
שורדת השבי רומי גונן חשפה הערב בעדות מטלטלת פרטים קשים מהימים שבהם הוחזקה בידי חמאס ברצועת עזה. בראיון מצמרר ששודר בחדשות ערוץ 12, היא חזרה לרגעי החטיפה, הפציעה, הבדידות והאימה – ולרגע אחד קטן של אור, שהפך דווקא למכאיב במיוחד.
גונן סיפרה כי בעת שנחטפה מתוך רכבה באזור עוטף עזה, סמוך לקיבוץ עלומים, היא עוד הספיקה לשוחח עם אמה בטלפון. בזמן שהמחבלים מתקרבים, האם ניסתה להרגיע, לעודד, להיות שם – גם כשהסיוט כבר התרחש בפועל.
עם הגעתה לרצועה הובאה רומי לבית החולים שיפא, שם נותחה בידה הפצועה. לדבריה, הטיפול היה חפוז ורשלני, ובסיומו, כשהיא עדיין תחת השפעת חומרי הרדמה וכאבים עזים, היא הועברה לבדה לדירה בעיר עזה – רק היא והמחבלים ששמרו עליה.
עוד באתר:
אחד הרגעים שנחרטו בזיכרונה יותר מכול התרחש דווקא בשקט. מבעד לחלון קטן, בתוך דירה חשוכה ומצחינה, היא הבחינה לפתע בעולם שבחוץ: שמיים כחולים, אור יום, ציפורים, שגרה. “זה היה רגע בלתי נסבל”, תיארה. “בחוץ הכול רגיל, נקי, חי. ובפנים – לכלוך, אלימות, בהמיות. הפער הזה שבר אותי. זה מלווה אותי עד היום”.
בהמשך, עם התקדמות כוחות צה"ל באזור, החליטו שוביה להעבירה למקום מסתור נוסף – הפעם בדירה במחנה הפליטים שאטי. שם, לדבריה, קיבלה איום ישיר על חייה: מחבל הצמיד אקדח לראשה והבהיר לה באופן חד שאם תספר אי פעם על מה שעברה – תשלם על כך בחייה.
זמן קצר לאחר מכן הועלתה על אופנוע ונלקחה משם במהירות, דרך סמטאות צפופות, בזמן שטנקים של צה"ל פעלו מסביב. היא זוכרת את הרוכב שלפניה – לבוש מדי חמאס, פניו מכוסות בכאפייה, ידו דרוכה על הקלאץ', מוכן להימלט בכל רגע. סביבם ערימות פסולת וניילון, אווירת מצוד.
בתוך הפחד, היא אזרה אומץ ולחשה לו שאלה אחת: “עכשיו אתם הולכים להרוג אותי?”. תשובתו הקרה של המחבל נחרתה בה: “עכשיו אנחנו יורדים מתחת לאדמה”.
























