בפינת החינוך השבועית “אמא מאיר” בתוכנית “התעוררות” עם ידידיה מאיר, הביאה אשת החינוך זיווה מאיר סיפור חסידי ארוך אך מלא עומק – על בחור צעיר, על חזון איש אחד, ועל עיקרון חינוכי מהפכני: לא לוקחים מהילד את מה שממלא אותו – אלא נותנים לו אור גדול יותר עד שהחושך נעלם מעצמו.
מאיר פתחה בתחושת הברכה שבמזג האוויר: “אפור וקודר, אבל מלא ברכה… הרגשה שבורא עולם מיטיב איתנו ומביא לנו בדיוק מה שאנחנו צריכים.”
ומיד עברה לסיפור מעולם הישיבות. זיווה הקריאה מתוך “אוצר פנימי”: בחור מישיבת פוניבז’ המשיך להשתייך לתנועת נוער לא דתית. הרב דסלר שוחח איתו ודרש להכריע. הבחור בחר: "אני בוחר להמשיך בדרכי זו.” והורחק מן הישיבה.
עוד באתר:
הרב קובלסקי הצעיר לא ויתר ולקח אותו אל החזון איש. כשהגיעו לביתו, ציפה קובלסקי שהחזון איש יישא נאום מוסרני תקיף. אבל במקום זאת: “איך אתה מרגיש בישיבה?” “איזו מסכת? מה אתה מחדש?”, החזון איש דיבר איתו רק בלימוד, רק בטוב. לא הזכיר את התנועה – אפילו לא ברמז.
קובלסקי נדהם. החזון איש השיב לו בתשובה שנחרטה בליבו: “אי אפשר לקחת מהזולת את מה שיש לו – מבלי לתת לו תמורה. כשהאור יאיר – החושך יברח מאליו.”
שבועיים לאחר מכן – הבחור כבר כולו בתורה. עזב לבד את התנועה. ובסופו של דבר הפך לתלמיד חכם מצוין.
מאיר הסבירה: “לא תמיד צריך להילחם בחיצוניות – אפשר להאיר מבפנים.” הדגישה שהדרך הזו דורשת מהמחנך עומק, לא קשיחות: “זה לא תובעני – זה פנימי. לתת תוכן, שמחה, אמונה, מתיקות של תורה. כשהלב מלא – החיצוניות משתנה מאליה.”
והרחיבה על מושג הצניעות: “יש צניעות בסנטימטרים – ויש צניעות במידות. צניעות אמיתית מתחילה מבפנים.”
האזינו לפינת 'אמא מאיר' בתוכנית הבוקר 'התעוררות' בהגשת ידידיה מאיר ב'קול חי':
