- רבות נאמר על ההשוואה בין נח לאברהם.
התורה מדגישה, כי נח היה איש צדיק תמים 'בדורותיו'. רש"י מביא: יש שדורשים לשבח – אפילו בדורותיו ויש שדורשים לגנאי – דווקא בדורותיו. כך או כך, נח בוודאי היה אדם גדול. התורה מעידה עליו "צדיק תמים", והקב"ה עצמו אומר לו: "אותך ראיתי צדיק לפניי בדור הזה." ובכל זאת, שתיקתו רועמת. היכן קולו של נח? היכן הזעקה, היכן הניסיון להשיב את אנשי דורו בתשובה? אברהם אבינו איננו נח לרגע. כבר בחרן הוא "עושה נפשות", מלמד, משפיע. שרה מגיירת את הנשים, והוא את האנשים. בכל מקום שהוא עובר, הוא מקדש שם שמיים, ומלמד את העולם לומר: "ברכו את ה' המבורך", ואילו נח, בונה תיבה עצומה, שלוש קומות: תחתונה לזבל, אמצעית לחיות, ועליונה לבני אדם. מאה ועשרים שנה הוא עמל עליה, וכל אותה העת הוא שותק. רק אם מישהו שואל, הוא עונה: "עתיד הקב"ה להביא מבול על הארץ." אבל הוא איננו יוזם, איננו מוכיח, איננו יוצא אל העם. ועם כל זאת הקב"ה מעיד עליו: "אותך ראיתי צדיק לפניי בדור הזה."
איך ייתכן פער כזה בין נח הצדיק, השקט, הפסיבי, לבין אברהם אבינו, שקורא, שפועל, שמרעיד עולמות? נראה שהוויכוח הזה, בין דרך השתיקה לדרך הקריאה, בין הצדיק שרק בינו לבין קונו לצדיק שגם בינו לבין העולם שמסביבו, לא הסתיים מעולם. הוא נמשך עד היום. שני סיפורים נוגעים ללב מלמדים אותנו על הגישות השונות.
2. במסכת ברכות מסופר על רבי מאיר, שבשכנותו גרו בריונים שהציקו לו ללא הרף. בעקבות מעשיהם הרעים רבי מאיר התפלל עליהם שימותו, וכמו אמר לעצמו: כל יום שהם חיים, הם מוסיפים חטא על פשע. אם-כן, שייצאו מן העולם, וכך ייפסק הרע להם ולכולם. רעייתו ברוריה שמעה אותו מתפלל והעירה לו בתבונה, שאינו מדייק בפסוק! לדבריה, נאמר: "יתמו חַטאים מן הארץ" ולא חוטאים! לא האנשים עצמם צריכים להיעלם אלא המעשים הרעים. וכך ממשיך הפסוק: "ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' " – כלומר, כשייתמו החטאים, ממילא לא יהיו עוד רשעים, כי ישובו בתשובה.
עוד באתר:
ובמסכת סנהדרין מסופר, שלרבי זירא היו גם כן שכנים רשעים – "הנו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי זירא". והגמרא אומרת, שהוא לא נהג כלפיהם ביד שמאל מרחקת אלא בימין מקרבת וניסה כל חייו להחזיר אותם למוטב. החכמים בדורו הקפידו עליו ואמרו: "מה אתה עושה, מאיר פנים לבריונים?! זו דוגמה לא ראויה! החרם אותם, נדה אותם, התפלל שימותו!" אך רבי זירא, למרות שנשאר בודד בדעתו, המשיך בנחישות בדרכו עד יומו האחרון. כשהלך לעולמו, אמרו הבריונים איש לרעהו: "עד האידנא – עד עכשיו היה פה אותו איש נמוך, עם הרגליים החרוכות וכנראה התפלל עבורנו. אך עתה, מי יבקש עבורנו, מי ירחם עלינו?" לכך קיבלו הבריונים החלטה: "הרהרו בליביהו ועבדו תשובה". אותם בריונים עשו חשבון נפש, ותודות לרבי זירא, שכבר נפטר מן העולם, חזרו לדרך הישר.
3. רואים לאורך כל הדורות, שיש שתי שיטות איזו דרך לנקוט. מצד אחד, יש השיטה של 'ימין מקרבת', שאותה נקטו אברהם, רבי מאיר לאחר שקיבל את דברי רעייתו ברוריה ורבי זירא. מאידך גיסא, קיימת גם דרך של 'שמאל דוחה', שאותה נקטו נח, רבי מאיר בתחילת הדרך וכך סברו החכמים שחיו בדורו של רבי זירא והקפידו עליו, כלשון הגמרא שם.
עד עצם היום הזה יש נידון לגבי קירוב לבבות, של אלה שהפנו עורף בין אדם למקום ובין אדם לחברו, מהי הדרך הנכונה, האם לקרב אותם או דווקא להתרחק יותר, האם להסתגר ולהיבדל, או להיפך, לפתוח את השערים, לשבור את החומות.
בנושא רגיש כל כך, הנוגע בנפשות ובדרכי חיים, ראוי שלא נכריע לבדנו. "עשה לך רב וקנה לך חבר". עלינו להיעזר בגדולי התורה, בעמודי ההוראה והניסיון, כדי לשקול בכל מקרה לגופו מהי הדרך הנכונה, מהו האיזון הנדרש בין הקירוב לשמירה, בין האהבה לגבול.
