המלחמה על הקרח: זו הסיבה שגרינלנד הפכה ליעד אסטרטגי

בזמן שהעולם צופה בנשימה עצורה בצבירת הכוחות האמריקניים במזרח התיכון, נוכח מה שנראה כמתקפה מתוכננת ונרחבת על איראן, נשיא ארה"ב טראמפ ממשיך בניסיונו הבלתי נלאה "להחזיר את אמריקה לגדולתה" וסימן לעצמו יעד נוסף לכיבוש: האי גרינלנד.

לפני העמקה בנושא, הנה עוד כמה מילים בהקשר האיראני: המתקפה המשולבת של ישראל ואיראן הייתה צריכה אכן להתבצע לפני כשבועיים, ולפי פקידים בבית הלבן זה היה אמור לקרות בלילה שבין רביעי לחמישי. בפועל כפי שכולנו יודעים זה התמהמה. רשמית, בגלל "חוסר מיירטים בישראל", בפועל כנראה בשל הרצון לבנות כוח תקיפה גדול בהרבה, כזה שיוכל לפגוע גם במטרות רבות ככל הניתן בתוך איראן, כדי להביא להפלת משטר הרשע האיראני.

עוד בהקשר זה: הסיפור על מחסור במיירטים ישראלים אינו נכון. גם אם האיראנים הצליחו להגדיל בשבעת החודשים מאז הסבב הקודם את יכולות השיגור שלהם, ישראל יכולה עדיין, בסיעתא דשמיא לבלום גם מתקפות נרחבות יותר.

הרבה יותר ממה שהאיראנים הכינו יכולות תקיפה טילאיות חדשות כנגדנו, נבנו כאן יכולות הגנה כנגדם. גם באמצעות המוני משלוחי נשק שהגיעו מארה"ב בחודשים האחרונים, גם דרך פריסת מערכת היירוט בלייזר שאמורה לפגוע במל"טים שישוגרו במקביל לטילים בליסטיים כדי לשבש את מערכות ההגנה ולנסות לחדור דרכן (המערכת כבר יירטה באזור אילת כטב"מים תימנים לפני שהפכה מבצעית באופן רשמי, ומבלי שהדבר פורסם בזמן אמת), וגם על ידי בניית סוללות וטילי יירוט מייד אין יזראעל.

ברקע זה נזכיר גם כי במשך הזמן שחלף מאז המלחמה באיראן הזירה הלבנונית לא הייתה פעילה וגם הזירה התימנית שככה בינתיים, כך שטילים שנועדו ליירוט טילים בליסטיים כבדים לא "בוזבזו".

הבית הלבן עודכן השבוע כי ישראל ערוכה גם מול מתקפה איראנית נרחבת ביותר שתכלול שיגור של 700 טילים בליסטיים בו זמנית, ובתנאי שהדבר יהיה במסגרת ניסיון להביא להפלת משטר הרשע האיראני.

*****

ועכשיו לנושא הגרינלנדי: גרינלנד, האי שנמצא דרומית לקוטב הצפוני ו'אוקיינוס הקרח הצפוני' (האוקיינוס הארקטי) היא המדינה היחידה שרוב שטחה נמצא בשטח האזור הארקטי. מדובר באזור שתחום במערבו בארה"ב ובקנדה, ובמזרחו ודרומו ברוסיה, נורווגיה, שוודיה, פינלנד ואיסלנד.

זהו האי הגדול ביותר על פני הגלובוס, המדינה ה-13 בעולם בשטחה, ובהשוואה אלינו מדובר בשטח הגדול פי מאה משטחה של ארץ ישראל (למעלה משני מיליון קילומטרים, לעומת כ-30 אלף שבתוכם גם יהודה ושומרון והגולן).

על פניו ניתן לחשוב שמדובר בחור נידח: הרבה שממה, מרחבי קרח שסופם אינו נראה לעין, אורות הזוהר הצפוני, דובי קוטב ולוויתנים, אבל מדובר במקום שהפך בשנים האחרונות לצומת דרכים חשובה מאוד ויש שיאמרו צומת הדרכים החשובה בעולם.

נסביר: עד לאחרונה, כדי להגיע מהמזרח – אוסטרליה, סין, יפן, קוריאה ויתר המדינות שבמזרח יבשת אסיה, היה על ספינות לעבור דרך המסלול הימי הדרומי. המסלול לאירופה הצריך שיט דרך ים סין המזרחי, ים סין הדרומי, האוקיאנוס ההודי, הים הערבי ואז צפונה דרך ים סוף, תעלת סואץ והים התיכון עד לנמלים השוכנים בדרום היבשת. לאמריקה היה נדרש לעבור דרך מיצרי גיברלטר ואז לחצות את האוקיינוס האטלנטי.

