בשבוע שעבר הלך לעולמו נינו של השרף רבי שמואל שפירא זצ"ל, המשפיע רבי פסח שפירא ז"ל, שנודע בשמירת העיניים הנדירה שלו. ידידו ראש העיר ביתר הרב מאיר רובינשטיין, נפרד ממנו ומגלה מעט מזעיר מחייו הקדושים.
זכיתי ללמוד בחברותא מידי יום ביומו במשך תקופה ארוכה, עם פסח שפירא זצ"ל לפני 40 שנה בישיבת ברסלב בב"ב. הוא בישי"ג, ואנוכי בישי"ק, שהיו יחד באותו מבנה קדוש הספוג ביר"ש טהורה, שנבנה ונוהל ע"י הצדיק רבי שמעון ברגשטיין זצ"ל.
מקומו היה בשמאל ההיכל, בשולחן צמוד לקיר המזרח, (ולא בסטנדר כמרבית בני הישיבה), בשורה לפני מוטה ונותלה שישבו בשני צידי הספסל הראשון.
אגב, בזמנו אמרו שיש בהיכל הישיבה 5 עמודים, 4 יציבים והחמישי מתנדנד, הכוונה הייתה לר' נות'לה היושב שם באותו מקום, און שאקלטצאך (מתנדנד), יום יום, מזה 50 שנה.
עוד באתר:
העויילם התוודע אליו דרך ההקלטות משנותיו האחרונות בענייני עלמא דאתי ומארי דחושבנא, או ממפגשים חד שנתיים עמו בהיירופורט בדרך לאומן, תוך הושטת לשון של זהורית לכל עלמא דשיקרא על מטוסיה ודייליה, בענידת סרט לבן על עיניו הק' שהכריז על יצירת חציצין ומחיצין ללא שיעורין, בינו לבין העולם כולו, והביא להרהורי תשובה לכל הסובבים.
לדעתי, את הסרט הלבן לבש בדווקא, כדי להצהיר קבל עם ועולם, אנא בדידי ואתון בדידכם, שהרי יכל היה להסתדר באופנים אחרים, כפי שנתקלתי פעם ברבי שמשון וולאך (לרפו"ש) בכותל המערבי ביום קייצי, ולפליאתי העצומה הילך בראש מורם, עיניו למעלה, עם משקפי שמש!. הייתי אברך צעיר והיה לי משונה מאוד, לא נחה דעתי עד שהבתי עיניים הגיעו לידיי והבנתי הכל. מרוחים היו בטיפקס מבפנים, ורק למטה אפשר היה לראות בקושי את הרצפה, לכן נאלץ להרים את ראשו גבוה כדי לראות בקושי את פסיעותיו.
אחדש לכם חידוש, פייסח היה חברהמן נדיר עם ראש על הכתפיים, מופנם אך נעים הליכות ופיקח מחוכם. למדנו יחד, אך גם יצא לנו לערוך שיחת חברים, והיה מה לשמוע ממנו, שיתף אותי בזמן אמת, בתוכניותיו לעבור לישיבתו של מוהר"ש. (הרב אליעזר שלמה שיק. נ.ק.). היה דרכו לשנן ולגרוס הרבה, לא פסיק פומיה מגירסא, ואולי לכן התחבר לדרכו של מוהר"ש שאימץ את שיחה ע"ו בשיחות הר"ן.
מזה כ-30 שנה שחתך עצמו מהעולם לגמרי. נתן גט כריתות לחלל העולם על מנעמיו וצלופניו, ומלבד יציאה עם שחר למקוה, ושחרית ב'בית הלל', לא יצא מביתו וד' אמותיו. ופיו לא פסק מלמלל ולבלוע ולגמוע משניות ומסכתות. שמעתי שרשם לעצמו את הספקיו, שהגיעו למימדים מדהימים.
רבי מיילאך אוהב לצטט, (ולא משנה כמה זה מדוייק, העיקר המסר הנוקב עד נוקבא דפרדשקא) שבאשכבתיה דרבי שמיל השרף שפירא זצוק"ל, פנה רבי צבי חשין לרבי יענקב מאיר (שכטר) ושאלו מה עושה כעת רבי שמיל? ענהו הגרימ"ש: ערשט עפנט עהר די הויגן (כעת הוא פותח את עיניו..).
פייתח דבריך יאיר, מבין פתיים. פייסח, דבריך ועיניך כעת מאירים באור יקרות, ולא מאמינים שם למעלה שהגיעו כאלה עיניים מבין פתיים, מדור פתי שכזה. וכפירוש רש"י: 'מבין פתיים': משם יבינו הכל, להתחיל ולפתוח בדברי תורה.
סיפר רבינו משל, לעניין שצריך לעבוד את השי"ת במסירות נפש, אף שנדמה לבני העולם כמשוגע, וכמו שאמרו רז"ל על הפסוק 'וסר מרע משתולל', שמי שרוצה לסור מרע, נדמה כמשוגע.
כך ראש העיר בדברי פרידה מידידו המשפיע שהסתלק לבית עולמו והוא בן 58 בלבד.
