולה סיר, שלחתי לו 1800 דולר ל3 סירים, במקום 1800 ש"ח… בסוף ימיו, בביתר, יצא לנו לצחוק על זה הרבה. וי על דאבדין ולא משתכחין.

ז. סידרנו בס"ד את המטבח, חיברנו עוד עשרות נקודות גז, שכמובן נציג העירייה הגיע ופסל, ועשינו את מה שעשינו.. כדי שיאשר חזרה. נחום היקר הודיע שכל הסלטים והמגשיות והחלות וכל התצרוכת היבשה, הוזמנה וסודרה, והכל בדרך לאומן.

התחלתי לחשוב איפה הולכים לשבת אלפיים איש לאכול את סעודת החג. לא מצאתי שום מקום אחר מלבד חצרות הקלויז, יבורך רבי דניאל דיין שעזר וסייע ותמך, כדרכו, בכל מרצו, לכל דבר טוב. הזמנתי משאית עצים, ועשרות פועלים התחילו לייצר ספסלים ושולחנות פרובזוריים. קלטתי שצריך פה מנהל עבודה טוב לנגרות, מה גם שחלק מהסעודות הרי נערכות לאור השמש.

גייסתי לאחר מאמצים רבים, את דורון מטרי (חיים גלבך מסתמא מכירו היטב) מוותיקי ביתר, שבעברו היה קצין ואיש ארגון מעולה עם שתי ידיים ימניות. עבדו יומיים שלוש לפני ר"ה, יום ולילה להרכיב את הריהוט, ואת ההצללה. ואז הגיעו מ'כיבוי אש' והערימו קשיים. רבי דניאל הצדיק ביקש 'כמנין הוד' וחזר מהעירייה ואמר שזה סודר. אבל שוד ושבר, בער"ה, בין הנץ לתיקון הכללי העולמי (נ"ל שעדיין לא נולד אז), הגיעו 'מכבי אש' והרסו הכל, נאמר לנו מאחורי הפרגוד, שרבי דניאל עשה שמירן לא לאיש הנכון…

ח. היה זה ר"ה חם במיוחד, נחום החברמן השיג משאיות טריילרים ענקיות להקפאה, שם אוחסנו הסלטים והחלות שצריכים קירור. תיאמנו עם הנהגים שיחנו בתחילת פושקינא, ויגיעו בזמן תפילת שחרית כשכולם בתפילה בקלויז האשכנזי או הספרדי, אז הורדנו את החלות והסלטים לסעודת היום, ושחררנו את המשאיות חזרה.

ט. זכור לי, ביום ב' דר"ה, התחילו להסתובב מאות אנשים עם הרעלת קיבה, אלפים חיפשו 'לעת מצוא' זה 'בית הכיסא'. נתקפנו בחרדה שאולי בשל העופות הירוקים, מהיכל הגוונין המשתנים, הסער הזה. התברר שדווקא אלו שלא טעמו ממטעמי האנשינים ומאיר הרשקוביץ, הם חטפו את זה… *שומר פתאים ה',* כפשוטו..

י. ער"ה, רבי אברהם יצחק קרישבסקי (ראש הכוללים של מתמידים בימים ההם, במימון זינגר, בתנאי שיהיה בהם שיעור יומי בליקו"מ), הגיע מיט א פרישקייט, והביא איתו עוד ממון לפרויקט, (זינגר ושיינער היו שותפים טובים בימים ההם), לא אשכח שביקש לשבת איתי על החשבונות, והנני אומר לו, עדיין לא הייתי בציון, והוא כמתמידימ'דיקר, פולט: "הייתי בציון, אמרתי עשרה מזמורים וזהו, אתם, יש לכם עסק (אגאנצע גישעפט) עם הציון"…. גיי דארצייל איהם, (לך תספר לו)..

יא. ליל התקדש החג ובריות בו יפקדון, מסתיים תפילת ערבית והופ… החלה הסתערות של הנאגלה הראשונה שסיימו במניינים הספרדיים, ניסים ונפלאות שיצאנו בחיים, היה לנו מעקות וגדרות, שומרים ופועלים, אנשינים ועליזים, הכל התערבב יחד בבת אחת. חסדי שמיים היה אוכל לכולם בסופו של דבר, כל אחד קיבל ערכה של דגים ועופות, סימנים, סלטים וחלות, בקבוק שתייה ופרי, אכלו מעדנים ושתו ממתקים..

לאחר החלוקה ראיתי שאריות אוכל ומגשיות, לכל אורך המדרכות (טוב, זה לא בדיוק מדרכה, זו אבן שפה כזו של סיום הזפת ומי שבכושר יכול לשבת עליה איכשהו) מפושקינא עד נהר התשליך. הזמנתי עוד עשרות שקצימ'לך, שינקו אחרי הסעודות את כל המרחב הציבורי, גם להיות מענטש, וגם שיוכלו לסעוד שם מחר ולא יישבו במזבלה.