לנמל ניו-יורק למשל היה אפשר לשוט במקביל דרך הנתיב המזרחי: להגיע לחופים המערביים של יבשת אמריקה, לחצות את תעלת פנמה המלאכותית במרכז היבשת ואז להצפין לחופים הצפון מזרחיים של ארה"ב.

עד לפני כשני עשורים נתיב השיט שנקרא "המעבר הצפון-מזרחי" העובר מזרחית לגרינלנד ומערבית לחופי רוסיה, או רעהו "המעבר הצפון-מערבי" העובר לאורך חופי קנדה ומערבית לגרינלנד היו נתיבים ששייט התאפשר בהם רק משך חודשיים בשנה, בזמן הפשרת השלגים והקרחים, וגם אז היה זה רק לספינות קטנות ולבעלי אומץ יוצא דופן.

אבל אז, בשנת 2007 למניינם, גילו תמונות לוויין של סוכנות החלל האירופית כי המעבר הצפון-מערבי, זה שלחופי קנדה פתוח לשיט, לראשונה בהיסטוריה, לכל אורכו. "מהתצלומים שבידינו" מסרה אז הסוכנות "ניתן לראות בבירור כיצד כיפת הקרח סביב הקוטב הצטמצמה באופן דרמטי. השחיקה בחודשי הקיץ האחרונים הייתה כה רבה עד שלראשונה כלי שיט יכולים לעבור בה בלי הפרעה". לצד זאת צויין כי המעבר הצפון-מזרחי העובר לחופי רוסיה סובל גם הוא משחיקה של כיפת הקרח אבל עדיין שומר על קפיאה בחורף ובקיץ הוא עדיין לא פתוח לכל אורכו.

אגב, שינוי האקלים בחוג הארקטי מתרחש בקצב ועוצמה חסרי תקדים, מהר יותר מאשר באזורים אחרים בכדור הארץ. לפי מומחים, הסיבה לכך היא מידת ההחזרה של קרינת השמש מהקרחונים הבוהקים שיוצרת אפקט מעגלי שמעצים את קרינת השמש וגורמת במפתיע לפני השטח להתחמם במהירות של פי שניים או אף פי שלשה מממוצע ההתחממות הגלובלית.

ההתחממות המואצת המיסה לאחר כמה שנים גם את המעבר הצפון-מזרחי ובשנת 2009 התאפשר לשתי ספינות גרמניות לשוט לראשונה מדרום קוריאה ועד לנמל רוטרדם שבהולנד תוך שהם משייטים לאורך חופי רוסיה הצפוניים. הרוסים עצמם אמנם היו משייטים באזור לאורך השנים אבל מעולם לא נעשה סיבוב כה ארוך שמקיף את יבשת אסיה בדרך זו.

את הספינות הגרמניות, חשוב לציין, ליוו במסען שוברות קרח רוסיות, וכדי לשוט במסלול החדש היה עליהן לבקש את אישור הרוסים, בשל קרבת השיט לחופיהם. הקטע הזה אמנם מתפרס על פני שורה וחצי אבל הוא טומן בחובו יריעה גיאו-פוליטית ארוכה ורחבה כגודלו של האזור הארקטי. בעז"ה בכתבה נפרדת בפני עצמה אכתוב כאן בהזדמנות על ההיסטוריה הנרחבת יותר של השיט באזור זה, על המאבקים הצבאיים מתחת ומעל לפני השטח ועל ההובלה הרוסית המשמעותית בו. עוד נאמר בהקשר זה כי עד שנת 1999 נחשב הקוטב הצפוני כשטח בינלאומי, אלא ש-2001 החליטו הרוסים לטרוף את הקלפים ולהודיע כי הקוטב הוא שטח שבשליטתם. מדינות האזור כמו נורווגיה, קנדה, ארה"ב ודנמרק הלכו בעקבותיהם וטענו כי הקוטב או שלטים נרחבים בו שייכים להן, ומאז החל מירוץ כלכלי וצבאי נרחב באזור.

הפעם, בשל קיצור היריעה ובשל הרצון להתמקד בגרינלנד נסתפק בשורות אלו רק כדי לתת רקע כללי לנושא.

בחזרה למעבר הימי הצפון מזרחי: ארבע שנים לאחר השייט של הספינות הגרמניות, עשו הסינים את הבלתי יאמן כאשר אוניית משא ענקית של חברת הספנות הממשלתית 'קוסקו' הגיעה מנמל דָאלְייֵן שבמחוז ליאוניניג, בצפון-מזרח הרפובליקה העממית של סין ועד לנמל רוטרדם ההולנדי במסלול החדש.

