האברך הסביר: "אני רוצה איזה טשיקאווער ווארט"

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

כל שנה בהגיעי לפרשת וישלח, עולה בי התרגשות, והשנה יותר מכל שנה.

הגליון 'מעדני הפרשה' התחיל בפרשת וישלח שנת תשע"ו, הוא לא היה ערוך, סה"כ נייר פשוט שהוקלד עליו כמה חידושים שהשי"ת חנני ברוב טובו, כלל לא חשבתי אז להפיצו ברבים.

הכל התחיל בבית כנסת קטן בבייסמנט בלייקווד, כולם אברכים בני תורה, אברך צעיר ניגש אלי וביקש ממני שמכיוון שהוא סועד את סעודות השבת אצל חמיו, הוא מחפש איזה ווארט על הפרשה.

התפלאתי למה הוא ניגש אלי דווקא?

הוא הסביר לי שכולם כאן, או אנשי עסקים או ישיבישע לומדים שאם יגש אליהם, הם יתנו לו פלפול או רעיון השקפה על הפרשה, אבל הוא רוצה איזה טשיקאווער ווארט שכולם ירימו גבה, ומכיוון שאני לבוש כחסיד הוא מתאר לעצמו שיהיה לי עבורו ווארט שישעשע את המסובים ויטיב אל נפשם.

למחרת, שבת בבוקר, סיפר האברך לכל המתפללים שבזכותי השווער שלו ממש שיבח אותו על החידוש הנפלא, כי הוא שאל אותו מה המקור, והאברך התחמק, כך שהשווער בטוח שהוא עצמו חידש את זה.

ומאז, כל ליל שבת היו מתאספים כמה אברכים לשמוע ווארטים על הפרשה, וחברך חברא אית ליה, לא ארכו הימים, עד שהייתי מקבל טלפונים בימי חמישי שישי מאברכים שביקשו ווארטים על הפרשה.

בשלב מסויים, כאשר זה כבר הפך לשיטפון, החלטתי להקל על עצמי ולקראת פר' וישלח תשע"ו הקלדתי על המחשב דף עם ווארטים שחידשתי וקראתי לו 'מעדני הפרשה' ושלחתי את זה באימייל לכמה עשרות חברים, כל מי שהתקשר לבקש ווארט, שאלתי אותו מה כתובת האימייל שלו ומדי שבוע ביקשו עוד ועוד להצטרף.

מספר שבועות לאחר מכן, הוספתי כמה שורות של הקדמה לגליון עם מילתא דבדיחותא על הפרשה וכשראיתי שהציבור אוהב גם את ההקדמה, הרחבתי את זה למאמר שלם.

אמנם עם השנים הפכה ההקדמה לשלאגער העיקרי, והגליון ובעיקר ההקדמה מגיע לפחות לעשרת אלפים קוראים, אצלי עדיין הגליון הוא העיקר, אבל איני מזלזל במאמר, כי הרבה אנשים סיפרו לי שזה שינה את חייהם, שהתחילו לקבל מצבים בחיים בצורה יותר קלה, עם פחות לחץ ועם יותר אמונה ובטחון.

לכן, מדי שנה הגליון של פר' וישלח חוגג לנו יום הולדת, והשנה מחליפים קידומת, כי עד כה היינו במניין הראשון ומעתה היא השנה האחת עשרה, כה יתן ה' וכה יוסיף.

ומבט אל הגליון:

הגמ' מספרת על ר' יעקב בר אחא שנקלע לבית כנסת והיה שם נחש בעל שבע ראשים והוא השתחוה שבע פעמים ועל כל השתחויה נפל אחד מראשי הנחש עד שמת הנחש, זה מזכיר לכם משהו בפרשה שלנו? מה הקשר?

המנחה של יעקב מתחילה ב'עזים מאתים', איך זה קשור לזמירות שבת 'וצפיר העזים הגדיל עצומיו'?

כי ירא אנכי אותו, למרות שהקב"ה הבטיחו 'והנה אנכי עמך', בשניהם יש אנכי, איך זה קשור זה בזה?

כל אלו ועוד בגליון המצורף בזה.

בברכת שבת שלום ומבורך:

ישראל אהרן קלצקין