מרים פרץ, יו״ר הוועדה שהחליטה על הבחירה בנשיא ארה"ב דונלד טראמפ לקבלת פרס ישראל, מבקשת לעשות סדר ומסבירה בראיון למהדורה המרכזית כי מדובר בקטגוריה חדשה של הפרס. ״נולד השנה פרס חדש, שלא היה כמותו מעולם – פרס ישראל ליהדות התפוצות ולמי שעשה תרומה מיוחדת למען העם היהודי״, אמרה, והדגישה כי מדובר בפרס נפרד לחלוטין, שאינו בא על חשבון פרסי ישראל המוענקים לאזרחי המדינה.
לדבריה, הרעיון העומד מאחורי הפרס מזכיר במובנים מסוימים את ההכרה ב״חסידי אומות העולם״ לאחר מלחמת העולם השנייה. ״זה פרס של הכרת תודה והכרת הערכה לאנשים שפעלו למען כל העם היהודי, לא רק למען מדינת ישראל״, הסבירה. הפרס פתוח למועמדים יהודים ושאינם יהודים, ישראלים ולא־ישראלים, ואל שולחן הוועדה הגיעו לא פחות מ־22 מועמדויות, מהארץ ומהעולם.
ההכרעה, כך תיארה פרץ, לא הייתה פשוטה. ״כל אחד מהמועמדים עשה דברים מדהימים למען העם היהודי״, אמרה, אך לבסוף בחרה הוועדה פה אחד בדונלד טראמפ. ״מצאנו את ידיד האמת של כל העם היהודי״, אמרה, והוסיפה כי טראמפ ״עומד לצידה של מדינת ישראל, נאמן לה, ובכל נאום מביע עמדה נחרצת בעדה״ – לעיתים אף יותר ממנהיגים ישראלים עצמם.
עוד באתר:
פרץ פירטה את הנימוקים לבחירה: העברת שגרירות ארה״ב לירושלים, העמידה הגלויה נגד אנטישמיות, קיצוץ מימון מארגונים שפועלים נגד ישראל, ובעיקר – תרומה לביטחונם של יהודים בכל העולם. ״הוא שם את העם היהודי במרכז סדר היום העולמי, והוא עושה את זה מתוך אהבה״, אמרה. לדבריה, טראמפ גם מילא תפקיד מכריע בהשבת החטופים: ״חיילי צה״ל והמשפחות נלחמו, אבל טראמפ החזיר אותם״.
לשאלה כיצד הוגשה מועמדותו של טראמפ, הבהירה פרץ כי תהליך הבחירה נועד להיות סטרילי לחלוטין. ״אנחנו לעולם לא יודעים מי המליץ על המועמד״, אמרה. כל חברי הוועדה מקבלים חומר זהה, לומדים אותו לעומק ומקבלים החלטה מקצועית בלבד. ״כל אדם יכול להגיש מועמדות – אבל אנחנו שוקלים רק את העשייה״, הדגישה.
ברגע אישי במיוחד סיפרה פרץ על ההתרגשות שחשה בעת קריאת החומרים. ״אני, שגדלתי במרוקו וחלמתי על ירושלים, יושבת ומעניקה פרס לנשיא ארצות הברית שדואג לירושלים הזו – זה ריגש אותי מאוד״, אמרה. היא הכירה בכך שיש מי שמתנגדים להחלטה, אך הזכירה כי ״כך דרכן של החלטות – לא כולם מסכימים״.
לקראת סיום התייחסה פרץ גם לכאב המתמשך של המשפחות השכולות, פרץ עצמה שכלה 2 מבניה בלבנון ובעזה. ״אצלן זה לא נגמר לעולם. החסר והגעגוע הם תמידיים״, אמרה בקול שקט, אך הוסיפה כי הידיעה שהנופלים לא נפלו לשווא מעניקה כוח. מתוך המקום הזה קראה לאחדות: ״הם לא שאלו אם אתה ימין או שמאל, מרוקאי או אשכנזי. אנחנו צריכים ללמוד מהם – להיות אחים ביום־יום, לא רק בשעת מלחמה״. לדבריה, הכרת התודה למי שפועל למען העם היהודי, כפי שבאה לידי ביטוי בפרס, היא חלק מהיכולת ״לראות את הטוב״ – ולהיות ראויים לקורבנות.
האזינו לראיון המלא, מתוך 'המהדורה המרכזית' בהגשת אבי מימרן:
