הטור השבועי

פרשת בשלח: האמונה שמנצחת את השכל

טענתו של פרעה הייתה לוגית-קרה: אם הבחירה שלי לא לשחרר את ישראל היא שלי, הרי שהיא סותרת את ידיעת ה'

הרב אריאל שחר

י"ב בשבט תשפ"ו, 30/01/26 10:39

א+

א-

אריאל שחר פרשת בשלח

קריעת ים סוף, אילוסטרציה | צילום: בינה מלאכותית

"שכל, לב והוויכוח שמעבר לגבולות להיגיון"

למה פרעה רדף אחרי בני ישראל אחרי שהוא עצמו רצה לשחרר אותם. ומה היה הוויכוח בין משה לבין פרעה?

הסתירה הבלתי פתורה

שאלת הידיעה והבחירה מעסיקה את האדם משחר האנושות. המוח האנושי, שפועל בתוך כלי ההבנה והלוגיקה, מתקשה לתפוס כיצד ידיעת האלוקים המוחלטת אינה מבטלת את חופש הבחירה של האדם.

לדידו של המוח, השניים פשוט אינם יכולים לדור בכפיפה אחת: ידיעה מראש לכאורה גוזרת גורל ושוללת בחירה, ובחירה חופשית אמיתית כביכול מגבילה את הידיעה האלוקית.

האמונה נעלית מהשכל

האמת היא שהאמונה נמצאת "למעלה מן השכל", ולכן מגבלות השכל אינן חלות עליה. האמונה אינה מגיעה למרות חוסר ההבנה, אלא דווקא מתוכו. האמונה במהותה, היא אינה נשענת על פתרון פילוסופי אלא על תמימות פשוטה וחזקה.

שורש האמונה בלב קשור בטהרתו: רק כשהלב נקי ואינו "כבד", יש בו מקום לאמונה שתאיר גם את השכל.

מאידך גיסא, לב מלא בכבדות חומרית וגשמית הופך לקרקע פורייה לספקות, והרהורי הכפירה מתלבשים לעיתים קרובות בשאלות "לוגיות" של ידיעה ובחירה.

משה, פרעה ושני שמות ה'

כאן טמון שורש הוויכוח בין פרעה למשה רבנו. פרעה הכיר רק את שם 'אלוקים' – השם המייצג את הטבע והסדר ההגיוני – ולא ידע את שם 'הוי"ה' המייצג את מה שמעל לטבע.

טענתו של פרעה הייתה לוגית-קרה: אם הבחירה שלי לא לשחרר את ישראל היא שלי, הרי שהיא סותרת את ידיעת ה'. ואם המכות הן אלו שיכריחו אותי לשחרר, הרי שאין לי בחירה אמיתית. מבחינתו, כל המאבק היה ניסוי פילוסופי בשאלת הידיעה והבחירה.

השיעור של הכבדת הלב

בתגובה, הקדוש ברוך הוא "הכביד את לבו". במעשה זה, הראה ה' לפרעה שהבחירה אינה ויכוח שכלי-פילוסופי, אלא תוצאה של מידות הנפש. הבחירה תלויה בשאלה אחת: היכן נמצא רצונו של האדם?

נקודת השיא שהקדוש ברוך היא שיחק בפרעה ובאסכולת הפילוסופיה והכפירה שלו היא קריעת ים סוף: "ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו"(שמות יד ה)

ה' יתברך עשה צחוק לא רק מפרעה אלא גם מעבדיו, והראה להם כיצד ידיעת ה' שולטת בהם ובבחירתם זאת למרות היכולת שלהם לבחור ולהתחרט.

כאשר אדם משחית את לבו ומאפשר לתאוותיו ליצור "כבדות", השכל נגרר אחרי הלב ומייצר תירוצים ומגבלות. שאלות האמונה אינן נובעות תמיד מחסרון בידע, אלא לעיתים קרובות מ"מקורות מנקרים" של כבדות הלב, שמונעים מהאדם לראות את האמת הפשוטה שמעבר לשכל.

היכן שנגמר השכל מתחילה האמונה, ושם בדיוק נגמרית השלמות של טהרת הלב.