השייט ההוא סימל אבן דרך שהניחו הסינים אבל בעולם לא הפנימו את גודל הסכנה והדבר עבר בשקט יחסי. לפני שניגע באופי השתלטני שהיה בצעד האמור רק נאמר שהוא היה אפקטיבי מאוד מבחינה כלכלית. המסע של אוניית הסחר הסינית ארך 33 ימים במקום 45 או 48 ימים במסלול הישן והמוכר דרך תעלת סואץ, חסך דלק בשווי של 80,000 דולרים, קימץ משמעותית בימי העבודה של הספנים, נתן אפשרות להעמיס סחורה במשקל של 25% יותר, הביא לאספקת הסחורה בפרק זמן קצר ברבע עד שליש, וסימן את פתיחתו של נתיב סחר פוטניצאלי בין אסיה לאירופה ולצפון יבשת אמריקה.

לסין, כאמור אין שום קרבה או בעלות על האזור אבל היא מגלה עניין רב בקוטב. לא רק בגלל היכולות הכלכליות שלו – מה שיעזור לה בדרכה לנסות להיות המעצמה הכלכלית המובילה בעולם, אלא גם מבחינה צבאית – היכולת לאיים על ארה"ב בשטחי ההשפעה שלה תוך היתממות כי מדובר בשטח בינלאומי. "הקוטב שייך כולם" טוענים הסינים, אבל לכולם ברור שמדובר בהתגרות מיותרת וברצון לקבוע סדרי יום חדשים.

אלא שדריסת הרגל הסינית באזור הדירה שינה מעיניו של מאן דהוא בוושינגטון, דונלד טראמפ שמו. כבר בקדנציה הקודמת שלו טראמפ החל לפזר אמירות על השתייכות גרינלנד לארה"ב, והיו לכך שתי סיבות – ההבנה כי הסינים מסתובבים באזור שנחשב שטח שליטה אמריקאי והחשש שהסינים ישתלטו על גרינלנד.

לגרינלנד, צריך לזכור, יש חשיבות לא רק כמדינה בפני עצמה אלא גם בשל קרבתה לקוטב עצמה. קודם לכן כתבנו על הטענות של מדינות האזור לבעלות על הקוטב הצפוני, אבל לגרינלנד יש שייכות אליו יותר מכולן: החלקים משטחה שנכללים בו נחשבים לגדולים יותר משאר המדינות (לקנדה יש אחיזה, שניה בגודלה בצדו המערבי, ולרוסיה אחיזה שולית של אי מרוחק בצידו המזרחי).

הסינים או הרוסים, אליבא דטראמפ, יכולים להשתלט על גרינלנד באופן צבאי, או שיכולים לעשות זאת באמצעות הצעה לגרינלנדים לפתח את כלכלתם בתמורה למעגנים לאורך חופיו של האי.

טראמפ מביט נכוחה ב"דרך המשי" הסינית המודרנית שתוקעת יתדות בנמלים בכל העולם בניסיון לדחוק את רגליה של וושינגטון (סיפור שהרחבתי עליו כאן בעבר) וחושש מנפילת גרינלנד לידיהם.

מבחינה מעשית, צריך להבין, גרינלנד אמנם שייכת באופן רשמי לממלכת דנמרק והיא אחת משלש המדינות המרכיבות אותה, אבל מבחינת גיאוגרפית היא בכלל שייכת ליבשת אמריקה; זו לא גחמה של טראמפ. זו המציאות.

אשר לכן, בעיני טראמפ הדנים הם שליט זר וכובש לא חוקי של האי הגדול. מבחינתו, היות שגרינלנד קרובה הרבה יותר לחופיה הצפון-מזרחיים של ארה"ב מאשר לדנמרק, היא מחויבת לוושינגטון הרבה יותר מאשר לקופנהגן.

גם מבחינה היסטורית, יש לדעת, המתיישבים הראשונים שהגיעו לחופי גרינלנד היו בכלל כאלו שהגיעו מיבשת אמריקה לפני כארבעת אלפים שנה. הם נכחדו עם הזמן ברעב ובקור, כפי שנכחדו במשך הזמן מאות שבטים ילידים אסיקמואים אחרים, כולל גל נוסף של מהגרים שהגיע אליה לפני כתשע מאות שנה. תושבי גרינלנד האינוטיטים (עם אסקימואי) המודרניים הם צאצאי שבט שהגיע לגרינלנד מאלסקה שבצפון ארה"ב.

רק לאחר מכן הגיעו למקום מתיישבים מאיסלנד, האי הקרוב ביותר לגרילנלד והווקינגים התשלטו עליו.

פרט טריוויה מעניין נוגע בשם המתעה 'גרינלנד' (ארץ ירוקה) שניתן למרבץ הקרח העצום הזה. פיראט ויקינג שהוגלה מאיסלנד לגרינלנד רצה למשוך אחריו מתיישבים נוספים וסיפר לכולם שהגיע לארץ ירוקה (גרינלנד). התרמית הזו גרמה לאלפים רבים לבוא בעקבותיו וזה מה שהחזיק את ההתיישבות האנושית באי משך שנים.

