
"אני מבקש לחשוף בפניכם משהו שהוא גם כואב, גם מפחיד, מדאיג, או בעיקר בעיקר בעיקר מעצבן. אני לא יודע אם זה נובע מחוסר שכל או צמצום, אם זה נובע מתאוות ממון או סתם להכעיס", פותח הרב משה בן לולו את תוכנית 'הפוך על הפוך' האחרונה לשנת תשפ"ה.
והרב מתחיל לפרט ולהרחיב, תוך מתן הקדמה קלה: "אנחנו עדיין מלקקים את הפצעים של שמחת תורה לפני שנתיים, אותו יום שבמקום להיות בבית כנסת ולרקוד בכבודה של תורה, גררו אלפים מאחינו הטועים, התינוקות שנשבו, לרקוד לדברים אחרים. בלי להרבות בתיאורים מה מתרחש באירועים האלה, אלכוהול, סמים ושאר דברים מאבדי זמן ומציאות. פתאום מופיעים להם מפלצות, רוצחים, טובחים, לוקחים בשבי. עד היום הלבבות שבורים, מלחמה, הרוגים, פצועים, חטופים. ולא רק במסיבה, גם בקיבוצים, אבל הם היו הטרף הכי קל".
הרב בן לולו הזדעק בפליאה: "מי עושה מסיבה על גבול? מי? מי עושה מסיבה על גבול עם האויב? והנה עכשיו, ראש השנה הבא עלינו לטובה. יומיים, יום הדין, הולכים ומארגנים שוב אותו דבר בדיוק, בדיוק, רק שזה היה פעם בגבול הצפון, בחרמון על גבול הצפון. כמובן שהשם נובה הוא מעורר אסוציאציות לא טובות, אז החליפו לו את השם".
עוד באתר:
ולאחר תיאור ציורי מפורט של הנעשה באירוע, אומר הרב בן לולו: "אלפים של צעירים, ללא שינה, עם כל מה שמסתובב להם בראש, בווליום מחריש אוזניים. אם תהיה אזעקה, אני לא יודע מה יקרה, משהו מתימן, מאיראן, מסוריה, אדם, הם בכלל ישמעו את זה? הם לא במצב נורמלי, חס וחלילה איזה כתב"מ, הם ישמעו אותם, הם לא פה בכלל".
"הרי כבר ראינו מה קרה שם בנובה. מי זה הטיפש? שנותן רישיון לדבר הזה, אזרחי או צבאי. ואני שואל, למה גם יש ביקוש לזבל הזה? למה? למה הצעירים הולכים לשלם 400 שקל כדי להיעלם מעצמם? למה? אז אני, מהקצת שאני מכיר את זה, אני יודע שזה נובע מריקנות, ייאוש, הצורך לברוח מהמציאות, זה בעיקר תוקף בשבתות וחגים, שיש נשמה יתרה, שיש אווירת חג. מי שלא בזה, הנשמה שלו צורחת, הוא פשוט נהיה משוגע. הוא חייב לברוח לים, לסרט, הוא לא יכול להישאר עם עצמו, הוא לא יכול".
"הצעירים האלה, האומללים האלה, לו היו מאפשרים להם ללמוד מה זה יהדות, ללכת לבית כנסת, לשמוע תפילות, לשמוע קול שופר, איזה צמרמורת היו מקבלים, אבל גנבו להם את היהדות. גנבו להם את החיים, גנבו להם את הכול. למי שיהודי ביניהם".
האזיינו לדברים המלאים מתוך פתיח 'הפוך על הפוך' בהגשת הרב משה בן לולו ב'קול חי':