בריאיון מרתק בתוכנית 'אשת חיל' בהגשת מיכל ירושלמי, חושפת חוה שמילוביץ — מטפלת זוגית ופרטנית ומייסדת האקדמיה לפסיכולוגיה יהודית "סול־תרפי" — את הסוד של חנוכה: לא רק חג של נרות, סופגניות ולביבות, אלא הזדמנות נדירה למפגש אינטימי עם הנשמה.
שמילוביץ מספרת כי רק אמש העבירה שיעור בנושא, והאנרגיה שלה משקפת את מה שהיא מתארת — תודעת אור שהאדם יכול לבחור להדליק בתוכו. לדבריה, שמונת ימי החנוכה הם "ימים של אימון רוחני", שבהם כל אישה יכולה להכניס אור למקומות הכואבים והחשוכים שבתוכה. הנר החיצוני, היא מדגישה, הוא שיקוף לנר הפנימי — נשמת האדם, אותו "נר ה’" שמוזכר בספרי הקבלה.
הדלקת הנרות בלילה אינה מקרית, מסבירה שמילוביץ. דווקא מפגש עם החושך מאפשר לנו להאיר את המקומות הפנימיים בהם אנו מרגישות תקועות — טראומות, פגיעות, בלבול רגשי, נקודות שהחיים לא ריפאו עדיין. "האור לא מעלים את החושך", היא מדגישה. "אבל הוא מאפשר לי לפגוש אותו אחרת. להרגיש שגם בתוך המקומות הקשים — אני לא לבד".
עוד באתר:
לדבריה, האתגר הגדול של השנים האחרונות — האישי וגם הלאומי — מייצר תחושת בדידות קיומית: "אנחנו שוכחות את האהבה של הבורא, את הרחמים, את ההשגחה. ואז החושך גדל". אך חנוכה מזמין שינוי: "גם כי אשב בחושך — השם אור לי". שמילוביץ מסבירה שזוהי תודעה שאפשר ממש להתאמן עליה: להרגיש שהשם נוכח לצידנו גם ברגעים האישיים ביותר של קושי.
מעבר לשפה הרוחנית־תודעתית, שמילוביץ מציעה גם תרגול מעשי. שמונת ימי החג הם, לדבריה, ימי הודאה — כפשוטה וכמטאפורה. הודיה ב־י' על הנסים הגלויים, והודאה ב־א' על קבלת המציאות כפי שהיא. לאחר הדלקת הנרות, בזמן שבו "האור הגנוז מאיר", היא ממליצה לקחת חצי שעה של התבוננות: להפעיל את "העין הטובה", לראות חסדים, מתנות, אנשים טובים, ואף הכישרונות שהבורא הפקיד בכל אחת.
התרגול הפשוט הזה, כך היא אומרת, משנה את כל המבט על החיים. "המציאות לא משתנה — אבל החוויה משתנה. אני נכנסת לאותם אתגרים, לאותם ניסיונות, עם לב שיש בו אור". וזה, בעיניה, כל ההבדל בין שקיעה לבין צמיחה.
האזינו לשיחה המלאה, מתוך התוכנית 'אשת חיל' בהגשת מיכל ירושלמי:
