הברכה של יעקב אבינו – חשיבה מחוץ לקופסא

המדעניים והפסיכולוגים מחלקים את פעולות והוראות המוח שלנו לשתיים: סְכֵמָה קוֹגְנִיטִיבִית, כזאת שהמוח בונה תבנית התנהגותית לכל מקרה ומגיב כפי טייס אוטומטי לפי שורת הדין.

ומצד שני יש את מֵטָא־קוֹגְנִיצְיָה שמחשבת מסלול מחדש בכל פעם ובכל מקרה. ויתרה מכך יכולה גם לחשוב על צורת המחשבה והמחשבות עצמם.

זהו ההבדל שבין בינה לבין דעת: הבינה היא מסתכלת מלמעלה ומחדשת, בונה כללים והולכת לפיהם.

עוד באתר:

התיעוד המסעיר

"פשוט העיפו אותי לרצפה": אלימות השוטרים חסרי הגבולות

הרב משה בן לולו

צפו בתיעוד

מבצע משילות: הכוחות פשטו על מוסכים ומגרשים

קובי פינקלר

תיעוד מהחדר

עלה להתברך: ההוראה של מרן לאסיר שלא נתנו לו תפילין

נתי קאליש

המלחינים 4

הפעם ללא השטריימל • 'וידע' של מיכאל כובאני

המלחינים

לעומת זאת 'דעת' היא המבט לטעם המצווה והסתכלות לרוח החוק והמחוקק, לרעיון לטעמים לפרטים ולחשיבה מחוץ לקופסה גם כאשר המוח מקובע לכלל, ולא להסתכל רק על הרובד ההלכתי.

בתורת הפנימיות זהו ההבדל בין גבורה לתפארת: גבורה היא הבינה במידת תפארת היא הדעת, לתת את הדעת ולשלב בין כל המוטיבים תוך הפעלת שיקול הדעת.

יעקב אבינו מסמל את התפארת-דעת הוא מסתכל על הפרטים על הרעיון על הטעם של הכללים והמצוות זאת בשונה מיצחק אבינו שבא ממידת הגבורה ונצמד אל הכלל ואל המצווה כמות שהיא.

יצחק אבינו שהיה מידת הגבורה רצה להביא את הברכות לעשו כי עשיו הוא הבכור אף על פי שהוא לא ראוי ויעקב היה ראוי, כלומר יצחק אבינו הלך אחרי הכלל גם במקרה שיקוב הדין את ההר.

כאשר יעקב אבינו מגיע לברך את מנשה ואת אפרים הוא ממשיך בדרך ובבחירה את מי ומה לבחור כפי איך שהוא עצמו בחר לקבל את הברכה הגם שהיא לא הייתה ראויה לו לפי הכללים אלא לפי הסיבות והטעמים.

מבחינת יעקב אבינו אפרים ראוי לקבל את הברכה הקודמת ולשים את יד ימין על ראשו, הבכורה של מנשה והכלל כי הבכור קודם לא נחשב אצל יעקב אבינו.

המוח שלנו יוצר כללים בתבניות חשיבה והתנהגויות קיבעון קוגניטיבי בעקבות ניסיון מוקדם בשביל לא לחוות כאב או כישלון אבל אנחנו מפשפשים במעשינו בשביל לראות איזו תבניות שליליות אימצנו לעצמנו ואילו תבניות חשובות שהם של יראת שמים המגיעות ממידת הגבורה כפי שיצחק אבינו מלמד אותנו.

היהדות מלמדת אותנו לחיות לפי מצוות כוללים אבל גם לחשוב מחוץ לקופסה לראות גם את הפרטים הטעמים ולא להתאים כל התנהגות לכל סיטואציה.

נכתב על פי משנתו של האדמו"ר מאזביציה בספרו מי השילוח לפרשת ויחי

וזה לשון מי השילוח: "אם אין בינה אין דעת. בינה היינו הכללים של ד"ת, היינו טעמי הדברים כמו שנמצא כמה פעמים זה הכלל וע"י הכלל יודע לאדם כמה פרטים, ודעת היינו הפרטים… וזהו ויחי היינו שורש החיים והוא הכלל של כל דבר, ויעקב היינו דעת הוא הפרט, כי יעקב מכונה נגד זעיר אנפין היינו שהש"י משגיח על כל פרט על כל דברים הנצרכים לו, אפילו קטן שבקטנים.
שכל את ידיו. להיות כי יצחק אבינו היה מדרגתו מדות הגבורה, ולכן רצה לברך את עשו, כי מדת הגבורה מורה על ד"ת (מגילה ל"א:) כך שמע משה מפי הגבורה ולכן אמר יקוב הדין את ההר, ולכך לא היה בכחו לעשות נגד המשפט ורצה לברך את עשו ביען כי היה בכור. …אבל יעקב אבינו היה מסתכל תמיד אל הבינה ולרצון הש"י, ולכן נאמר ידעתי בני ידעתי שכל את ידיו, וישם את אפרים לפני מנשה"