הפלייליסט לשבת: אלו המילים המפחידות ביותר

השבוע חל “האושפיזין” של כל בעלי הדרשנים… אני באמת לא איש דברים. אני כותב כאן מדי שבוע מאיפה אני לוקח את הווארטים. קצת דברי פתיחה, או מה שאני מכניס פה ושם מעט הומור – זה עדיין לא נכנס לקטגוריה של להיות “בעל דברים”, ואין סיכוי שאני יכול לעמוד ולומר “רק” כמה מילים.

נשיא ארצות הברית לשעבר, רונלד רייגן, אמר פעם: “המילים המפחידות ביותר הן: אני מהממשלה ואני פה כדי לעזור.” להבדיל אלף אלפי הבדלות – המילים הכי מפחידות, לפחות אצל בני ישיבות או בשמחות, הן: “לא איש דברים אנכי”. אבל בכל זאת, יש אנשים שכן עשויים לזה, כפי שמוטי אילאוויטש שר בשירו המדהים:
“זאג נישט דו שעמסט דיך, דו קענסט נישט, ס’פּאסט נישט, פּראַביר נאר וועסטו זען אז ס’בייסט נישט. זאג נישט לא איש דברים אנכי ווייל קען זיין אז דו ביסט גאר געמאכט פאר דעם.”
ואני מתרגם: אל תגיד שאתה מתבייש, שאתה לא יכול, שזה לא מתאים. נסה – ותראה שזה כן עובד. אל תגיד לא איש דברים אנכי, כי יכול להיות שאתה עשוי לזה.

קרדיט להרשי אייזנבך על ההסבר בעברית: בשיר הנפלא הזה מספר מוטי אילאוויטש את סיפורו של משה רבנו, שהקב״ה ממנה אותו להיות שליח להוציא את בני ישראל ולדבר אל פרעה, אך משה רבנו אומר לא איש דברים אנכי. בסופו של דבר התברר שמשה היה המנהיג הטוב ביותר של עם ישראל, והנהיג בענווה, במידות ובאחריות. המסר הוא לכל יהודי: לכל אחד מאיתנו יש שליחות בעולם. כל אחד ירד לכאן עם מטען של כישרונות, והוא לא יכול להשאיר אותם אצלו. הקב״ה הביא לך את הכישרונות כדי שתשתמש בהם.

המילים הללו באידיש הזכירו לי שיר נוסף באידיש של שרולי ורדיגר, עם מילים דומות על ריקוד בחתונה: “זאג נישט אז ס’פּאסט נישט, זאג נישט אז דו קענסט נישט, הייב א פיסל, כאפ א טענצל, לקראת חתן כלה” – אל תגיד שלא מתאים, אל תגיד שאתה לא יכול, תרים רגל ותפוס ריקוד לקראת חתן וכלה.

מחר, ערב שבת כ׳ בטבת, חל היארצייט של הרמב״ם זצ״ל. שילבתי כמה שירי אני מאמין, ועוד שיר אחד של פרחי מיאמי (מי מנחש איזה?). המקור: רמב״ם, פרק י״ב בהלכות מלכים.

כבכל שבוע אני רוצה לקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך ולתת קרדיט על דברי התורה למני גירא שורץ, מגיש התוכנית ‘שעתיים לשבת’ בכל ערב שבת בין 12:00 ל־14:00 ב’קול חי מיוזיק’ 102.5FM, שמביא מדי שבוע דברי תורה והקשרם לפרשת השבוע בעריכת “האברך החשוב מבני ברק” – תלמיד חכם גדול, השומר על עילום שמו.

מובא בבאר הפרשה שבעלי הרמז אמרו כי “שמות” הם ראשי תיבות תכלית מעשה שמים וארץ, שכן בפרשות חומש שמות אנו לומדים על נפלאות ההשגחה הפרטית. הקב״ה הוא בעל הכוחות והוא המנהיג את כל מה שקורה – מהירידה למצרים, דרך יציאת מצרים, המכות, קריעת ים סוף ומעמד הר סיני. הכול כאן מראה שהקב״ה הוא היחיד. זהו תכלית מעשה שמים וארץ – שידעו כולם כי ה’ הוא מלך על כל הארץ. בתפילת ערבית של שבת אנו אומרים: “אתה קידשת את יום השביעי לשמך – תכלית שמים וארץ”. נשמע גרסת לייב של ישיבה בויס.

