את שיעורו האחרון לשנת תשפ"ה, פתח הרב מרדכי נויגרשל בהתייחסות לגזירת הגיוס כ"דבר הטוב ביותר" שהתרחש בעולם הישיבות בחמישים השנים האחרונות, שכן היא עוררה בני ישיבות לשאול "למה לומדים תורה", דבר שהוביל להתעמקות וצמיחה רוחנית. הוא הדגיש כי השאלות והתשובות שהתעוררו שינו את התפיסה, והשווה זאת למשל הגמרא על אדם שטענתו היחידה על 'חזקה' במקום מסוים היא כי 'לא אמר לי אדם מעולם'.
הרב דיבר על ראש השנה כיום של רוממות וגאווה נכונה, בהתבסס על דברי הרב הוטנר ש"גאון יעקב" מתגלה ביום זה – גאווה המבוססת על בחירה, הדומה לבריאת האדם כצלם אלוקים. הוא הסביר כי הבחירה מאפשרת לאדם ליצור דברים שהם "שלו בעצם", כהשתקפות של הבורא, שכל מה ששלו הוא שלא במקרה. בהמשך, התייחס לרעיון ה"אמת" בראש השנה, המורכבת מנאמנות למקור הנצחי (הקב"ה) וממהות נצחית, בניגוד לשקר הזמני של העולם הזה.
הרב ניגש לסיפור רבי אמנון ממגנצא ופיוט "ונתנה תוקף", שחוזר בו על המילה "אמת" כביטוי לעמידה איתנה מול הדין. הוא קשר זאת לשופר, שמסמל את הקשר בין הנשמה (חלק אלוק ממעל) לבורא, ומתאר שלושה שלבים: שופר קטן (בחירה אנושית), שופר הולך וחזק (מעמד הר סיני), ושופר גדול (עתיד ללא בחירה). הוא הדגיש כי תקיעת שופר כוללת כוונות עמוקות, כגון חיבור למקורות עליונים ובלבול השטן, והתייחס למחלוקת על צורת השופר (ישר או מעוקל) כמשקפת גישות שונות בקשר לבורא.
עוד באתר:
בסיום, הרב תיאר את הדין בראש השנה כבחינה של "פרויקט נוסף" לכל אדם – האם הוא ראוי לקבל כלים נוספים לשנה הבאה, הן כיחיד והן כחלק מהכלל. הוא קרא להפסיק "שטויות" ולהתחיל בחיים חדשים, ברכה לשנה טובה וכתיבה וחתימה טובה לכל.