
- לקראת סוף הפרשה מספרת התורה על מפגש מיוחד בין יעקב אבינו לפרעה מלך מצרים. "ויבא יוסף את יעקב אביו ויעמידהו לפני פרעה." במהלך השיחה ביניהם פונה פרעה אל יעקב בשאלה אישית וישירה: "ויאמר פרעה אל יעקב, כמה ימי שני חייך?" ויעקב משיב: "ימי שני מגוריי שלושים ומאת שנה, מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם".
בספר 'דעת זקנים' מובא מדרש ובו דברי ביקורת קשים על יעקב אבינו: 'בשעה שאמר יעקב "מעט ורעים היו", אמר לו הקב"ה: אני מלטתיך מעשו ומלבן והחזרתי לך דינה גם יוסף ואתה מתרעם על חייך שהם מעט ורעים, חייך שמניין התיבות שיש מן ה'ויאמר' עד ב'ימי מגוריהם', כך יחסרו משנותיך שלא תחיה כחיי יצחק אביך, והם ל"ג תיבות, ובמניין זה נחסרו מחייו, שהרי יצחק חי מאה ושמונים שנה ויעקב לא חי אלא מאה ארבעים ושבע שנים'.
הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה. ובגלל משפט אחד שלא היה במקומו, בעוון תשובה אחת, יעקב איבד שלושים ושלוש שנים תמימות מחייו. שלושים ושלוש שנים, כנגד מניין התיבות שבין "ויאמר" ל"ימי מגוריהם". אולם נראה שלא רק בגלל התשובה עצמה.
2. אם נעיין בפסוקים ונספור את התיבות, נגלה שאכן מן ה"ויאמר" עד סוף תשובתו של יעקב יש שלושים ושלוש מילים, אך לא מ"ויאמר יעקב" – כלומר, מתחילת דבריו שלו, אלא דווקא מ"ויאמר פרעה" – תחילת שאלתו של פרעה.
עוד באתר:
העיר על כך ראש ישיבת מיר, רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ותמה: וכי מה לו ליעקב ולשאלתו של פרעה? המדרש מבאר היטב מדוע תשובתו לא מצאה חן בעיני המקום, אך מה חלקו של יעקב בעצם השאלה שנשאלה?
3. אמר ראש הישיבה זצ"ל, שיעקב נידון לא רק על מה שאמר אלא גם על איך שהציג את עצמו.
הרושם שהקרין, ההתנהגות שלו, כאדם מסכן, גרמה לפרעה לשאול: "כמה ימי שני חייך?"
אילו יעקב – כמובן לפי גודל מעלתו – היה מתנהג אחרת, השאלה הזו לא הייתה נולדת כלל.
לדבריו, הקב"ה כמו אמר ליעקב: "תהיה שמח בחלקך! עזרתי לך להימלט מעשיו ומלבן, החזרתי אליך את דינה וגם את יוסף. מדוע אם-כן, אתה מקרין רושם של אדם מסכן, עד שהשאלה הראשונה של פרעה היא: בן כמה אתה? ומהי התשובה הזאת שענית?…!" לכך נענש יעקב גם על השאלה וגם על התשובה. סה"כ: 33 שנים."
יהי רצון שנזכה לשמוח בחלקנו, ללמוד להסתכל על מה שיש לנו ולזכור תמיד שאנחנו בידיים טובות.