אני תמיד מזכיר את האג’נדה האישית שלי בעניין אחדות, וגם השבוע נלמד מהפרשה כמה וכמה פעמים על אחדות. על הפסוק “ואלה שמות” אומר בעל הטורים שראשי התיבות הם שנים מקרא ואחד תרגום. ומובא בספר פרפראות לתורה שהטעם לכך הוא שעד עכשיו היו בני ישראל בארץ ישראל ודיברו בלשון הקודש, אך כעת, בירידתם למצרים, מזכירה להם התורה שלא יתערו בסביבתם וישמרו על לשונם – באמצעות המשך קיום שנים מקרא ואחד תרגום בכל שבוע.

ועל כל אדם להזכיר לעצמו בכל יום, שגם אם חלילה אינו מספיק לעבור את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום – לפחות יש פסוק אחד שהוא אומר: “ה’ ימלוך לעולם ועד”, שבשירת הים נאמר פעמיים בלשון הקודש ופעם אחת בארמית. זה מזכיר לי את השיר הידוע של גד אלבז על המילים ה’ מלך, ה’ מלך, ה’ ימלוך לעולם ועד, אך אני הבאתי ביצוע לייב של פרחי מיאמי משנת תשע״ו, אז הקים ירחמיאל ביגון מקהלת אחדות של מאה ילדים. במופע הזה סיפר ירחמיאל שכאשר תכנן את ההופעה היה נאום של אדם ידוע מאוד על מצב הישיבות, והוא אמר שהוא לא נכנס לשאלה אם אותו אדם צדק או לא, אבל דבר אחד היה ברור: חייבת להיות יותר אחדות. הוא סיפר גם על ראיון עם נחום סיגל, שאמר שלצערנו יש לנו אחדות רק בטרגדיה – וחייבים שתהיה אחדות כל הזמן. כך קמה מקהלת האחדות, מילדים ממגוון ישיבות. ירחמיאל סיפר שהוא בחן מאות ילדים במשך שלושה חודשים, וכל ילד שר רק קטע אחד מהשיר ה’ מלך. הוא גם סיפר שכאשר פרסם את ההופעה שאלו אותו: “איפה תכניס מאה ילדים על הבמה?” – והם לא ידעו שבהתחלה היו 187 ילדים…

בהמשך הפרשה נאמר “ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש”. התורה משתמשת בלשון יחיד – נפש – אף שהיו שבעים. ולעומת זאת אצל עשו נאמר “ויקח את כל נפשות ביתו” בלשון רבים, אף שהיו שישה בלבד. מביא הספר נתיבות ברוך שזה בא ללמד שכאשר ירדו למצרים היו כל השבעים באחדות מוחלטת, כנפש אחת. הם הגיעו למידה זו על ידי הפסוק “ויוסף היה במצרים”, כלומר הבינו שירידת יוסף למצרים באה בעקבות הפילוג בין האחים, ולכן קיבלו על עצמם להיות מלוכדים. את כוח האחדות אנו רואים גם בפסוק “הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו”. מביא מעדני מלך על פי האר״י הקדוש שכאשר יש אחדות בישראל, יש בכוחה לבטל דינים יותר מתשובה, תפילה וצדקה. הפסוק מרמז לכך, שכן צום, קול, ממון בגימטריה 136, וגם המילה “ממנו” בגימטריה 136. כלומר כאשר עם ישראל באחדות – כוחו רב ועצום אפילו יותר.

האברך החשוב מבני ברק, שממנו אני לוקח את דברי התורה, חיבר שיר מקסים לעניין הזה על השיר “ששמעתי” של שמחה ליינר, עם מילות בעל התניא שההילולא שלו תחול ביום שלישי הקרוב, כ״ד בטבת:
“ששמעתי מרבותי כי אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל ביחד, אף שאינם מדברים בדברי תורה, תפול עליו אימתה ופחד בלי גבול ותכלית, משכינתא דשריא עלייהו, עד שהיה מתבטל ממציאותו לגמרי.”
האמת היא שהכנתי את השיר הזה לפלייליסט של השבוע הבא, אבל בגלל הווארט הנפלא הזה לא יכולתי לחכות.

עוד רמז בפרשה: “ואלה שמות בני ישראל הבאים” – סופי תיבות תהילים. רמז לכך שכאשר ירדו בני ישראל למצרים היו בידם כבר פרקי תהילים, שאמרו בעת צרתם והחזיקו מעמד. אני, כשאני שומע את שלמה שמחה שר את השיר “תהילים”, מתקשה להחזיק מעמד… לחן יוסי גרין, עיבוד ישראל לאם.

בהמשך הפסוק נאמר “את יעקב איש”, ובעל הטורים אומר שסופי התיבות הם שבת. ומביא שבזכות שמירת שבת נגאלו ישראל, וכידוע שאילו היו משמרים שתי שבתות כהלכתן – מיד היו נגאלים. כפי ששר ליפא שמעלצר עם מרדכי בן דוד בביצוע לייב: “נאך איין שבת, לאמיר ערליך זיין…”

בפרשה כתוב “ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף”. אחת המצוות החשובות ביהדות היא הכרת הטוב, ובמצרים נהגו בכפיות טובה מוחלטת. למרות שיוסף הציל את מצרים, פרעה שיעבד את בני ישראל בפרך – כפי ששר מרדכי בן דוד בשיר “גלות מצרים” בגרסת לייב ממופע האסק מס’ 2.

פרעה פחד “פן ירבה”, ורש״י אומר “כן ירבה”. ואכן כך עשה הקב״ה – ולא רק זאת, אלא שגם קיבלנו את משה רבנו. מאותה תיבה ששטה על היאור, כפי שמרומז בשיר “משה רבינו” של ליפא שמעלצר (ביצוע לייב של שמילי אונגר), ובשיר “והנה הנער בוכה” של זנוויל ויינברגר בלחן בנצי שטיין.

על הפסוק “ויגדל משה” מביא רש״י שזכה משה לגדולה. והמדרש מסביר מדוע: מי שרץ אחרי השה הקטן וריחם עליו – הוא הראוי להיות רועה הצאן של עם ישראל. מי שרואה את הקטנים והחלשים – הוא הגדול באמת. כך מבאר בעל תפארת שלמה, וזה היה משה רבנו. קבלו שיר על המדרש הזה בביצוע דודי קאליש, משה כהן ואהר’לה סמט.

בהמשך נאמר “וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו”. נשאלת השאלה: מדוע דווקא אחרי שמת פרעה זעקו? מבואר על פי הגמרא שאדם אינו רשאי לעמוד לתפילה מתוך צער גדול. רק לאחר שמת פרעה והייתה בהם שמחה מסוימת – יכלו להתפלל באמת. וכפי ששר נפתלי קמפה: “שוועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות.”

לעניין ההפטרה – יש מנהג אשכנז ויש מנהג ספרד, ובסוף הטקסט תמצאו את רשימת השירים המלאה.

ולסיום, שיר לכבוד שבת: המילה “שמות” מרמזת לשלושה אותות – שבת, מילה ותפילין – שלוש מצוות שנקראו אות בין הקב״ה לישראל. וזה הזכיר לי את השיר הנוסטלגי והיפה של מנדי וורדיגר, לחן יוסי גרין ועיבוד משה לאופר: “זה האות אשר שם ק-ל” מתוך האלבום חברים 1.

---

רשימת השירים המלאה – פרשת שמות תשפ״ו

לא איש דברים – מאטי אילאוויטש

טענצל – שרולי וורדיגר

אני מאמין – אלי לוין

אני מאמין – מב"ד

אני מאמין – להקת דביקות

קומט שוין – פרחי מיאמי

אתה קידשת – ישיבה בויס

ה' מלך – פרחי מיאמי

ששמעתי – שמחה ליינר

תהילים – שלמה שמחה

Just One Shabbos – ליפא שמעלצער ומרדכי בן דוד מתוך מופע האיוונט

גלות מצרים – מב"ד מתוך מופע האסק מס 2

פן פן – זאנוויל ויינברגר

משה רבינו – שמילי אונגר

והנה הנער בוכה – זאנוויל וויינברגר

משה רבינו – אהרלע סמט מוישי כהן דודי קאליש

יחיד (שוועתנו קבל) – נפתלי קמפה

שירים מתוך הפטרה: אשכנז

ובאו האובדים – דודו פישר (לחן – יוסי גרין)

ובאו האובדים – צליל וזמר (לחן – גרשון פרנקל)

ובאו האובדים  – להקת ישבת התפוצות (לחן שלמה קרליבך)

ובאו האובדים – אברומי פלאם (לחן – הרב שמואל ברזיל)

ובאו האובדים – יעקב שוואקי (לחן – ברוך לוין)

הפטרה: ספרד

כה אמר השם – מרדכי בן דוד מתוך מופע האסק מס 6 (לחן רבי חיים בנט(

כה אמר השם – קעמפ שלווה

—

שיר לכבוד שבת: זה האות – מנדי וורדיגר