נתניהו והרצוג יאשרו?

סאגת החנינה: עמית סגל מציע מתווה פשרה

איש התקשורת מסביר מדוע הצעתו תתקבל על כל חלקי הציבור: "ללחוץ על הכפתור של הרצה במהירות כפולה"

פנחס בן זיו

כ"ב בכסלו תשפ"ו, 12/12/25 11:43 עודכן: 11:53

א+

א-

עמית סגל | צילום: אריה לייב אברמס, פלאש 90

בטורו השבועי ב'ישראל היום' מציב איש התקשורת הבכיר עמית סגל הצעה יוצאת דופן לפתרון סוגיית החנינה לראש הממשלה בנימין נתניהו – כזו שלדבריו עשויה לאזן בין השיקולים המשפטיים, הציבוריים והלאומיים, מבלי להעמיק את הקרע בעם.

סגל פותח בציטוט מדברי הנשיא יצחק הרצוג, שאמר השבוע לאתר "פוליטיקו": "אלוקים הביא אותי לתפקיד בזמן הזה". לדבריו, ההתלבטות של הרצוג בסוגיית החנינה היא כמעט בלתי אפשרית: מצד אחד, מחנה הסבור כי תפקידו ההיסטורי של הנשיא הוא "לגאול את ישראל ממשפט שלא צריך היה לבוא לעולם", משפט שלדעתם העמיק את השסע והפך את הפוליטיקה ל"מלחמת דת". מן העבר השני ניצב מחנה הרואה בחנינה פגיעה חמורה בעיקרון הבסיסי של "כולם שווים בפני החוק", ובאחריות של הנשיא כלפי הדורות הבאים.

לדברי סגל, לנוכח המבוי הסתום, "נחוץ מתווה מחוץ לקופסה". הוא מתאר את בית הנשיא כמעין "מעבדת רעיונות", או בלשון ההייטק – "האקתון", שבו מוצעות יוזמות שונות לפתרון המשבר. בתוך כך, הוא מציע רעיון משלו, "בהתנדבות", אך מבקש תחילה להגדיר את הבעיה. בעולם המשפט, הוא מזכיר, זה נקרא "הערך המוגן".

לטענתו, נתניהו עצמו הצביע בבקשת החנינה על שני ערכים מרכזיים: הקרע בעם, שהמשפט העמיק, והעובדה שזמנו של ראש ממשלה מכהן "מופקע" לטובת ניהול הליך משפטי, דווקא בעיצומה של תקופה ביטחונית־מדינית חסרת תקדים. מנגד, מספר סגל, גם בקרב מתנגדי נתניהו קיימת עמדה נחרצת שלפיה חנינה מלאה לא תסגור את הקרע, אלא אף תעמיק אותו, משום שהיא תיתפס כ"הנחה לא הוגנת" מצד בית הנשיא.

כאן מציג סגל את הצעתו המרכזית, שלדבריו מאפשרת "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, פחות או יותר". הוא מזכיר כי נתניהו הועמד לדין בשלושה תיקים: תיק 1000 (תיק המתנות), שנחשב לחזק ביותר בעיני התביעה; תיק 2000 (שיחות נתניהו־מוזס), שעליו הסכימה התביעה לוותר לחלוטין במסגרת עסקת טיעון; ותיק 4000 (וואלה־בזק), שבו אף בית המשפט עצמו המליץ למחוק את אישום השוחד. אחד התסכולים המרכזיים של הרצוג, כותב סגל, הוא "סירובה הגאוותני של התביעה" לשקול את המלצת בית המשפט, מה שהוביל להארכת המשפט "עד אין קץ, ללא כל מטרה".

על רקע זה מציע סגל מתווה חנינה חלקי: חנינה מאישום השוחד בתיק 4000 ומאישום המרמה והפרת האמונים בתיק 2000. לדבריו, כך יפעל הנשיא "גם לפנים משורת הדין וגם בתוכו", ובעצם יעניק "חותמת נשיאותית למעשה כמעט עשוי מבחינה משפטית".

סגל מסביר כיצד המהלך משרת את כלל השיקולים: נתניהו כבר סיים להעיד בתיק 1000, וברגע ששני האישומים האחרים יוסרו, תתייתר עדותו המתמשכת והוא יוכל להתפנות "לעיסוקים הלאומיים במשרה מלאה". גם אם יישאר אישום מצומצם בתיק 4000, ניתן יהיה לרווח את הדיונים ולמנוע מציאות שבה, לדבריו, "הרמטכ"ל נמצא אצל ראש הממשלה עד אחת בלילה, כי בבוקר מתחילה סדרה של ימי עדות".

לטענת סגל, מתווה כזה לא ייתפס כהטבה פסולה, ולכן גם לא יעמיק את הקרע הציבורי. מנגד, הוא "יקצר את המשפט ביותר משנה", יפחית משמעותית את שלב הסיכומים ויוביל להכרעת דין מהירה. יתרה מכך, הוא מעריך כי דווקא מהלך כזה יגביר את הלחץ להגיע להסדר, משום ש"רגע האמת", עם הסיכונים לשני הצדדים, יתקרב במהירות.

בסיכום דבריו כותב סגל כי גם אם הנשיא אינו יכול "לסיים את הסרט המסויט הזה", כלשונו, הוא יכול לפחות "ללחוץ על הכפתור של הרצה במהירות כפולה" – ולסייע להוציא את המערכת הפוליטית והמשפטית מן הקיפאון המתמשך.