כשהכל מתהפך ברגע אחד: על סוכה ויציבות אמיתית

חג הפסח ומצוות אכילת מצה נועדו להזכיר לדורות את יציאת מצרים. את רגע הלידה של עם ישראל, את תחילת ההיסטוריה שלנו כעם השם. חג הסוכות, לעומתו, בא להזכיר את הדרך – ארבעים שנה של חסד במדבר, כשענני כבוד מקיפים את העם מכל צד ומוליכים אותו בביטחון.

נמצא, אם כן, ששני החגים מהווים שני שלבים באותו סיפור: פסח מזכיר את היציאה, את תחילת המסע; סוכות מזכיר את ההמשך – את הליווי, ההשגחה והניסים שבאו בעקבותיה.

אך כאן נשאלת שאלה: אם סוכות בא להזכיר את המסע, שהחל מיד אחרי יציאת מצרים, מדוע אין אנו חוגגים אותו באביב, סמוך לפסח, באותה תקופה שבה התרחשו אותם מאורעות? מדוע דווקא בחודש תשרי, בעונת הסתיו, נקבעה מצוות הישיבה בסוכה?

עוד באתר:

הקטע המלא לצפייה

מדהים: כך מצא הזמר אבי אילסון את רעייתו

מנחם טוקר

מעורר השראה

טובים השלושה: צבי שלף ראשי תיבות בשידור חי

אלעד כהן ויהודה שוקרון

תיעוד הפשיטה

פרשיית החלפן הצדיק: שלושה נעצרו בעיר החרדית

גדי פוקס

נס בתוככי הקסבה

קבוצת חסידים נקלעה לשכם וחולצה בשלום

נתי קאליש

2.

התשובה לשאלה זו פשוטה אך עמוקה. היא מלמדת משהו יסודי על דרכו של עם ישראל. אנחנו לא הולכים עם הזרם, אנחנו לא נגררים אחרי טבע האדם, אלא בוחרים בדרך משלנו.
באביב, בימי ניסן, אחרי ימי הגשמים והקור, טבעי שאדם ירצה לצאת מביתו, לנשום אוויר, לשבת תחת השמים. אילו הייתה מצוות סוכה באה אז, לא היה בכך כל חידוש. איש לא היה מבחין שהיא זכר ליציאת מצרים.

אבל הקב"ה רצה אחרת. בתורתנו הקדושה הוא ציווה לשבת בסוכה דווקא בחודש תשרי, כשמתחיל להיות קריר, כשהרוח נושבת, והכל חוזרים לבתיהם. דווקא אז אנחנו היהודים, יוצאים מדירת הקבע שלנו ועוברים לגור בדירת עראי.
בכך אנחנו מוכיחים, שאין זו יציאה מטעמי נוחות אלא מעשה של אמונה. אנחנו יושבים בסוכה, לא מפני מזג האוויר הנעים אלא למרות הרוח, למרות הצינה, למרות התנאים. מפני שכך ציוונו השם.

דווקא בתקופה שבה הכל סביב רועש וגועש, כשהעולם סוער, הביטחון מתערער, והאדם מחפש יציבות, אנחנו יוצאים מדירת הקבע שלנו אל דירת עראי. זה אולי נראה צעד הפוך מההיגיון, אבל בדיוק בזה טמון סוד הסוכה. היא איננה רק מסמלת ומזכירה את העבר הרחוק אלא נושאת בתוכה שיעור לחיינו בכל הדורות. עד ימינו שלנו.

כשעם ישראל יושב בסוכה, הוא מצהיר הצהרה: הביטחון שלי לא נמצא בקירות הבית, לא בבטון ולא בברזל, אלא בענני הכבוד שסוככים מלמעלה. זה מה שלימדו אותנו אבותינו במדבר, וזה מה שאנחנו לומדים שוב בכל דור מחדש.

3.

בשנתיים האחרונות למדנו על בשרנו עד כמה העולם עלול להתהפך ברגע אחד. דווקא מתוך אותה סערה, מתוך יום שהותיר בכולנו צלקת לאומית, שבנו והבנו את משמעותה של דירת עראי. הסוכה מזכירה לנו שהיציבות האמיתית איננה מחוץ לנו אלא בתוכנו, באמונה הפשוטה ששומר ישראל לא ינום ולא יישן.