במהלך הדיון בבג"צ בעניין קדושת הכותל המערבי, נשמעו חילופי דברים קשים בין השופטים לעורכי הדין המייצגים את הגופים השונים. בדיון טען עו"ד מתן בן שאול, בא כוחה של הקרן למורשת הכותל, כי "מדי ראש חודש הכותל נהפך לצערי לזירת הפגנות, לא למקום תפילה וזה לא מכבד". הוא ייחס את המצב למה שכינה "התנהלות פרובוקטיבית של נשות הכותל", וציין כי הדברים מגובים בתמונות ובסרטונים שהוצגו.
עו"ד בן שאול הסביר כי הקרן, בשיתוף הייעוץ המשפטי לממשלה, פעלה לסייע לקבוצה. "סידרו מסדרון בטוח כדי שיוכלו להתפלל בצורה בטוחה בשטח מגודר", אמר, והוסיף כי המהלך נעשה לבקשתן כדי למנוע חיכוך, בדומה למצבים שבהם יש שני עברי מתרס. למרות זאת טען בן שאול כי הפתרון לא מיושם בפועל. "נשות הכותל מתעקשות שלא להיכנס למסדרון הבטוח, שלא לנצל אותו. הן מתעקשות להיכנס לעיבורה של עזרת הנשים, היכן שנמצאות הכי הרבה נשים שאינן מסכימות עם אופן הפולחן של נשות הכותל", ציין. הוא סיכם את דבריו כשאמר כי מדובר ב"חבית נפץ שמתפוצצת", תוך שהוא מבהיר כי אי אפשר להמשיך להתנהל כך.
בהמשך הדיון נרשמו התבטאויות יוצאות דופן מצד השופטים בכל הנוגע להליכי התכנון והבנייה ברחבה. השופט יצחק עמית התייחס לעבודות הבנייה ואמר "מה זה כבר הבמה הקטנה, זה כמה קרשים לסדר שמה". עמית אף פנה ליועמ"ש העירייה בטענה כי הם מתייחסים לממשלת ישראל כאילו היא אחרון האזרחים הבאים לבקש היתר לפרגולה, ותהה שמא כלל לא בטוח שצריך היתר בנייה או שהיה הכרח להוציא צו להפסקת עבודות. השופטת דפנה ברק ארז הוסיפה והציעה שהוועדה תעשה פרוטקציות לממשלה, מכיוון שלדבריה היא אינה אורח שבא משום מקום לבקש היתר. היא אף פנתה לנציגת הפרקליטות בדרישה לקצוב זמן ספציפי לאישור הרחבה והדגישה "אנחנו רוצים שזה יהיה בימי חיינו".
עוד באתר:
השופטים עמית וברק ארז אף הציעו לקדם פסק דין שיקבע כי אין צורך באישור ועדת השרים לענייני עתיקות כדי להגיש בקשה להיתר, זאת בניגוד לעמדת נציג העירייה. לשאלת נציג העירייה בעניין אישור רשות העתיקות, העריך השופט עמית כי הרשות תוכל לתת את אישורה בתוך חמש שעות. השופט עמית הבהיר את כוונותיו כשאמר "אנחנו נסיים את בניית הרחבה ואז ננהל דיון עקרוני מה ייעשה ברחבה ואילו תפילות יהיו שמה", והוסיף כי בית המשפט לא ממהר לפסוק בסוגיות אלו.
מנגד הציגו עורכי הדין עמדה תקיפה השוללת את סמכותו של בית המשפט להתערב בנושא סדרי התפילה וההלכה. עו"ד טאובמן, נציג הרבנות הראשית, הבהיר כי "מדובר כאן בדיני בית כנסת, הלכות קדושת בית כנסת" והוסיף כי אלו נושאים שהם מחוץ לטריטוריה ואין לבית המשפט סמכות לדון בהם. טאובמן הדגיש "אנחנו כופרים בדנג"ץ הופמן" וטען כי אין לבית המשפט סמכות לקבוע שמותרת תפילה מעורבת ותפילה שלא על פי ההלכה. הוא הוסיף כי מבוקש לקבוע סדרי תפילה בכותל בניגוד לתקנות על ידי בעלי סמכות אחרים, וכי גם הנחיית ראש הממשלה בנושא ניתנה ללא סמכות ואינה חוקית. טאובמן ציין כי אם יובהר שמטרת הרחבה אינה להכשיר תפילה מעורבת או לאסור תפילה עם מחיצה בכותל הרי שהוא לא יתנגד, אך השופט עמית סירב להתחייב על כך.
עו"ד ד"ר הראל ארנון מתח ביקורת חריפה על התנהלות השופטים ואמר "בית המשפט עבר להיות טכנאי בניין, ואני שואל את עצמי איך הגענו למצב שבית המשפט הפך להיות טכנאי בניין". הוא תהה מהם גבולות הדיון והדגיש כי אין בסמכות בית המשפט לדון בהלכות המקום הקדוש או לאכוף את החלטת הממשלה שכבר בוטלה.
עו"ד זאב שרף האשים את בית המשפט בהתעלמות מחוות הדעת של פרופ' אנגלרד הקובעת כי אין סמכות לבית המשפט בסוגיות הפולחן בכותל. שרף אמר לשופטים "אתם מדלגים על הדיון המהותי ומנסים לנהל דיון על הקרשים כלשונכם, כאשר אין לכם סמכות לדון בכך".
את סדרת הטענות חתם עו"ד רנאטו יארק שטען כי החטא הקדמון הוא שמי שקיבל את ההחלטה על מתווה הכותל ועל הנחיית ראש הממשלה אינו בעל הסמכות על פי חוק. לדבריו בעל הסמכות הרשמי הוא השר לשירותי דת, ולכן המתווה וההנחיות ניתנו כולן בחוסר סמכות.
