אבי מימרן שוחח הערב (שני) במהדורה המרכזית עם אבידע בכר, תושב קיבוץ בארי, שאיבד את רעייתו דנה הי"ד ואת בנו כרמל הי"ד בן ה־15 בטבח שמחת תורה תשפ"ד. אבידע עצמו נפצע קשה ואיבד רגלו במתקפת מחבלי חמאס. "אני בסדר גמור," אמר בתחילת השיחה. "עדיין גר בחצרים עם הבת שלי הדר. בונים בית בבארי. כנראה בעוד שנה אנחנו חוזרים הביתה."
מימרן הציף את הדילמה סביב ההחלטה למחוק כמעט לחלוטין את בתי הקיבוץ ולהקים הכול מחדש. אבידע השיב בנחרצות: "השאלה הראשונה הייתה – האם אני אחראי לזיכרון הלאומי? והתשובה היא שלא. אני אחראי לזיכרון הפנימי שלי, של בארי. אנחנו בחרנו בתקומה על פני קורבנות. באושוויץ אין חיים – יש מוזיאון. אנחנו הולכים להקים חיים ולהרחיב את הקיבוץ." לדבריו, רק בית אחד יישמר לשנתיים, ואם המדינה לא תיקח אחריות – גם הוא ייהרס.
כשנשאל כיצד יראה את עצמו חוזר להתהלך בשבילי הקיבוץ שבהם נטבחו יקיריו, אמר בכר: "ההחלמה שלי היא לראות קיבוץ חי ותוסס. ילדים רצים ליד חדר האוכל. זה מסמן שאנחנו ממשיכים קדימה למרות איך שטבחו בנו." הוא הוסיף כי הטבח גרם לו לראות את האויב ללא כל הבחנות: "האויב הסביר לי 12 שעות מה הוא חושב עליי. כולם חמאס עד האחרון בהם. אין כזה דבר לא מעורבים."
עוד באתר:
אבידע הרחיב על התובנות שהתגבשו אצלו כבר ביום שאחרי: "הם לא ניסו להרוג אותי כי אני יהודי. הם הרגו את כולם – ערבים, נוצרים, תאילנדים. הם עשו את זה כי אנחנו יושבים על אדמה שהם חושבים ששייכת להם." לדבריו, פתרון לא יושג בחיבוקים אלא רק בהכרעה: "אם מישהו רוצה לקחת לי את האדמה שלי, כדאי שאני אקח את שלו. עזה ויהודה ושומרון – נעלמות. אין גדר בינינו לבין הים."
על תחושת הביטחון האישית, אמר בכר בכנות כואבת: "אין תחושת ביטחון. כשנחזור לבארי – החמאס עדיין יהיה שם… יש לו נשק, טנדרים, דלק ומוטיבציה. הטבח הבא יכול להגיע מהר." לדבריו, הנופלים במלחמה "הלכו לשווא", משום שהמציאות לא השתנתה. "הלוואי שהייתה לנו חמלה לעצמנו כמו החמלה לאויב. כשאני ואתה נגיד 'אני יכול' – הכול ישתנה. כרגע אנחנו רחוקים משם."
האזינו לראיון המלא במהדורה המרכזית ב'קול חי':
