העשירים חשבו שזה 'קטע' ליהודי והניחו את הכסף

1.

מספרים על יהודי אחד מלונדון, אדם פשוט וישר דרך, שנקלע למצוקה כלכלית לא קטנה: חסרו לו בדיוק עשרת אלפים פאונד – סכום שיכול היה להכריע את עתיד ביתו. בעומק לבו התפלל לריבונו של עולם וביקש, שיניח לו את הסכום באיזו פינה נסתרת, במקום שבו יוכל למצוא אותו בלי להתבייש בפני איש. "על יד הספסל הקבוע שלי בהייד פארק," לחש בלבו.

אבל הוא לא הסתפק בתפילה בלבד. לאחר רגע של היסוס, לקח דף קטן וכתב עליו את בקשתו בפשטות נוגעת ללב. את הפתק הכניס לבקבוק זכוכית, סגר היטב וחיפש מקום שבו יוכל "למסור" את תחינתו לשמים בדרך שהיא גם מעשה.

לבסוף הניח את הבקבוק סמוך למסילת ה"אובר גראונד" – הרכבת העילית של לונדון. הרוח שנוצרה, כשחלפה הרכבת, הדפה את הבקבוק אל שפת הרציף בתחנה. בדיוק באותו הזמן עמדו שם שני אנשי עסקים נכבדים בחליפות כהות, מחכים לרכבת הבאה. אחד מהם הרים את הבקבוק מן הרציף, שלף את הפתק והראה לחברו. השניים קראו את בקשתו התמימה של היהודי ופרצו בצחוק מתגלגל.

"בוא נעשה 'ניסוי' קטן," אמר האחד. "נניח לו בדיוק מה שביקש. נראה מה הוא יחשוב."

למחרת, צעדו השניים אל ה'הייד פארק' ופנו לעבר הפינה המדויקת שהזכיר היהודי במכתבו. ממש ליד ספסל האבן השחוק שהוזכר בפתק, הניחו מעטפה עם 10,000 פאונד. אחר כך התרחקו מעט, הסתתרו בין העצים והמתינו לראות מה תהיה תגובתו…

בשעה ששקעה השמש, הגיע היהודי. הוא התקרב בהיסוס אל המקום, ואז הבחין במעטפה. בהלם מוחלט פתח את המעטפה וכשנחשף הסכום המדויק, נרגש ונפעם הרים את עיניו לשמיים וקרא בקול גדול:

"תודה לך, ריבונו של עולם…"

שני העשירים שהביטו מהצד, התמלאו צחוק.
"תראה את זה," אמר אחד, "הוא באמת חושב שהכסף הגיע מהשמיים… אין לו מושג שזה בכלל אנחנו!"

2.

חלומותיו של יוסף מעוררים באחיו מתח שלא נותן מנוח. הם שומעים, שהם עתידים להשתחוות לאחיהם הצעיר, רואים שאביהם מייחס לדברים משקל, ומחליטים לקחת את גורלם בידיהם. תחילה מהרהרים בהריגתו ואחר כך מחליטים למכור אותו לעבד, כשהמטרה ברורה: "ונראה מה יהיו חלומותיו."
הסוף ידוע: יוסף הפך למלך מצרים, והאחים, על כורחם, נאלצו להשתחוות לו ולהתחנן לפיסת אוכל.

כפי שאומר החכם מכל אדם בספר משלי: "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום."

3.

אך יש כאן עומק נוסף.
הרמב"ן מעיר בפרשתנו הערה, שהיא לא רק פרשנית אלא תפיסת עולם: "הגזירה אמת והחריצות שקר." האדם יכול לתכנן, להתאמץ, ולתחבל, אך ברגע שההשגחה קבעה מה יקרה, לא רק שהוא לא מצליח במזימתו אלא פעולתו עצמה הופכת לכלי שמקיים את הגזירה שהוא ביקש למנוע.

האחים ניסו למנוע את מימוש חלומותיו של יוסף, אך המציאות התהפכה עליהם באופן כמעט אירוני: דווקא פעולתם פתחה את הדרך למימוש החלום. הם משליכים את יוסף לבור, מוכרים אותו לישמעאלים, וכך מתחיל המסלול המוביל אותו למצרים, לבית פוטיפר, ומשם לבית הסוהר. שם, בין כותלי בית האסורים, פוגש יוסף את שר המשקים; ממפגש זה מתגלגלת השרשרת כולה עד שעומד יוסף בפני פרעה והופך למשנה למלך מצרים.
האחים ביקשו לעצור חלום, אך בפועל נשאו אותו על גבם עד שהפך למציאות.

סיכם זאת יוסף במשפט מלא אמונה: "אתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה."
ואולי גם שני העשירים, הסתכלו זה בזה מאוחר יותר והודו: "לא היה לנו מושג שזה בכלל אנחנו!"