חרם בבית הספר: 7 טיפים פשוטים להעצמת הילדים שלנו

בתכנית 'אשת חיל' בהגשת מיכל ירושלמי, התארחה מאיה כהן סקלי, מייסדת ומנהלת "תמורות" – המרכז לקידום כישורים חברתיים בבתי ספר ומכללת הכשרת מאמנים חברתיים.

השיחה ביניהן היום (חמישי) הפכה לטיפות זהב למאות מאזינות: דיונים עמוקים, ציטוטים מניעים וטיפים פרקטיים שמשנים חיים. "היום נדבר על נושא שרלוונטי לא רק הבוקר, אלא תמיד – איך אנחנו, ההורים, מצליחים להעניק לילדים כלים להתמודד עם קשיים חברתיים, כמו חרמות ודחיות שמטלטלות אותם מגיל צעיר", פתחה ירושלמי. "אנחנו בדור של אפשרויות בלתי מוגבלות, ודווקא בגלל זה קשה כל כך", אמרה מאיה, ומשם נפרשה שיחה שחשפה את הסודות להתמודדות בריאה.

איך מביאים את הילדים למקום שמצליח להתמודד מול הקשיים?

עוד באתר:

צפו בתיעוד

נהג מונית הסיע שב"חים ונעצר על חם

אבי יעקב

ניצלו את המלחמה

קיבלו פיצויים מהמדינה במרמה: מעצרים באלעד וביתר

אבי יעקב

אחרי התיעוד המחריד

השתוללות הבדואים באופקים: המשטרה פשטה על המקום

אבי יעקב

הפרק המלא

חידון הלכה למעשה, עונה 9 פרק 3: 15 אברכים, הרב מלכא וברמן

חידון הלכה למעשה העולמי

השיחה נפתחה ישירות בנקודה הכואבת: ילדים שמתמודדים עם בלבול חברתי, ציפיות מורים, הישגיות ומוסכמות שמכריעות אותם. "הילד מגיע לכיתה וצריך להיות כל מיני דברים שאחרים מצפים ממנו – זה מבלבל", הסבירה מאיה. הפתרון? בניית "סנטר פנימי" – חיבור למקום פנימי יציב. "אנחנו כמבוגרים צריכים לפעול ממקום נכון, כי אנחנו תמונת מראה לילדים". היא הדגישה את חוק "שורש וענף" מהקבלה: כל פעולה נובעת משורש פחד או אהבה. "אם אני פועלת מפחד – פחד להצליח, להתקבל, שהחברים יאהבו – התוצאה שלילית. אבל מאהבה עצמית, שהיא אהבת השם, הילד מקבל דנ"א חדש של יציבות". מיכל הוסיפה: "זה מתחיל מהאמא, מהמורה – מדמויות הסמכות". מאיה חתמה: "האתגר הוא איזון בין ריצוי (אני אעשה מה שאחרים רוצים) לשליטה (אני אשלוט באחרים). האמצע הוא ראויות: להחזיק גם את עצמי וגם את האחר".

מה יתן לאמא כוח להעצים את עצמה?

"כל אימא שהביאה ילד לעולם מקודדת בכל הכוחות הייחודיים שלה", קבעה מאיה בתוקף, ומשכה מחיאות כפיים וירטואליות ממאזינות. "אל תחפשי עצות מבחוץ – התחברי לעוצמה הפנימית שלך, כי אם את מאוזנת, האיזון עובר לילד בשקט". מיכל, ששיתפה באתגרים אישיים, שאלה: "אבל איך אימא עייפה מוצאת כוח?". מאיה ענתה: "שאלי את עצמך לפני כל פעולה: 'מפחד אני פועלת או מאהבה?'. אם את מעירה את הילד בבוקר מפחד שהוא יאחר וייזרק, השיחה תהיה לחוצה: 'תקום כבר, אי אפשר ככה!'. אבל מאהבה: 'מותק, כל דקה לימוד תורה חשובה, אני אוהבת אותך ואני כאן בשבילך' – וזה מוליד אהבה". היא הוסיפה: "אהבה עצמית היא אהבת הבורא – 'חלק אלוקה ממעל'. כשאת מרגישה מוחזקת בידו, הפחד נעלם, ואת משדרת אמונה לילד".

האם ילד שגדל בלי לראות דוגמה אישית מההורים לכישורים חברתיים יכשל בחברה?

"הילדים יונקים מהשורש שלנו – אם אנחנו לא מראים איזון, הם לא ילמדו אותו", הזהירה מאיה. "אם אמא רצייה או שולטת, הילד ילך לקצוות: ירצה להוביל בכוח או יתאים את עצמו על חשבונו. אבל אם אנחנו בראויות – רואות את עצמנו ואת האחר – הם לומדים אמפתיה וגבולות". מיכל סיפרה על בתה: "אתמול היא חזרה מהגן ואמרה: 'החברה מציקה לי, קוראת לי סתומה'. שאלתי: 'עשית שרירת צוות הגבולות? פגשת את הרגש שלך ושלה?'". מאיה הנהנה: "בדיוק! תגידי: 'זה מפריע לי שאת מדברת ככה, הייתי רוצה שנדבר נעים יותר כי אנחנו יושבות ביחד'. זה לא הלשנה למורה – זה החזרת שליטה לילד. ילדים שרואים דוגמה כזו בבית מביאים אותה לחברה, ולא נכשלים".

