
העיתונאי חיים לוינסון פוטר מתפקידו בעיתון 'הארץ' ביום חמישי האחרון, לאחר שתחקיר של חברו למערכת העיתון, בר פלג, העלה כי לוינסון קיים קשרים כלכליים עם שרוליק אינהורן וחברת 'פרספשן'. איינהורן, כזכור, נחשד בפרשת הדלפת המסמך ל'בילד' הגרמני, הדלפה שבשמאל לא כל כך אהבו, בלשון המעטה.
אמש, כתב לוינסון פוסט ארוך שבו הוא מפרט את גרסתו לאירועים, ובמקביל תוקף גם את התנהלות עיתון הארץ בשנים האחרונות, כאשר מעיתון ליברלי שאמון על זכויות אדם, הפך העיתון למחנאי ורל"ביסט, וזכויות אדם מעניינות אותו כקליפת השום, כך לדברי לוינסון.
"כשאני נכנסתי ל"הארץ" ב-2008", כתב לוינסון, "הדגל של העיתון היה זכויות האדם. גאוותו של העיתון היה גדעון לוי. אבל השמאל הליברלי התחלף בשמאל הרל"ביסטי. אורי משגב הוא הסמל החדש". לוינסון הוסיף: "זכויות אדם בעיני הן קדושות. הן המבדיל בין קטאר לבין ישראל. היום, אין זכויות אדם, יש זכויות חברי התומכים בפוזיציה שלי. זה לא חוכמה להילחם על זכויות האדם של מי שבמחנה שלך, אלא במי ששונה ממך".
עוד באתר:
עוד בנושא:
בעקבות תחקיר של חברו לעיתון: חיים לוינסון פוטר
"בעיתון שאני גדלתי בו", המשיך לוינסון, "היו נלחמים בחקירות הדלפות כמו הבילד. אבל אלה מדליפים שאנחנו לא אוהבים והדלפות שלא טובות לנו, אז זה פתאום בסדר שחוקרים. לא סתם חוקרים, מחזיקים אנשים בלי עורך דין בגלל הדלפה! איפה מאמרי המערכת מלאי החשיבות עצמית? איפה זכויות האדם? העיתון מעסיק את ענת קם שהדליפה – כל הכבוד לה – להוקיר לה תודה על הנזק שנגרם לה מההדלפה. זה מעשה אצילי בעיני. כך צריך לנהוג במדליפים. אני בעד הדלפות. תמיד. לבילד, לערוץ 14, לפודקאסט הריצה של אורי אוזן, לאבישי גרינצייג.
ב-2016 כשנעצר ועונה עמירם בן אוליאל, כתבתי באופן חריף נגד זה. למרות שבן אוליאל יהודי מתועב ששרף ילד. כבר באותם ימים, לא יכולתי שלא להבחין בשינוי הכיוון. עינויים, שהיו הדבר המגונה ביותר בעיתון, פרקטיקת השב"כ הרדיקלית ביותר, פתאום זה בסדר, כי לא מישהו מהמחנה שלנו. זה היה רק הפרומו. נזקי הביביזם, והאנטי ביביזם. מי איתנו מי נגדנו.
בכל עמודי החדשות, לא פורסם דבר ביקורת אחד על חקירת קטאר, ועל השאלה הבסיסית – מה העבירה כאן, בעצם? מי היה מאמין שעיתון הארץ הפך להיות מעודד של השירות החשאי והמשטרה. העיתון שחרט על דגלו את שלטון החוק, פתאום יש שופטים שלא נוחים לו. השופט מזרחי הפך למשת"פ. "יש לו מניע זר לא בהכרח מקצועי" זעק אחד הכתבים, שידוע בביקורות שלו על המשטרה בכל תחום, אבל פה, כאחרון כתבי החצר. פרס סוקולוב לפוזיציה", כך דברי לוינסון, שחושף את הצביעות במערכת העיתון שמגדיר את עצמו כ'עיתון לאנשים חושבים'.
























