רוחי מייט, תושבת השכונה ואם לשישה ילדים שכולם עברו במעון שבו אירע האסון הקשה בירושלים, יצאה בראיון פומבי להגן על מנהלת המעון שנמצאת במעצר – ולהתריע מפני עוול חמור שנעשה לדבריה לאישה ולמשפחתה. “אם אתה אומר לי ‘גרימת מוות ברשלנות’ – זה פשוט לא עולה בקנה אחד עם האישה הזו”, אמרה. “זה שני קווים שלא ייפגשו לעולם”.
לדבריה, מדובר במטפלת מהמבוקשות והמקצועיות ביותר באזור – ולא מסיבות כלכליות. “היא לא מבוקשת בגלל מחיר, אלא בגלל מקצועיות”, הדגישה. “אתה שולח אליה את הילדים – הם רצים בשמחה. אתה מקבל אותם בצהריים שמחים, שבעים, נקיים, מלומדים. היא עוזרת בגידול שלהם, בחינוך, בגמילה, בניקיון. זה טיפול מסור ואימהי – אתה מרגיש שאתה מביא את הילדים לסבתא”.
רוחי שיתפה בקשר האישי והעמוק שנוצר בינה לבין מנהלת המעון לאורך השנים. “לא הכרתי אותה לפני שהגעתי לשכונה”, סיפרה, “אבל מהרגע שהבאתי את הילד הראשון – היא הפכה לי כמו אימא. אני יתומה מגיל קטן, והיא ממש הלכה איתי יד ביד בגידול הילדים”. לדבריה, ששת ילדיה עברו אצלה גמילה וטיפול צמוד: “תמיד הכול היה סטרילי, מסודר, עם תשומת לב לכל פרט”.
עוד באתר:
>>> כל הכתבות והעדכונים ב'אמס' על אסון המעון
בהמשך התייחסה רוחי גם לפרט משמעותי בפרשה: משך השהות הקצר של הפעוט שנפטר. “זה לא לכמה שעות – זה לשעה”, הדגישה. “האימא הביאה אותו בעשר, וב-11 וחצי כבר הכול נגמר. החדר לא חומם קודם. זו גזירת שמיים שאנחנו לא מבינים”. לדבריה, הצגת המקרה כאילו מדובר במסגרה רשלנית היא עיוות חמור: “עשו לאישה הזו עוול ענק. לה, למשפחה שלה, לשכונה כולה”.
רוחי יצאה בחריפות נגד התמונות שפורסמו מתוך הבית והפכו ויראליות ברשתות. “מי שצילם והפיץ – עבר על החוק”, אמרה, והוסיפה בכאב: “לא רק עבר על החוק – הוא רצח משפחה”. לדבריה, הצילומים אינם משקפים את המציאות: “אני מכירה את הבית הזה שנים. הכול שם מסודר. לכל ילד יש את הדברים שלו, את ההריסה שלו. חדר השירותים הוא מקום שילדים נכנסים ויוצאים – לא מקום שמאחסנים בו תינוקות. לרצוח אישה ככה ציבורית – זה רצח לכל דבר”.
בחלקו האחרון של הראיון הרחיבה רוחי אל מעבר למקרה עצמו, ודיברה על השיח הציבורי הקשה והשלכותיו. “אם אנחנו מחזיקים ביד כוס קפה ומתנגשים – מה נשפך? קפה. אם מחזיקים שנאה – שנאה נשפכת”, אמרה. “השנאה לא נולדת ברגע, היא נצברת. כל טריגר קטן מדליק אותה”. לדבריה, האחריות היא של כולם: “אנחנו צריכים להפסיק לזרוק אשמה. זה חטא הדם הראשון – תמיד לחפש מי אשם. אם לא נמלא את עצמנו באהבה, חמלה ואחריות הדדית – המחירים שנהיה מוכנים לשלם יהיו כבדים ממה שנוכל לשאת”.
האזינו לראיון המלא, מתוך 'המהדורה המרכזית' בהגשת אבי מימרן:
