מעשה החסד הקטן שמנע את הדפסת הפשקווילים

את הסיפור דלהלן, הקשור לחג הסוכות, כבר כתבתי לפני כעשור, כאשר רק מאות בודדים היו מקבלים את הגליון, כיום, הגליון מגיע ליותר מרבבה, והרוב קוראים בעיקר את המאמר הזה, נו שוין, יהיה חדש לרוב הקוראים, וגם לאלו שכבר היו מנויים אז, שווה לרענן אותו, כי המסר מאוד חשוב ומוכיח את הפתגם באידיש ששמענו תמיד מאמותינו וסבתותינו: 'וואס מען טוט, טוט מען זיך' (מה שאדם עושה, לעצמו הוא עושה).

אלול תש"ע.

זה עתה היגרתי מארץ ישראל ללייקווד, לא קל למי שנולד דור שלישי בירושלים, לקחת את המשפחה ולהגר לארה"ב, אחר מלחמת עולם קשה ומתישה, האמינו לי, שהשי"ת נתן לי כוחות להיאבק עוד 70 שנה, שרדתי מעל 300 סוגי פאשקווילים נגדי, כ-150 כתבות בעיתונים נגדי, ונדמה היה כי הם רק חישלו אותי ואימצו את כוחי, באשר ידעתי כי עשיתי את הדבר הנכון, לא הסכמתי שקירות ירושלים יהיו הפקר לכל צרוע וכל זב אשר החליט במחי מקלדת למרוח מודעות נגד גדולי ישראל ופאריה, ספגתי בתמורה מהלומות, פנצ'רים ברכבים, סתימת מנעולים, אמבולנסים באמצע הלילה, הטרדות ואיומים, אך זה לא הזיז אותי מעמדתי ולא חשבתי להישבר, הדבקתי להם את השם 'סיקריקים' שמתאים לפרצופם בול. באשר הסיקריקים מימי חורבן ביהמ"ק לחמו נגד רבי יוחנן ושאר גדולי ישראל ושרפו כל חלקה טובה בטענה כי לשם שמים כוונתם.

מסובב הסיבות רצה שאמלא שליחויות בגלות ארה"ב ובני משפחתי איוותה נפשם בקצת שקט שאחרי הסערה, ולכן בחרנו בלייקווד עיר שלווה ורגועה.

חשב אדם לעשות מצווה.

אחד מימי הסליחות של סוף אלול תש"ע, בחצר שלפני השטיבלאך, ראיתי על לוח המודעות מודעה בכתב יד בלשון הקודש, וכה היה כתוב בה: 'משפחה ברוכת ילדים שהיגרה זה עתה ללייקווד, זקוקה לסוכה (דפנות ו/או סכך), אפשר משומשת, להתקשר לטל…….'

התקשרתי לאותו יהודי, הזדהיתי בשמי ואמרתי לו, כי גם אני היגרתי זה עתה ובדקתי בהום-דיפו שתמורת 100 דולר אפשר לקנות פלטות עץ, הוספתי לו, כי אני בין כך מתכונן לרכוש לעצמי, אם רצונו בכך, אני יכול לרכוש כמות כפולה ואביא לו את זה עד הבית, ואין צורך בתשלום, שווה לי לזכות במצוה של סוכה למשפחה נצרכת בסכום כה פעוט.

הנ"ל ביקש ממני את המספר הטל' שלי ואמר שיחזור אלי אם הוא יצטרך ומאז ועד היום הוא לא חזר אלי לטלפון.

אדר תשע"א – חצי שנה עברה.

'שומרי שבת', על השדרה ה-13 פינת 53, צומת העצבים של בורו פארק, שמעבר להיותה מרכז גדול לתפילה, המקום גם הפך לצומת הטרמפים של בורו פארק, מנהג יפה הנהיג הגבאי המיתולגי ר' הלל שליט"א, מדי ערב, אנשים המחפשים טרמפ לאחד מערי הסביבה, ניגשים לר' הלל והוא מכריז אחר התפילה בקול גדול: 'איז העני וואן גאינג טו לייקווד, איז העני וואן גאינג טו מאנסי?' וכדו' (תרגום: האם יש מישהו שנוסע ללייקווד/מאנסי?).

יתרה מזאת: ר' הלל דנן אף פירסם מספר טלפון שמיועד רק לנהגים שמוכנים לקחת טרמפים וכך ניתן להודיע לו מתי יוצאים והוא מזווג לנהג את הטרמפיסטים שיהי' נוח להם.

לילה אחת, קרוב לחצות, הגעתי להתפלל מעריב ב'שומרי שבת' ור' הלל כבר מזהה אותי מרחוק ומכריז 'איי העוו א' קאסטימער פאר יו' (יש לי לקוח עבורך), יהודי בעל זקן עבות שעמד שם הצטרף אלי לאחר מעריב ויצאנו לדרך.

