אמא מאיר

הבחור הורחק מהישיבה; החזון איש קירב באהבה

זיווה מאיר בפינה מרגשת על כוח הפנימיות בחינוך: "אי אפשר לקחת מהזולת את מה שיש לו – מבלי לתת לו תמורה"

ה' בכסלו תשפ"ו, 25/11/25 10:11

א+

א-

בפינת החינוך השבועית “אמא מאיר” בתוכנית “התעוררות” עם ידידיה מאיר, הביאה אשת החינוך זיווה מאיר סיפור חסידי ארוך אך מלא עומק – על בחור צעיר, על חזון איש אחד, ועל עיקרון חינוכי מהפכני: לא לוקחים מהילד את מה שממלא אותו – אלא נותנים לו אור גדול יותר עד שהחושך נעלם מעצמו.

מאיר פתחה בתחושת הברכה שבמזג האוויר: “אפור וקודר, אבל מלא ברכה… הרגשה שבורא עולם מיטיב איתנו ומביא לנו בדיוק מה שאנחנו צריכים.”

ומיד עברה לסיפור מעולם הישיבות. זיווה הקריאה מתוך “אוצר פנימי”: בחור מישיבת פוניבז’ המשיך להשתייך לתנועת נוער לא דתית. הרב דסלר שוחח איתו ודרש להכריע. הבחור בחר: "אני בוחר להמשיך בדרכי זו.” והורחק מן הישיבה.

הרב קובלסקי הצעיר לא ויתר ולקח אותו אל החזון איש. כשהגיעו לביתו, ציפה קובלסקי שהחזון איש יישא נאום מוסרני תקיף. אבל במקום זאת: “איך אתה מרגיש בישיבה?” “איזו מסכת? מה אתה מחדש?”, החזון איש דיבר איתו רק בלימוד, רק בטוב. לא הזכיר את התנועה – אפילו לא ברמז.

קובלסקי נדהם. החזון איש השיב לו בתשובה שנחרטה בליבו: “אי אפשר לקחת מהזולת את מה שיש לו – מבלי לתת לו תמורה. כשהאור יאיר – החושך יברח מאליו.”

שבועיים לאחר מכן – הבחור כבר כולו בתורה. עזב לבד את התנועה. ובסופו של דבר הפך לתלמיד חכם מצוין.

מאיר הסבירה: “לא תמיד צריך להילחם בחיצוניות – אפשר להאיר מבפנים.” הדגישה שהדרך הזו דורשת מהמחנך עומק, לא קשיחות: “זה לא תובעני – זה פנימי. לתת תוכן, שמחה, אמונה, מתיקות של תורה. כשהלב מלא – החיצוניות משתנה מאליה.”

והרחיבה על מושג הצניעות: “יש צניעות בסנטימטרים – ויש צניעות במידות. צניעות אמיתית מתחילה מבפנים.”

האזינו לפינת 'אמא מאיר' בתוכנית הבוקר 'התעוררות' בהגשת ידידיה מאיר ב'קול חי':