כשהביקורת הקשה מגיעה מבפנים: זה יגרום לשינוי?

אדם ביקורתי כלפי עצמו, מטיל ספק בעצמו – מה עושים?

ראשית צריך לדעת: ביקורת עצמית שואבת אנרגיה, מחלישה את הביטחון ומונעת התקדמות.

לעיתים, השורש נעוץ בעבר – חוויות קשות שעיצבו את האדם כך שהוא מגביל את עצמו ומסיק אני לא שווה, כי כך למדתי מהעבר שלי. אבל השינוי מתחיל כשהאדם מחליט: מה שהיה – לא חייב לקבוע את העתיד.

עוד באתר:

'אלוקי נשמה'

איך הגיבו בישיבת מיר לאברך המתמודד ב'מלחינים'

המלחינים

החברים לא ויתרו

מחוץ לחומות הכלא הצבאי: חגיגת פורים מאוחרת

נתי קאליש

ראש הנחש

האמריקנים הופתעו מה"עריפה" של צה"ל באיראן

קובי אליה

בזמן האזעקה

טרגדיה: נהרגה מפגיעת רכב בדרכה למרחב המוגן

אבי יעקב

מודעות חדה יותר מגלה שהקול שאומר עליי דברים – כלל אינו אני, אלא קולות של דמויות סמכותיות מהעבר, שאמרו את דבריהם. אני לא מוגבל למה שאחרים חושבים עליי.

האדמו״ר מקוצק אמר:  האדם איננו מה שהוא חושב על עצמו, לא מה שאחרים חושבים עליו, אלא מה שהוא חושב שאחרים חושבים עליו.
הגדלות והאחריות היא להיפרד מהתלות בגישה הזו.

אמנם טעיתי בעבר – אך אינני טעות. אני תמיד במסע של שיפור.
שינוי קטן בשפה, שינוי בדיאלוג הפנימי של האדם בינו לבין עצמו – יכול לחולל שינוי גדול: ללמוד לתקשר עם עצמנו בצורה בריאה, חדה ויעילה יותר.

נשאל את עצמנו: מה היינו אומרים לחבר טוב שנמצא במצב כזה?
לרוב התשובה תהיה עדינה, סבלנית ומכילה הרבה יותר. מה שנאמר לאחרים – נאמר גם לעצמנו.

כך אנו מחזקים את  הקול הבונה בנפש.
טוב שהאדם רוצה ביקורת – אך בתנאי שהיא מחדדת ומלטשת אותו, ולא מגבילה וחוסמת אותו.

אפשר לקבוע זמן יומי של ביקורת: חמש דקות ביום לכתוב את הביקורת על עצמנו, ועוד חמש דקות לכתוב איך משתפרים. וזהו.
מעבר לזה – נזכיר לעצמנו: זה כבר לא הקול הביקורתי החכם והיעיל שרוצה בטובתנו, אלא קול חוסם.

המודעות הזו – מובילה לשליטה עצמית ולחירות פנימית.