שאלתי לשמו והאיש נקב בשמו: ד. מ. שאלתיו אם קשור למשפחת מ' המתגוררת בשכונה ירושלמית ותיקה ידועה (בסמיכות למגורי הורי בירושלים), אכן, אישר האיש, התחלנו לדבר בלימוד וראיתי כי האיש יודע ספר, כאשר הבין שאני ירושלמי כמוהו הרגיש חופשי לדבר בעגה הירושלמית, הוא גולל בפניי מסכת יסוריי נפש שהוא עובר בשנים האחרונות, ושבגללם הוא נודד בין ערים בעולם ומחפש מנוח לכף רגלו ומשפחתו המיוסרת והמפולגת, ממש צרב את ליבי לשמוע כאלו יסורים ושמחתי בחלקי.

בהמשך הדרך הוא שאל לשמי, כאשר שמע את שמי סיפר כי למד בת"ת 'עץ חיים' עם אחי הגדול וכו', ועבר גלגולים רבים בארצות הגולה, גם סיפר כי כשהתגורר בארה"ק היה גולה למקום תורה בעיה"ק טבריה, כולל ידוע שהאברכים עוזבים את ביתם לכל ימות השבוע ורק בשבתות חוזרים לביתם, ומכך הסקתי כי קרוב הוא לראש הכולל דשם, אשר לחם רבות נגדי ונגד מורי רבי זצוק"ל. המשך השיחה היתה מאופקת וחשתי שהאיש מהסס ורוצה לומר משהו אך קשה לו לפתוח.

כאשר הגענו ללייקווד שאלתי אותו לכתובתו, האיש סירב לומר, רק ביקש שאורידו בסמיכות לביכנ"ס מסויים, ולפני שיצא מרכבי פתח ואמר: התלבטתי אם לספר לך אם לאו, אך החלטתי כן לספר, ואני מקווה שאני עושה את הדבר הנכון.

וכה סיפר: היגרתי לליקווד לפני כחצי שנה, לקראת חודש אלול תש"ע, וקיבלתי אז טלפון מאחד מידידיי שבארה"ק והסביר לי שממש מן השמים שלחוני לגור בלייקווד בזמן הנכון, כי ייעדו עבורי שליחות חשובה מאוד, שמכיון שהאויסווארף י.א. קלצקין היגר זה עתה ללייקווד, ולא יתכן שניתן לו לישב במנוחה, אשר ע"כ שלחו לי באימייל כמה סוגי פאשקווילים נגדך שעלי להדפיס ולפזר בלייקווד וללמדך לקח שהעולם אינו הפקר ושכל העולם ידע, שמי שמתחיל איתנו יושמץ בכל העולם ולא ניתן מנוח לכף רגליו עד זיבולא בתרייתא.

תבין אותי, המשיך הטרמפיסט בסיפורו, דעתי כדעתם סבור אני כמותם ומאמין בשיטתם, אך אמרתי לידידי בטלפון כי לייקווד היא עיר התורה ואלול אינו זמן מתאים לפאשקווילים בעיר הזאת, לכן הצעתי להמתין עד אחרי ה'ימים נוראים' ואז לעשות את מלאכת הקודש.

ממשיך האיש ומגולל:

כיון שמצבי הכספי אינו בכי טוב, תליתי פתקים במספר בתי כנסת בלייקווד וכתבתי בהם:

'משפחה ברוכת ילדים שהיגרה זה עתה ללייקווד, זקוקה לסוכה (דפנות ו/או סכך), אפשר משומשת, להתקשר לטל…….'.

תתאר לך שמכל לייקווד אף אחד לא נענה וטילפן אלי, רק אחד, וזה היית אתה, אמנם לא חזרתי אליך, אינני יודע אם בגלל שהתביישתי מעצמי, או כי באמת לא רציתי לקחת ממך, אך עשיתי חשבון הנפש כי מי שמתקשר ומציע עצמו להתנדב וכו' לא יתכן שיהיה כזה שייגעץ גדול שמצדיק לפזר פאשקווילים כאלו נגדו, ובפרט שראיתי בזה אות מן השמים שלא אעשה הדבר הזה נגדך.

נעניתי לאותו יהודי: דע לך שאינך שייך ל'סיקריקים' האמיתיים, כי אצלם הראש עובד אחרת, סיקריק מן השורה יסביר לך כי אין זה אות מן השמים כי אם עצת היצר למנוע ממך מעשה קנאות לשם שמים, ואדרבא, זה מוכיח כי עליך להתחזק נגד היצר הרע וללחום ביתר שאת וביתר עוז…

הערה:

מאמר זה כתבתי אז עם ניסוח יותר קיצוני, עבר עשור, כבר סלחתי לכולם ועידנתי את הניסוח, אבל המסר תמיד ישאר, רצון קטן לעשות טובה ליהודי שאיני מכיר, מנע מעשה לא רצוי לטובת כל הצדדים.

וכעת הצצה אל הגליון המצו"ב:

מתוך שבעת האושפיזין, רק שלשה הם שמות נפוצים בש"ס, יצחק, יעקב, יוסף, מדוע?

ידוע כי סוכה ר"ת 'ויאמר ה' סלחתי כדבריך', הוספתי לזה רמז נפלא בס"ד.

מדוע מזכירים בברכה רק 'לולב' ולא אחד משאר המינים?

אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד, איך מרומז בפסוק זה כל מידותיה של הסוכה הכשרה?

אלו ועוד בגליון שלפניכם, הדפיסו והניחו בבית המדרש.

בברכת חג שמח ומועדים לשמחה

ישראל אהרן קלצקין