יב. יצאתי מאושר ושמח, מותש ועייף, סחוט ורעב, דאס ערשט איז, למקוה הנצחי של ר' י. מ. גבאי מול הציון, עלה ונסתפג, התחלתי לחשוב, מה עם 'ברכו'???? תפילה ראשונה של השנה ב(לי)מנין? 'לדוד מזמור'? נכנסתי בדכדוך מסויים, בליל ר"ה, בשעה 11 לציון, וכמים קרים על נפש עייפה, הרה"צ איטצע מאייר מורגנשטרן מתארגן לתפילת ערבית…. 'והופע בהדר גאון עוזך'… ויאמר כל אשר נשמה באפו…

יג. פה מגיע הפואנטה… בוקר ר"ה, לאחר עשרה ימים של טירוף הדעת לא יום ולא לילה. הנני יוצא בבוקר יום הדין, דינא קשיא, לכיוון החלוקה, ומוטה יוצא מהבניין הסמוך והננו נפגשים. היה זה מפגש, מהקשים ביותר בחיי.

מספר לי לתומו, ששיינער סיים אמש לאכול את סעודת החג והתחשק לו לראות בגפו ובמפתיע, מה נעשה עם תרומתו שהתחיל ב-30 אלף דולר והגיע לרבע מיליון. שיינער תפס את מוטה על הבוקר, ושטף אותו שעבדו עליו. סיפר לו שנתקל שם בר' אבינועם לוי האגדי ואחרוני הסועדים בהכנסת אורחים הפנימי של אנשין, שכזכור הזמינו את מקומם חודשים מראש אצל האנשינים (שבזכותם היה לנו את הפלטמורמה מאין להתחיל ועל מי להתלבש) ובירר אצלם, מי בדיוק יכול לאכול פה, והם ענו את האמת מהזווית שלהם: שילמתי מאה דולר……!!! ופני אומן חפו…..

אגב, שנה שעברה זינגר הגיע אליי לביקור, (לאחר שהבטחתיו שלא תהיה שום אישה וילדה באזור), וצחקנו יחד על הסיפור ההזוי.. _'נמצא, שע"י שדנים את הכל לכף זכות… עי"ז נעשה בחינת כתר'_ (ליקו"מ ו')

יד. חסדי שמים מעשה שטן לא הצליח, והמטבח הפרוביזורי הזה גרר את כל מפעל ההכנסת אורחים הגדול והענק ביותר בעולם היהודי. ידוע לי בבירור שהרבה שלוחים למקום, ואם לא הייתי שם, זה ודאי היה מצליח ואפי' יותר, זה לא מונע ממני מזה עשרים שנה להרגיש באומן בימי ר"ה תחושה נפלאה ונשגבה, עשרות אלפי יהודים אוכלים ושמחים ומתעלים, ומרגיש (בצדק או שלא בצדק), שזכיתי להיות שותף באבן היסוד של הדבר הגדול והעצום הזה. עד שהתקיים כפשוטו ממש, מאמר רביה"ק: שענער און שענער…

הנני מודה למוטה על הזכות העצומה שקרע לי את הצורה באותו ר"ה. בבית, שאלו אותי בחזרתי ארצה, איפה כיבסתי את הבגדים של הילדים? רק אז קלטתי שפשוט לא החליפו בגדים כל השבוע והחג, והכל חזר נקי ומגוהץ, כלעומת שבא…

טו. לילדיי יש טראומה עד היום מהר"ה הזה, מאנשי מאפיה מקומיים שחיפשוני למחרת ר"ה, הם פחדו מאד (וגם אנוכי, קצת). כי השטח של רבי מיכל לא הספיק לנו, ונאלצנו לשכור גם את השטח הצמוד, שהיה אז במאבק איתנים בין קבוצות מאפיה מקומיות לבין הסוכן נסיעות מב"ב, שוקיאן ז"ל. רבי דניאל יחד איתי, ישבנו לילה שלם עם ראשי הבריונים המקומיים כדי להרגיע אותם, אך במוצאי ר"ה שינו עורם ודרשו פיתום ורעמסס, נאלצתי להימלט על עורי עם צאצאיי, שצרוב להם עד היום… גם מוטה עצמו, סבל מהם בר"ה עצמו…

טז. איני מוכר כיום את הזכות הזו, גם לא תמורת כספו של זינגר בעבר, ושל שיינר וליכטשיין בהווה…

"כשרואה אדם נסיעה לפניו, אין לו להתעקש למנוע מזה, לישב בביתו דווקא, כי בכל מקום שאדם נוסע לשם, הוא מתקן שם איזה דבר… כמו"כ הוא בכל אדם, שהוא טובה לפניו מה שמזדמן לו נסיעה לשם". (שיחות הר"ן פה)