בית המשפט העליון דחה הבוקר (ראשון) את העתירות שהוגשו נגד מינויו של האלוף (במיל') דוד זיני לראש שירות הביטחון הכללי, לאחר שרוב ההרכב קבע כי אין עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת הממשלה. דעתו של השופט יצחק עמית, שביקש להוציא צו על תנאי ולהחזיר את הדיון לוועדה המייעצת למינויים בכירים, נדחתה. העותרים חויבו בהוצאות משפט בסך 70,000 ש״ח.
העתירות, ובראשן זו של התנועה למען איכות השלטון, כוונו הן כלפי הליך המינוי עצמו והן כלפי טוהר המידות של הגורמים המעורבים בו. הממשלה, כזכור, אישרה את מינויו של זיני בסוף ספטמבר, לאחר שהמינוי נבחן בוועדה המייעצת בראשות השופט בדימוס אשר גרוניס, ולא נמצא בו פגם. זיני נכנס לתפקידו כבר בראשית אוקטובר, לאחר שבקשות לצווי ביניים נדחו.
פסק הדין נכתב בידי המשנה לנשיא נעם סולברג, בהסכמת השופט דוד מינץ. סולברג קבע כי חלק ניכר מטענות העותרים כלל לא ניתן היה להעלות, לנוכח הסכמה קודמת שהושגה בין הממשלה לייעוץ המשפטי לממשלה בפרשה אחרת, ואשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית. בהסכמה זו נקבע במפורש כי ראש הממשלה הוא שיבחר את המועמד לראשות השב״כ שיובא לוועדה המייעצת ולאישור הממשלה, וכי בכך תסתיים המחלוקת בדבר ניגוד העניינים הנטען.
עוד באתר:
לדברי סולברג, “קיים קושי רב מאוד לאמץ, בנקודת הזמן הנוכחית, פרשנות המנוגדת לזו שבה אוחזים הצדדים להסכמה, ושבהתאם לה פעלו”. הוא הדגיש כי הן ראש הממשלה והן היועצת המשפטית לממשלה הבהירו בהליך הנוכחי כי כך הבינו את ההסכמות, וכך גם פעלו בפועל.
בהתייחס לטענות האישיות נגד זיני עצמו, קבע סולברג כי לא הוצגה תשתית ראייתית ממשית לפגם בכשירותו או בטוהר מידותיו. הוא ציין כי על פי ההלכה הפסוקה, בית המשפט נדרש לריסון מיוחד בכל הנוגע להתערבות במינויים בכירים של הממשלה, “על אחת כמה וכמה כשהמינוי נבחן על-ידי הוועדה המייעצת, שלה מומחיות מיוחדת בבחינת היבטים אלה”.
עוד נקבע כי רבות מהטענות שהועלו נגד זיני נשענו על פרסומים עיתונאיים בלבד, וכי “בפרסומים מסוג זה אין די על מנת לבסס עתירה המוגשת לבית המשפט”. גם אם הליך המינוי אינו חף מקשיים, כפי שציין סולברג במפורש, אין בכך כדי להצדיק את הסעד החריג של ביטול המינוי או החזרתו לדיון מחודש.
מנגד, השופט עמית נותר בדעת מיעוט. לדבריו, אף שאין חולק על יושרו האישי והמקצועי של זיני, “החלטת המינוי, במתכונת שבה התקבלה, מעוררת קושי המצדיק הוצאת צו על תנאי”. עמית סבר כי הוועדה המייעצת פירשה באופן שגוי את ההסכמות בפרשת גואילי, ובשל כך נמנעה מלבחון את טוהר המידות “במובנו הרחב” של הגורם הממנה – ראש הממשלה.
לדבריו, נוצר מצב של “מעין מעגל שוטה”: מצד אחד, ההסכמות נשענו על כך שהוועדה תבחן את הסוגיות הרלוונטיות, ומצד שני – הוועדה עצמה ראתה בהסכמות סיבה להימנע מבחינה כזו. “בהישענה על אותן הסכמות, הפכה הוועדה באופן שגוי את ההסכמות למקור המצמצם את סמכותה”, כתב עמית, והוסיף כי היעדר התייחסות לטענות כבדות משקל מותיר את החלטת הוועדה ללא תשתית מספקת.
השופט דוד מינץ, שהצטרף לדעת הרוב, דחה את פרשנותו של עמית להסכמות הקודמות, והבהיר כי אין מקום לפסול מועמד בשל השקפת עולמו הדתית או הציונית. הוא ציין כי הטענות בעניין זה נסמכו על “רכילות בלתי מבוססת”, ואף הדגיש כי מינויים מסוג “הצרחה” – מועמדים שלא צמחו דווקא בתוך הארגון – אינם חריגים בשירות הציבורי.
בסיכומו של דבר, ברוב דעות קבע בית המשפט כי אין עילה להתערב בהחלטת הממשלה, ומינויו של דוד זיני לראש השב״כ נותר על כנו. דעתו של השופט עמית, שביקש לפתוח מחדש את הדיון בוועדת המינויים, נותרה בדעת מיעוט.