כך או כך, כאמור, מדובר בחבל ארץ שהקשר שלו לדנמרק אינו הדוק וכשמעצמות זרות מתחילות לגלות עניין באזור, טראמפ מבין את הסכנה שבדבר.

*****

לפני כשבועיים, בהקשר חטיפת נשיא ונצואלה מדורו הזכרתי ברדיו את 'דוקטרינת מונרו' הרואה במדינות סמוכות לארה"ב כחצר האחורית שלה וככאלו שחייבות להיות נתונות להשפעתה.

במסגרת זו, כאשר גרמניה הנאצית כבשה את דנמרק מיהרו האמריקאים להודיע כי הם יגנו על גרינלנד מליפול לידי הנאצים (היה זה לפני ההתערבות האמריקאית במלחמה) כיוון שהיא בחצי הכדור התחתון ונחשבת לשטח של צפון יבשת אמריקה.

מאוחר יותר, בעקבות המלחמה ארה"ב כרתה ברית עם גרינלנד, בהסכמה דנית להגנה הדדית, להקמת בסיס שליטה הגנתי בלעדי באי, בסיס החלל פיטופיק. בסיס זה מחזיק את הנמל הימי הצפוני ביותר בעולם ומקדם עבור האמריקאים ניסיון להביא להגנה, עליונות בחלל ומחקר מדעי באזור הארקטי.

שאלה משמעותית נוספת הנוגעת בגורל גרינלנד והקוטב כולו היא מרבצי האנגריה העצומים השוכנים בהם, לצד מחצבים נדירים אחרים שהעולם אינו חשוף אליהם עדיין. רק בשנים האחרונות, עם הפשרת השלגים והקרחים התגלו מרבצים גדולים מאוד של מינרלים קריטיים דוגמת ליתיום, גרפיט, נחושת, ניקל ומתכות נוספות שהכרחיות כיום להניע את הכלכלה המודרנית-דיגיטלית. החומרים האלו הם הבסיס לבטריות, מגנטים, מנועים, שבבים, מערכות נשק, מחשוב ועוד רבות. הסינים שולטים כיום בעולם הזה וטראמפ לא יכול לתת להם להשתלט גם על גרינלנד, הקוטב והמרבצים שבהם. לצד המרבצים החשובים הללו יש שם גם עתודות ענק של גז ונפט. ההערכה היא כי כשליש ממרבצי הגז בעולם נמצאים באזור וכן לפחות 17.5 מיליארד חביות נפט שלא הופקו שוכנים לחופי גרינלנד.

רק כדי לסבר את האוזן: האזורים שהופשרו בגרינלנד בשנים האחרונות ושבהם מתגלים כעת המרבצים, גדולים פי שניים משטח האי הבריטי כולו (על 4 מדינותיו) אבל הם רק חמישית משטח האי העצום.

כך, בשעה שהסינים שולחים "משלחות מחקר לווייתנים" לאזור, טראמפ יודע שהם מנסים לבדוק היכן יש מרבצים וכיצד להשתלט עליהם והחליט לשים לזה סוף.

בפני טראמפ ניצבות כעת שלש אפשרויות מרכזיות בסדר עולה כדי להפוך את גרינלנד לחלק מארה"ב. הראשונה, לקנות את הגרינלנדים פשוטו כמשמעו. כלומר, להציע למדינה עצמה סכומי עתק, ובעיקר להבטיח לכל אחד מ-55,000 תושביה סכום גדול באופן אישי, סכום שיהפוך אותו לאדם עשיר או לפחות למסודר כלכלית.

השניה, לדחוק בגרינלנדים לערוך משאל עם שבו יחליטו האם להיפרד מדנמרק ולהפוך להיות הכוכב ה-51 בדגל האמריקאי. השלישית, להשתלט עליה צבאית ולהשליט בה שלטון אזרחי הכפוף לוושינגטון.

מדינות אירופה הודיעו כי יתנגדו למהלך. הלכה למעשה התנגדותן אינה ברורה כיוון שמדובר באזור רחוק מאוד גיאוגרפית מהן, אך הן תולות זאת ברצון לעזור לשכנתן האירופית דנמרק. ההתנגדות האווילית הזו כמובן לא תעזור. היא רק מקרבת את הרצון של טראמפ להשתלט על גרינלנד וכמה שיותר מהר.

מבחינת טראמפ, ההשתלטות על גרינלנד תראה לכל שונאי ארה"ב בעולם כי הוא נחוש לפעול בכל דרך כאשר יחוש בסכנה לארה"ב או לאינטרסים האמריקאים.

מעשיו יתרחשו אמנם באי הקפוא והנידח אבל ההשלכות יגיעו למוסקבה, בייג'ינג, פיואנגינג, טהרן, וגם לבריסל, פריז, לונדון וברלין.