כשילד רואה מישהו מתמודד עם חרם – איך נכון שינהג?

"כל ילד חווה תחייה – אפיזודית או מתמשכת", הרגיעה מאיה. "כשהילד רואה חבר בחרם, אל תלך לקצה: אל תתעלמי (ניכור) או תשלטי (נוקשות). תעשי 'קורסה שקופה' – מרחב מאפשר שמחזיק אותו בלב, גם מרחוק". היא הסבירה: "הילד צריך להרגיש 'אני מוחזק, גם אם אמא לא לידי'. שאלי: 'מה אתה מרגיש? מה החבר מרגיש?'. אז תגיד: 'אני רואה שזה מעצבן אותך, אבל לי חשוב שנשחק נעים'". מיכל תהתה: "זה לא קשה לגיל צעיר?". מאיה: "ילדה בכיתה א' מסוגלת! זה לא ניסוחים מורכבים – זה שורש אהבה. הילד ילמד להיות ערני, אמפתי, ויציב – בלי פחד מדחייה".

מה יעשה ילד שכבר נמצא בדחייה חברתית?

"תחושת בדידות סובייקטיבית + חוסר תקווה = סכנה גדולה לעצבנות", הזהירה מאיה, ומשכה נשימה כבדה מהמאזינות. "אל תדחי את הרגש – פגשי אותו: 'זה מפחיד אותי, אבל אני מחזיקה אותך'. אחרי זה, נטרלי פחד: 'אני מאמינה בך, לא משנה מה'. הילד מרגיש קורסה שקופה – גבולות שקופים שהוא מרגיש, לא רואה". דוגמה: "אם הוא חוזר ומשתף 'מציקים לי', אל תרוצי למורה מיד. שאלי: 'מה הרגשת? מה הרגש שלהם?'. תגידי: 'סליחה, זה לא נעים לי – בואי נעשה נעים יחד'. זה בונה עצמאות, לא תלות". מיכל הוסיפה: "אנחנו לא רוצים 'שטינקרים' – ילדים שרצים להורים בכל דבר. זה איזון: התמודדי בעצמך, ובקשי עזרה כשצריך".

מה המקום של אנשי החינוך במבנה החברתי של הכיתה?

"אנשי חינוך הם חלק מהמבנה – אבל לא בשליטה או ניכור", אמרה מאיה. "הם צריכים להיות באמצע: אכפתיים, מאפשרים. אם מורה נוקשה, הילד ימרוד; אם מתעלמת – ירגיש בודד. המפתח? ראויות: 'אני רואה את עצמי ואת הכיתה'. הם מלמדים גמישות – 'איפה הגבול שלי? איפה אני קורבן?'. בהכשרות 'תמורות', אנחנו לוקחים מושגים כמו 'שרירת צוות הגבולות' ומתרגמים למטאפורות פשוטות: 'סנדוויץ' שלי – זה לא נעים לי שאת משווה'". מיכל: "אז המורה היא דמות סמכות שמשדרת אהבה?". מאיה: "כן, והיא מתחילה מעצמה – אם היא מחוברת, הכיתה תהיה מאוזנת".

האם הדחייה מגיעה ככל מהחברה כלפי הילד, או שהילד לעיתים הוא הגורם לדחייה מהסביבה?

"דחייה היא מורכבת – לפעמים מהסביבה, לפעמים מהילד עצמו, בגלל קצוות כמו ריצוי או שליטה", פתחה מאיה. "אבל תמיד אפשר לשנות: 'הילד צריך להיות ערני לצרכי האחרים, אבל לא על חשבונו'. אם הוא דוחה – זה מפחד; אם דוחים אותו – צריך אמפתיה. המפתח? 'ואהבת לרעך כמוך' – ראויות שמחברת בין פנימה לחוץ". מיכל: "אז הילד יכול להיות הגורם?". מאיה: "כן, אבל עם כלים, הוא לומד להיות גמיש: 'אני מבינה אותך, אבל לי חשוב X'. זה מונע חרם מתמשך". השיחה נחתמה בהבטחה: "אהבה מולידה אהבה – אל תלכי על הקצה, תאזני".השיחה הזו, ששודרה ב"קול חי", משאירה את המאזינות עם תקווה: "אנחנו לא צריכות להיות מושלמות – רק מחוברות", סיכמה מאיה.

האזינו לשיחה המלאה בתכנית 'אשת חיל' ב'קול חי':