הרב לפקוביץ כותב: במהלך תפילת מוסף של ראש השנה, רגע לפני תקיעות השופר האחרונות, נאמרת תפילה מיוחדת ובלתי נשכחת בשם "היום תאמְצֵנִי". תפילה זו מבקשת כוח וסיוע רוחני לשנה הקרובה, ומסמלת את סיום ימי הדין תוך הכרה בצורך בעזרה אלוקית מתמשכת.
המשמעות של "חיזוק" כאן היא לא רק פיזית, אלא גם מטפורה לעמידה מול אתגרי החיים ולרצון להתחדש רוחנית. התפילה עוסקת בהשתקפות עצמית, תשובה ושאיפה לשיפור אישי – ערכים מרכזיים של תקופת החגים.
הפרויקט המוזיקלי סביב התפילה קיבל השראה מסיפור מרגש על ילד צעיר שיצא לביקור בבית הכנסת ביום הקדוש ביותר: "כל הסובבים אותו התנועעו בתפילה, פיהם זז במהירות, מילים זרמו מהסידור. אך הילד לא ידע אפילו את האותיות. לא היו לו מילים לומר, לא דפים לקרוא. ליבו התכווץ ודמעות מילאו את עיניו."
עוד באתר:
הילד החל לחשוב: "אם אינני יכול להתפלל במילים, אתפלל בלב."
דמעותיו הפכו לתפילה טהורה, והחיבוק הרגשי הזה הדליק ניצוץ בלבבות סביבו. בסיום התפילה, הילד החל למחוא כפיים ולרקוד בשמחה, וכך התחיל מעגל של התלהבות ואחדות: כל בית הכנסת הצטרף, וקולו של הילד הפך לפס-קול רוחני מרגש של "היום תאמְצֵנִי!".
ברגע הזה, ממש לפני תקיעות השופר האחרונות, כל הנוכחים הרגישו שהדמעות, המחיאות והריקוד הפכו לאותיות תפילה והצליחו לפתוח שערי שמיים.
























