
שאלה רגישה וכואבת עלתה בתוכנית 'דרך חיים' ב־'קול חי', כאשר מאזינה שחזרה בתשובה פנתה אל הגאון רבי חיים איידלס בבקשה להכרעה הלכתית ואנושית: האם מותר לה, כאישה חרדית, להשתתף בבר המצווה של נכדה – כאשר המשפחה מבקשת לקיים את הטקס בבית כנסת רפורמי.
המאזינה תיארה מציאות מורכבת: משפחה חילונית, נכד אהוב, ורצון כן להיות חלק מהשמחה – אך בלי לפגוע בערכי התורה והאמונה שבהם בחרה.
הרב איידלס השיב בכנות ובבהירות, והבחין בין המישור ההלכתי לבין המשמעות הערכית והציבורית של עצם ההשתתפות. לדבריו, בית כנסת רפורמי הוא מקום שבו התורה “נעשית פלסתר”, תוך פגיעה בצניעות, במסורת וביסודות ההלכה: “לקחת את התורה ולהפוך אותה לפלסתר, תפילה בתערובת, נשים עולות לתורה, חילול שבת, פגיעה בכשרות והתבוללות – זו מציאות שלא ניתן לתת לה לגיטימציה”.
עוד באתר:
עם זאת, הרב הדגיש כי אין מדובר בעבודה זרה, ולכן מבחינה הלכתית גרידא – אין איסור מוחלט בכניסה למקום עצמו, אך הבעיה העיקרית היא המשמעות הערכית: “עצם הנוכחות במקום כזה היא אמירה של הסכמה, של חיזוק ידי עוברי עבירה”.
לכן פסק הרב כי הדרך הנכונה היא שילוב של גבולות ברורים עם רגישות אנושית עמוקה: להסביר לנכד באהבה שאי אפשר להשתתף בטקס עצמו, אך כן לבוא לשמוח בו, ללוות אותו, להעניק מתנה, ואפילו – אם יתאפשר – לקיים במקביל עלייה לתורה בבית כנסת אורתודוקסי, רק הוא והסבתא, מתוך כבוד למסורת.
“אנחנו לא פוגעים בילד, לא שוברים את התא המשפחתי, עושים הכול בחבלי אהבה – אבל לא נותנים לגיטימציה לדבר שהוא נגד התורה”, סיכם הרב.
בסיום דבריו, הביא הרב איידלס סיפור עוצמתי ומרגש ממורשתם של גדולי ישראל, המדגים את העיקרון של עשיית המקסימום – ועצירה במקום שבו מתחיל הספק:
“אחד מתלמידי החפץ חיים סיפר שהוא עקב אחר מרן החפץ חיים בשבת, וראה שהוא הולך למקווה. התלמיד התפלא מאוד, שכן החפץ חיים עצמו מאריך ב’ביאור הלכה’ על המורכבות והספק שבטבילה בשבת, ומביא בזה דעות לכאן ולכאן.
מתוך סקרנות ורצון ללמוד הנהגה, החליט התלמיד לעקוב אחר רבו. הוא התחבא מתחת לספסל במקווה, וראה את החפץ חיים מגיע, פושט את בגדיו, ניגש לבור המקווה – ואז נעצר.
החפץ חיים הניח את ידיו על ליבו, פנה כלפי שמיא ואמר: ‘בורא עולם, גלוי וידוע לפניך שרצוני להיטהר לכבוד שבת קודש ולכבוד הנשמה היתרה. אבל מכיוון שהדבר טעון ספק – יהי רצון מלפניך כאילו טבלתי’. לאחר מכן לבש את בגדיו ויצא – בלי לטבול בפועל.
מה שמפליא בסיפור הזה, הוא שהחפץ חיים לא אמר את הדברים בביתו, אלא עמד ממש על שפת בור המקווה. הוא עשה את כל מה שיכול היה לעשות – ואז עצר ואמר: עד כאן. מעבר לזה – אינני יכול”.
הרב איידלס חתם את הדברים באמירה ברורה: “זה בדיוק המודל. עושים את המקסימום מתוך אהבה, מתוך רצון אמיתי, אבל כשיש קו אדום – יודעים לעצור”.
האזינו לדברים המלאים מתוך 'דרך חיים' בהגשת הגאון רבי חיים איידלס על 'קול חי'.

























